ממחר "הוא זכאי" לחזור למרכז הבמה

למרות תקופת היובש של הקיץ, נרשם היום שיא בעיתונות הישראלית - כותרת ראשית ששום דבר לא מופיע בידיעה שנכתבה אחריה.

מי שמתיימר להיות 'העיתון של המדינה', מודיע לקוראיו באותיות ענק, הלקוחות מ'מודעות האבל' ברחוב, ש'דרעי חוזר'. כדי שלא נפספס משהו מהמסר החד שהידיעה הזו אמורה להעביר לקורא, נמתח קו אדום ומתריע לאורך כל העמוד, ומתחתיו נרשם: "מחר יפוג הקלון ויו"ר ש"ס לשעבר צפוי להודיע על שובו לפוליטיקה".

זהו.

שום דבר נוסף שלא ידענו.

עריכה ללא תקדים, שמבחינתנו היתה הרבה יותר מושכת ויעילה, אם במקומה היה מופיע התאריך באותן אותיות והיינו יודעים לפחות שמחר צריך לשלם מע"מ.

הידיעה עצמה נכתבה על-ידי שני כתבים בכירים, טובה צימוקי וצביקה ברוט. ניתן רק לדמיין כמה רבו כדי לחלק את מעט האותיות והמלים שהיה להם לכתוב, בצורה שוויונית ומדויקת ביניהם. האחד נזכר לפתע שדרעי היה בעבר צעיר המנכ"לים, השני שהוא ממקימי ש"ס, ואם לא ידעתם אחד מהם גם דואג לכתוב שהוא יצא מהכלא בדיוק לפני 7 שנים.

יעני 'כותרת ראשית'.

השם דרעי , אגב, מוזכר בכתבה 11 פעם, מספר לא זוגי, ומעניין מי משני הכתבים ויתר לעמיתו על פעם 'בונוס'. גדלות הנפש.

אה, בכל זאת משהו חיובי - קוראי 'ידיעות אחרונות' שלא ידעו עד היום ש'ימי בין המיצרים' כבר החלו, יזכו להיחשף לכך דרך דרעי.

למרות הכותרת הצעקנית 'דרעי חוזר', שניתן להבין ממנה שמחר הוא מתייצב ב'לשכת הגיוס' של הזירה הפוליטית, מצוין בכתבה עצמה ש"גורמים בשס אמרו שדרעי לא יודיע לאן בדיוק מועדות פניו עד לאחר תשעה באב, בעוד שבועיים (?) וזאת כדי שלא לקבל הכרעות משמעותיות בזמן 'ימי בין המיצרים' שבין י"ז בתמוז וט' באב".

ממש זיכוי הרבים.

אלא שאם כך מה בער ל'ידיעות אחרונות' למהר ולהכריז ש'דרעי חוזר' ? מדוע לא המתין עד לאחר ט' באב מועד שבו, על פי כתבי העיתון, דרעי יודיע לאן פניו מועדות, דבר שהיה מכניס מעט תוכן לידיעה?

השערה: אולי משום שמישהו הדליף לעורכי 'ידיעות' שגם 'מעריב' יוצא היום כמעט באותה כותרת ראשית: "אני חוזר,זה סופי".

על הידיעה ב'מעריב' חתום אבישי בן חיים, מקור טוב מאוד לנעשה בשס ובסביבתו של דרעי. למען הגלוי הנאות: לשיער הארוך ולקוקו שלו אין שום קשר לאיסור התספורת בימי בין המיצרים.

בידיעה שלו יש בכל זאת כמה וכמה חידושים. מאחר והם אינם מופיעים, אפילו בצורה עקיפה ב'ידיעות אחרונות', ניתן להסיק שהיא לא הודלפה בשלמותה לדסק החדשותי של המתחרים לפני פרסומה. מקסימום רק הכותרת ראשית. אצל בן חיים תאריך חזרתו הממשי של דרעי לחיים הפוליטיים הוא לא היום ולא אחרי תשעה באב אלא 'אחרי החגים'.

מכירים את המועד הלא מחייב הזה?

"עוד קצת סבלנות. זה שאני חוזר לחיים ציבוריים לא נתון בספק כלל. יש לי תוכניות, אבל תחכו עד אחרי החגים" - אמר השבוע למקורביו יושב ראש שס והשר לשעבר אריה דרעי, על פי בן חיים. אם הציטוט הוא כל-כך מדויק יש גם ל'מקורביו' ולא רק לו זכרון פינומינאלי.

"כבר עכשיו" - כותב בן חיים - "השטח בש"ס בוער: הפעילים דרוכים והספקולציות חוצות כל רף של דמיון. הפרשנויות על חזרתו הקרובה של דרעי הגיעו לשיא בשבוע שעבר כשבחגיגת האירוסין של אחיינו עם נכדת הרב עובדיה יוסף, שוחח מנהיגה הרוחני של שס עם דרעי באהבה גדולה ובנוסף לסטירות החיבה המפורסמות שהעניק לו ביד רחבה, הוא אף נישק את דרעי על לחיו. יש לציין כי מדובר בגילוי חיבה נדיר מאוד, כמעט חסר תקדים ברפרטואר המחוות של הרב עובדיה, מה שגרם לאוהדיו של דרעי לחשוב שכבר השבוע הוא חוזר".

אז למה לאכזב אותם ולמה הוא בכל זאת לא חוזר מחר? גם בגלל 'ימי בין המיצרים', גם בגלל 'אלול' שלא רק אצל דרעי הוא חודש של התחזקות ואחר כך החגים. "חכו בסבלנות, אחרי החגים זה הדד ליין שלי".

אבל לא רק בגלל זה, ומהסיבות האחרות המופיעות בידיעה, אנחנו מסיקים בוודאות שבן חיים אכן שוחח עם דרעי לפני הפרסום. זה כיוון המחשבה של האיש. "הוא אינו רוצה שתאריך תום הקלון המשפטי יהיה התאריך הרשמי של חזרתו, שכן הדבר יפגע בטענה כי הוא זכאי" - כותב בן חיים. "אם אני חוזר בדיוק בתאריך סיום הקלון זה עוד ייראה כאילו אני קבלתי את ההרשעה שלי ואת הקלון" - מצוטט דרעי במרכאות.

ממחר אריה דרעי "הוא זכאי", הוא זכאי לשוב למרכז במת הפוליטיקה והעשיה בישראל.

השופטים נתנו דרורי לדעותיהם


הדיון שהתקיים אמש בבית המשפט העליון בערעור בפסק הדין של השופט משה דרורי במשפט האברך והקופאית האתיופית, לא היה ראוי בימים כתקונם להיחשב אפילו כ'משפט זוטא', אבל היום הוא תופס את הכותרות המרכזיות ב'הארץ' וב'ידיעות אחרונות'.

"איך לא מרשיעים אדם כזה" - נכתב ב'ידיעות' באותיות מסמאות עיניים. ב'הארץ' מתפרסמת הידיעה בראש העמוד, כשהכותרת המקבילה לה אומרת: "הנשיא אובמה: ישראל צריכה לעשות חשבון נפש".

צודק.

הערעור המתוקשר במשפט הקופאית מעורר תמיהות רבות, אבל אחת עולה על כולנה: האם זה אך מקרי שכל הדיונים האחרונים המובאים לבית המשפט העליון, וחורגים מגבולות המשפט אל האמונות והדעות האישיות, מופנים אל אולמו של השופט אדמונד לוי, חובש הכיפה? האם באמצעות הכיפה שלראשו מתכוונים אלה שמשבצים דווקא אותו בדיונים האלה לסתום פיות של רבים שהחשד והלעז מתעוררים אצלם?

העובדות מדברות בעד עצמן:

1.ערעורו של בניזרי נשמע באולם הזה דווקא. השופט לוי חובש הכיפה הוא שנבחר על פני כל חבריו להחליט על העדפת מידת הדין על מידת הרחמים ולהשליכו לכלא לארבע שנים במקום שנה וחצי שעליהם החליט קודמו.

2. באולמו של השופט לוי נשמע ערעורה של הצעירה האתיופית שביקשה את התערבות בית המשפט העליון במשפטה נגד ה'אברך', אחרי שרק לאחרונה היתלה בבית הדין הרבני העליון.

3. עתידו של השופט המחוזי חובש הכיפה משה דרורי, נחרץ באולמו של השופט אדמונד לוי לשבט ולהמשיך לשבת, עד ליציאה לדימוס בבית המשפט המחוזי.למרות כישוריו נחסמה דרכו סופית להיבחר כשופט לבית המשפט העליון.

4. אם האברך ממשפט 'האתיופית והאברך', המבקש להשתלב כדיין בבית הדין הרבני, לא היה מגיע לדוכנו של השופט לוי לא היה עניינו זוכה כלל לחשיפה ציבורית מוגזמת כפי שזכה.

אחרי הערעור שנשמע אמש בבית המשפט העליון יש לנו גם מסקנה חד משמעית - את פסק הדין שנתן השופט משה דרורי במשפטם של 'האברך והאתיופית' הוא ביסס, כפי שהוא אוהב לעשות כמעט בכל משפט, על פסקיו של הרמב"ם. מכאן שהשגותיו של השופט לוי על פסק הדין הן גם ערעור על הרמב"ם. אם כך, הוא אינו יכול למלא עוד את מכסת השופטים הדתיים בבית המשפט העליון.

צודקים החברים החדשים בוועדה לבחירת דיינים הדורשים למנות שופטים דתיים אחרים להרכב.

דרורי, מתוקף תפקידו, אינו יכול להשיב על העוול הנורא שנגרם לו בפסילתו לכהן בבית המשפט העליון שתוכננה היטב. בשיחה קצרה עם תומר זרחין, הכתב המשפטי של 'הארץ', המתקיימת אחרי שדרכו לעליון כבר נחסמה ואין לו כבר מה להפסיד, הוא מתנה, בכל זאת, משהו ממר לבו ואומר שאינו חושש מביקורתם של העליון נגדו. "כתבתי עד היום אלף פסקי דין אולי אלפיים, ב99% מהם הערעור נדחה. אוי ואבוי אם נפסוק לפי מה שפוסקים בעיתונות ולא לפי מה שכתוב בתיק".

בשיחות עם מקורבים הוא נחרץ הרבה יותר: "אין לי כל כוונה לשנות מאורח חיי אפילו במילימטר בגלל שמישהו חושב שאדם דתי לא צריך להיות בעליון. בארצות אחרות זה היה נחשב לאנטישמי" - הוא מצוטט.

הצגתו של השופט דרורי כ'גזען' שונא אתיופים, מעוות גם הוא את האמת הרבה יותר מאלו היו מציגים את השופטת דורית בייניש כחובבת חרדים. בראיון לכתב העת המשפטי 'סנהדרין', הנגיש לכל גולש באינטרנט, ושנערך הרבה לפני שעניינו של דרורי עלה לסדר היום, הוא מצדד בצירוף דיין אתיופי לבית הדין הרבני. "אם למשל איש מהעדה האתיופית יתקדם ויוכל להיות דיין, בני העדה האתיופית, שבאים לבית הדין יידעו שיכולים להבין אותם ואז לא יראו בבית דין אליטה שהם לא קשורים אליה" - הוא אומר.

עדיין לא מצאנו ציטוט דומה מפי הנשיאה בייניש על הצורך בבחירתו של שופט אתיופי לבית המשפט העליון. בקושי השלימו ה'אליטות' עם שילובו של השופט אדמונד לוי, וגם זה עולה לו במחיר היקר של התנכרות לסביבתו הטבעית שומרת המצוות.

אבל דרורי היה ויישאר 'גזען' וככזה אין לו מקום בבית המשפט העליון.

מלחמת הב.מ.וו. באאודי בבוץ הלבנוני


יסלחו לנו הקוראים אם לקח לנו הרבה מדי זמן, למעלה מיממה, לרדת לשורש קרבות הלשון שניטשו בין שר הביטחון אהוד ברק ובין רמטכ"ל מלחמת לבנון השניה, דן חלוץ. מכירת המניות שביצע חלוץ לפני הכניסה לאזורי המלחמה בלבנון, השבוע לפני שלוש שנים בדיוק, היתה אמנם מהירה יותר, אבל כבר אמר מי שאמר (מי?) שהחיפזון מהשטן. אז לא מיהרנו לפתוח לו את הפה ולפני שאנו אומרים לכם את דברינו המפתיעים בעניין, נתנו ל'מפקדים הבכירים' להגיע לדממת אלחוט.
אחד, שנים, שלוש, שומעים? ברק היה החלוץ.

כמה שעות טובות לפני שהכריז, על רקע קרב אחר לגמרי, כי "יש הרמוניה במטכ"ל" הוא אילץ את הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ להודות שפעם לא היתה הרמוניה כזו. בתגובה להצהרתו של ברק כי "גבורת הלוחמים בלבנון חיפתה על הכשלים של הדרגים הבכירים" השתלח בו הרמטכ"ל לשעבר כשאמר "זה דבר שלא יעשה ולא נעשה מעולם".

חלוץ נאם בכנס המכון למחקר ביטחון לאומי, במסגרת יום עיון על מלחמת לבנון השניה. לפי הדיווח ב'מעריב' תקף את ברק, שהיה ראש הממשלה כשצה"ל נסוג מלבנון בשנת 2000 ואמר כי מדיניות אי הפעולה שאומצה אחרי הנסיגה, היתה מהוססת. "כך יכל ה'חיזבאללה' להמשיך ולהלך על הסף, תוך שהוא מצליח להרדים אותנו בתהליך איטי ושיטתי".

כמשקיפים מן הצד אנחנו יכולים לקבוע בוודאות כי זהו המקרה הקלאסי שבו היה אומר אותו רב מהסיפור היהודי הידוע לשני הניצים שהתייצבו לפניו- אתה צודק וגם אתה צודק. וכשהרבנית היתה שואלת כיצד יתכן הדבר? היה משיב לה- גם את צודקת!

הרבה פרשנות נכתבה על הקרב של אזובי הלבנון. בן כספית: "חלוץ בהקשר הזה צודק לגמרי. בא אהוד ברק, שבמלחמה היה 'אזרח מודאג' ומשסה את משפחת השכול, את הפצועים, את הקורבנות, בדרגים שמעליהם. אלה, אומר להם שר הביטחון, הם אנשים ששלחו אותם למוות על לא עוול בכפם ובלי שום סיבה". דברים קשים.

אבל אנחנו מציעים להסיט קצת את הדו קרב מהבוץ הטובעני הלבנוני שבו מתרכזים כולם, למסלול שונה בתכלית - מירוצי המכוניות. חלוץ בדבריו, רמז לכך, ואיש לא שם לב: "עם כל הכבוד לאלה שישבו ביציע, לא כל מה שנאמר היה על בסיס מקצועי, היו גם סיבות אחרות".

המשפט הזה, מופיע כמות שהוא, בכל הדיווחים מנאום ההתקפה של חלוץ, לא הוצאנו שום דבר מהקשרו. איזה 'יציע' יש בבוץ הלבנוני? מה הוא התכוון כשאמר שלא כל מה שנאמר היה על בסיס מקצועי? ולאיזה סיבות אחרות רמז?

יגענו ומצאנו.

הם כלל לא התווכחו על מלחמת לבנון, אלא על בסיס מקצועי אזרחי, ויכוח על...מכוניות.
חלוץ הוא היום יו"ר חברת 'קמור מוטורס' יבואנית מכוניות B.M.W לישראל. כשהודלפה לו הידיעה שפורסמה בלעדית במוסף 'ממון' של 'ידיעות אחרונות' שמשרד הביטחון ביקשו לרכוש לשר אהוד ברק את מכונית היוקרתית של החברה המתחרה 'אאודי' ששימשה את האפיפיור בביקורו בארץ, הוא יצא מכליו והכריז: "זה דבר שלא יעשה ולא נעשה מעולם"...

בידיעה המעניינת של גד לאור נחשף, כי למשרד הביטחון נודע שחברת 'אאודי' מציעה את הרכב היוקרתי שמחירו 4.2 מיליון שקל, במחיר 'מציאה' של 3.5 מיליון שקל בלבד, זאת בשל היותו משומש מנסיעה של מספר ימים של ה'פאפא'.

ראשי המשרד, שטוענים שאינם מצליחים לקצץ מהתקציב, רצו להראות דוגמא לציבור ולרכוש את המכונית ה'משומשת'. במשרד האוצר בחנו את הרעיון אבל ברגע האחרון הוחלט לסגת מהתוכנית, שוב בשל התנגדות נערי האוצר.

כשחלוץ דיבר על נסיגת ברק, הוא כלל לא התכוון לנסיגה מלבנון אלא לנסיגה מהתוכנית לרכוש את מכונית השרד המפוארת של החברה המתחרה.

ותגידו שלא היה כדאי לחכות יום כדי לעלות על הסיבה המוצדקת הזו לפרוץ 'מלחמת הגנרלים'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!