ה'גול' קם על יוצרו

ספסל האבן הנמצא בקצה מגרש הקט-רגל שבגן סאקר, רוחש מתמיד. נערים שבאו לשחק, ממתינים לאחת הקבוצות שתפסיד כדי שיוכלו להיכנס למגרש ולנסות את מזלם כנגד הקבוצה המנצחת. בינתיים הם משמשים כצופים ומעודדים.

לצידם יושבים בחורים אחרים שבאו רק כדי להסתכל - חילוניים וחרדים יחד. מי שבכל מקרה מנצחת היא ההרמוניה.

לצד קריאות עידוד והוראות לברי המזל שמשחקים במגרש, מתפתחת שיחה מעניינת. בחור ישיבה עם מכנס אדום קצר מסביר לשכנו ענוד השרשרת את פרשנותו לגול שלא נכנס. ויש לו גם נמשל מהחיים. ההסבר מלווה בתנועות ידיים, תוך שהציצית מתבדרת לה ברוח. חברו לשיחה, חילוני העונה לשם גיל, נראה שנהנה לחלוק דעה, עם ההוא שיצא מהכתבה על הפגנות השבת ששודרה בפלזמה שלו, והנה הוא לידו חי ו...בועט. הוא מקשיב ובולע בשקיקה ניתוח מהלך כדורגל עם סברות מעולם הלימוד, מידי פעם גם מהנהן בראשו לאות הסכמה. חבר של גיל קורץ עין כאומר: עם החרדים אי-אפשר להתווכח.

הרב אהרון, ר"מ בישיבה ירושלמית, אומר לנו היום: "בחור שניגש אלי בין הסדרים ואומר כי ברצונו ללכת לגן סאקר לא יקבל ממני סירוב. גם לבחורי ישיבה יש אנרגיות שהם מוכרחים להוציא. אם הוא אוהב כדורגל איך אני אומר לו לא, בזמן שאין לי שום תחליף אחר בשבילו".
"בכלל", אומר לנו בחור, תלמיד בישיבת 'כנסת מרדכי', "אף אחד לא מגיע למגרש כדי 'לשחק אותה' בעיני מישהו. המטרה שלנו היא לבוא לשחק ולחלץ עצמות. אנחנו מודעים לסקרנות שאנו מעוררים, שמביאה את השיחות עם הבחורים החילונים שנמצאים שם. אנחנו משתדלים להימנע מהם כלל, ובכל מקרה לא נכנסים לעימותים. אם אפשר גם לגלגל שיחה משכנעת, ולא רק כדור, נגלגל".
אבל אתם נחשפים לשפת רחוב ונבולי פה הלקוחים ממגרשי הכדורגל ומהרחוב גם בלי שתרצו, אתם הרי לא מסתובבים עם אטמי אוזניים, ואי-אפשר לומר שדברים מהסוג הזה לא מחלחלים.

"נכון", הוא עונה לי. "כשמשחקים זה אולי נכנס באוזן אחת, אבל מיד יוצא מהשנייה. למי שיש פתרון אחר - מוזמן להציע".
לרב פישמן, משגיח בישיבה אחרת, יש פתרון: "לשחק זה לא נורא. גם אני ועוד רבים וטובים גדלתי בעיר חילונית. גם אני ביליתי פה ושם במגרשים. לומדים לקבל את הדברים הטובים ולשכוח את הפחות טובים". והוא מוסיף: "הבעיה מתחילה ברגע שאני רואה שתלמיד משקיע בזה את ראשו יותר מדי".

למה אתה קורא 'ההשקעה'?

הרב פישמן: "בירידה ברמת הלימוד, בתפילות. לפעמים בחור חוזר ממשחק אחרי שקיבל קריאות עידוד, ופתאום אתה רואה שהוא מחכה למשחק הבא בקוצר רוח. רואים על הפנים שלו שהלימוד נפגע. כאן מתחילה הבעיה. אצלי בחור כזה לא ילך לשחק יותר".

בחור ישיבה שמקשיב לשיחה מבקש גם הוא להביע את דעתו: "תראה אותם ותראה אותנו. אנחנו מגיעים בבגדים פשוטים. באים לעשות קצת ספורט, להבריא את הנפש. הם לובשים נעליים מיוחדות, בגדים סופגי זיעה ושאר דברים נלווים. זו 'עבודה' מיוחדת. אנחנו פה בעיקר בשביל להוריד כמה קילוגרמים, אנחנו בשידוכים, לא?"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!