ניטל ה'עוקץ' מהעיתונות החרדית

'תסמונת מינכהואזן' של העתונות בישראל

היום, בפעם הראשונה מאז שמדור זה מתפרסם, יש מקום לשבח את היומונים החרדים על מה שאינם כותבים. אף מילה לא תמצאו בה על האימא שדעתה השתבשה עליה והיא הרעיבה, על פי החשד, את ילדה כדי למשוך 'תשומי'.

בעינינו, העיתונות הכללית משתפת עמה פעולה ומספקת לה את מה שרצתה להשיג ואפילו במידה גדושה. לא כל אחד מהחולים ב'תסמונת מינכהאוזן' 'זוכה' לכותרת ראשית ולתמונה גדולה ב'ידיעות אחרונות'. גם ידיעה מרכזית בעמודו הראשון של 'הארץ' עם תמונה לצדה, אינה עניין של מה בכך למחפשים חמלה ותשומת לב.

אם היינו נכנסים למוחה החולה של האישה הזו, היינו מוצאים בו מעט אכזבה על שלא השיגה את מלוא הביטוי לתסמיני מחלת הנפש שלה מהעיתונים שהפכו היום לגיליונות אבחון ענקיים. אם כבר, היא היתה רוצה ליהנות מחשיפה מלאה, בלא שתאלץ להליט את פניה מפני עדשות הצלמים. הם נתנו לה רק אצבע ולא יד, אבל גם זה יותר מדי.

התקשורת הישראלית הפכה לאחרונה מקום מפלט לחולי נפש. 'קן הקוקיה' ממש. אימא המרעיבה את ילדה, בדרן המתנקם בכל מי שהוריד אותו מהבמה, כת המתעללת בילדים, אשה המתחפשת ל'טאליבנית' , זוג שרוצח ילדה ומטביע את גופתה בירקון, אם המטביעה את ילדה בידיה, בלי מזוודה, וגם מישהו הטוען שהמציא 'מדבקה' שיכולה להתריע מפני מחלות של משוועים ל'תשומת לב' או מחלות לב.

ב'גהה' 'בת ים' 'כפר שאול' ובתי החולים האחרים לחולי נפש, יש, בוודאי, מאושפזים 'מעניינים' הרבה יותר, שבסיפוריהם ניתן היה למלא עמודים שלמים. אבל העיתונות מחפשת את האלימות והאכזריות אצל החולים הקשים. היא לא תסתפק ב'ראשי ממשלה', ב'נשיאים' וב'משיח' שאושפזו משום שהם מדמיינים שהם עושים שלום או מלחמה עם שכניהם. כאלה, אומרים העיתונאים, ואולי בצדק, ניתן למצוא גם מחוץ למחלקות הסגורות של בתי החולים.

חולי הנפש שהפכו ל'חביבי התקשורת' כבר לא יחזרו על מעשיהם המטורפים. הם יזכו לטיפול מתאים וייתרפאו, במקרה הטוב, או שיחיו תחת השגחה והשפעת תרופות עד סוף חייהם במוסד סגור. אם יסתפקו בכותרות ראשיות ואפילו במשפט, הם עלולים להכות שוב. כך היה עם "מזריק הנפט" שלקה באותה תסמונת, וגרם לאשתו למוות איטי ונורא, שגם הוא טופל בעיתונות. האיש נידון למאסר של 46 שנים. בבית הכלא הוא פגע באותה דרך באסיר ונידון ל-10 שנות מאסר נוספות, אותן ריצה עד שמת בכלא.

אין ספק שפרסום סטיות קשות שכאלה בכותרות ראשיות, במקום הגשת עזרה מיידית ואשפוז, מעורר את החיידק הרדום אצל חולי נפש נוספים הלוקים באותה 'תסמונת מינכהאוזן', וממתינים להזדמנות לזכות בהתייחסות של הסביבה. הדברים מוכחים: בכל פעם שמקרה שכזה, זכה לפרסום במקום לטיפול, 'התעודדו' חולי נפש קשים נוספים להוכיח שגם הם יכולים, ואפילו מסוגלים להיות מטורפים ואכזריים יותר...

בספרי הרפואה מזוהה 'תסמונת מינכהאוזן' כמחלה נפשית שבה הלוקה עושה עצמו חולה או גורם בכוונה למחלה, לעצמו או לסובבים אותו, על מנת לקבל חמלה ותשומת לב.

יכול להיות שגם התקשורת בישראל לוקה בתסמונת הזו והיא פוגעת בצרכניה, באמצעות כותרות ראשיות מהסוג הזה, כדי לזכות ב'תשומי' ולהגדיל באמצעותן את המכירות כדי להתמודד עם ה'הרעבה' שלה?!

אם כן גם אנחנו כאן משחקים לידיה.

בואו ונפסיק עם זה.

ניטל ה'עוקץ' מהעתונות החרדית

אם שבחנו את העיתונות החרדית, שאינה מזכירה היום את האמא המרעיבה, ולא רק משום שמדובר באשה, זו ההזדמנות לתהות על שיקול הדעת המנחה אותה מה לפרסם ומה לא, בעניינים שאינם אידיאולוגיים או פוליטיים.

אנחנו יכולים לנחש מה הביא את 'המודיע' למשל, למחוק השבוע את שמו של ח"כ מאיר פרוש מהידיעה על הישגים במשרד החינוך. צרות עין! זו סיבה מספיק טובה כדי שה'וועדה הרוחנית' תצדיק את השימוש ב'טיפקס' גם בימים אלה של מודעות ל'חסכון'.

אבל למה אנחנו, קוראי העיתונות החרדית, שרוב המשקיעים ב'חומש השקעות' נמצאים בתוכנו, צריכים לרעות בשדות זרים כדי לדעת שמטר מאיתנו נעלמו ב'בולען' עשרות מיליוני שקלים והותירו אחריהם מאות משקיעים אומללים?

אם העיתונות החרדית היתה מדווחת על מקרי הקריסה וההונאה הקודמים בתוכנו, היה חלק מהקוראים מפנים את הסכנות הטמונות בהימורים מהסוג הזה - והיתה נחסכת עגמת נפש רבה.

אם יש תפקיד לעיתונות החרדית, שהיא בכל מקרה 'בדיעבד', זהו התפקיד שלה. זקנו הארוך של ה'עוקץ' או השתייכותו החצרית של ה'גביר' הקורס, אינה עדיפה בשום מקרה, על טובתם של הנפגעים ועל חובת האזהרה ל'פראיירים' שיחליפו אותם. גם אם יש מי שמאמין עדיין שלא מדובר במקרה של הונאה בזדון, חיפשנו ולא מצאנו שום מקור שבו העיתונות חרדית מוזכרת כאחת משבע ערי המקלט.

בעבר, עוד טענו המצטדקים, כי כל עניין שבפלילים, אין לו מקום מעל גבי העיתונות החרדית. הטיעון הזה התקבל כל זמן שהיה אמיתי או לפחות נשמר מתוך אינטרס, שלא יתגלו בו חריגות. אבל ריבוי ידיעות הפלילים בישראל התיר את הרצועה המתוחה והכללים בעניין זה, כבר מזמן נפסלו.

אולי יואילו עורכי העיתונים להסביר לנו, למה החשד הפלילי שאביגדור ליברמן הלבין הון ראוי לכותרת ראשית היום אצלם, למרות שלא לקח דבר מאיש? במקרה הגרוע אם האשמה נכונה - מדובר בעניין אישי בינו לבין המדינה. ולמה השחרת ההון של אושי ספרנוביץ, שהותיר רבים חסרי כל, אסור שתוזכר?

אנחנו יודעים מה ינסו להשיב לנו: ליברמן אינו בשר מבשרנו, הוא גם נושא בתפקיד חשוב של שר החוץ המחייב אותו ב...'שקיפות', משפחתו לא תפגע אם החשדות נגדו יתפרסמו גם בעיתונות החרדית, ועוד תירוצים מתירוצים שונים. מבחינת ה'קווים האדומים', האמורים להנחות את מערכות תקשורת חרדיות, אין לכל הטיעונים הללו כל אחיזה. אבל לו יהי.

להיכן שייך איש החסד מאיר גורביץ, שחברת 'ארזים' שהוא עומד בראשה נקלעה לאחרונה לתסבוכת - לצדו של ליברמן, שולה זקן ואפילו אולמרט שדמיהם הותרו לציבור בעיתונות החרדית, או לצדו של אושי ספרנוביץ שזוכה לחיסיון מלא?

גורביץ לא לקח אגורה מאף אחד מאיתנו. בכל השנים הטובות שלו רק נתן; הוא בנה מוסדות ללא הבדל חוגים, תרם גם לגור למרות שהוא קרוב יותר לליטאים, וגיסו הוא ראש ישיבה וחבר בכיר ב'וועדה הרוחנית' של 'יתד נאמן'. הוא בנה מקוואות, תרם להצלת חולים, והכל רחוק מעיני הצבור.

האם רק משום שאין לו זקן, ולספרנוביץ יש, צריכים צרותיו הכספיות למצוא את מקומם בעיתונים החרדים ולהופיע בראש מוספי הכלכלה שלהם ולהיות לעוסים כמו גת תימני? מה בין דמיו לדמי קרבנותיו של ספרנוביץ?

החשבונות הנוקבים שייעשו במאזני 'חומש השקעות' ולא יופיעו, מן הסתם, בעיתונים החרדיים, צריכים להביא עמם גם חשבון נפש נוקב בשאלה מה מותר לפרסם בעיתונות החרדית ומה אסור? מה חייבים לפרסם ועל מה אפשר לוותר?

"זכות הציבור לדעת" אינה מטבע לשון המחייבת אותנו, אבל 'טובת הציבור' בוודאי קודמת לכל שיקול אחר.

רועי לא יחסר?

גם בלא ה'רוח הקרבית' הנושבת במדור הזה היום, ומשתקפת היטב בשני הקטעים הקודמים, היינו שואלים את עצמנו איך הגענו לזה? איך הופכת המדינה שלנו לאטומה ורעת לב, והתקשורת מסתפקת, במקרה הטוב, בדיווח קר, במקום להוביל מחאה אזרחית.

כוונתנו למה שעומדים לעולל לאלמנתו ולשני ילדיה של רס"ן רועי קליין הי"ד, שלוש שנים בדיוק אחרי שקידש שם שמים במלחמת לבנון השניה, הטיל עצמו על רימון תוך שאגת 'שמע ישראל' והציל את כל חייליו.

מה, לא שמעתם? לזה בדיוק אנחנו מתכוונים. כל העיתונים שייחדו עמודים שלמים להבלי בית המשפט העליון על האברך, הקופאית האתיופית והשופט הדתי משה דרורי, לא מצאו לנכון להתייחס אפילו, למשמעותה של הפסיקה המעוותת הזו. רק 'ידיעות אחרונות' מצא לנכון לתת לה פרסום.
קליין וילדיה יגורשו בקרוב מאוד מביתם היפה בשכונת גבעת היובל שבישוב עלי שבשומרון, והבית ייהרס עד היסוד!

אשתו וילדיו של האיש, שחירף נפשו כדי להפר מזימתם של אויבי ישראל שלעם היהודי לא יהיה בית, יישארו ללא בית בהוראת בית משפט במדינת היהודים, ואין פוצה פה ומצפצף.

בכתבה, עליה חתום אבי אשכנזי, מדווח כי תנועת 'שלום עכשיו' עתרה לבג"צ וטענה כי ביתו של רועי קליין הי"ד ועוד 11 בתים בשכונת היובל בעלי, נבנו בניגוד לחוק. כאילו שבכפר שמריהו, בכל ישובי היוקרה לאורך חוף געש וכל בתי ה'צפונבונים', הכל חוקי. שלא לדבר על הבניה הערבית והבדואית בצפון, דרום, ביו"ש ובירושלים.

"שלום עכשיו דרשה מבג"צ להתערב ולכפות על המדינה לפנות ולהרוס מספר מבנים שנבנו במאחזים בשומרון לאחר התחייבות הממשלה ב-2001 כי לא יבנו מאחזים נוספים".

כאילו לא הבטיחה המדינה גם לנו, האזרחים, הר של הבטחות, ולא קיימה דבר מהן.

בעקבות העתירה הורה בג"צ אמש למדינה, להתחיל בהליכים לקראת מימוש צווי ההריסה ולעדכן אותו בתוך ארבעה חודשים על לוח הזמנים להשלמת צווי ההריסה.

הרכב של שלושה שופטים חסרי לב, ובראשם השופטת דורית בייניש, קבע כי ביתה וחייה של משפחת קליין ייהרסו בשנית.

"שכונת היובל שוכנת על גבעה הממוקמת דרומית מזרחית לעלי. לטענת התושבים השכונה מופיעה בתכנית המתאר של היישוב. הבתים הראשונים בשכונה נבנו ב-1998, בעיצומם של אירועי היובל למדינה, ומכאן גם שמה של השכונה המאוכלסת בכמה עשרות בתים צמודי קרקע...עם דיירי הבתים בשכונה נמנים גם קצינים בכירים בצה"ל".

במדינה שבה בית המשפט העליון נוהג בציניות גם כשמדובר בהחלטה בלתי נתפסת שכזו, גם לנו מותר לומר שהבג"צ דווקא התחשב במשפחתו של רועי קליין הי"ד. בעוד כל הקצינים הבכירים האחרים, תושבי השכונה, לא יוכלו לסרב פקודה ויאלצו להרוס את בתיהם במו ידיהם - בפקודה! - כפי שהיה בגוש קטיף, רועי קליין הי"ד כבר משוחרר מהמטלה הזו.

מדינת היהודים? - אם תרצו אין זו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!