עם דמעות בעיניים, מלוכלכת מאשל מסריח

חברת 'אגד' מפעילה קו מהדרין מיוחד - 984 - המוביל נוסעים חרדים מאשדוד לאזור הצפון, בו קיימת הפרדה בין נשים לגברים. אסתר, נוסעת שנסעה בקו הזה, גוללה בתכנית 'מדברים ברדיו', אותה מנחה השדרן חיים הכט, ב'רדיו קול רגע', חוויה לא נעימה שעברה.




להלן תמליל השיחה:

חיים הכט : לאגד יש קו מהדרין מיוחד שמוביל נוסעים חרדים מירושלים לאזור הצפון, אוטובוס שבו יש הפרדה בין גברים לנשים. מהדרין זה התואר, אבל לא תמיד ההתנהגות שמה היא מהדרין. שלום לאסתר.

אסתר: שלום חיים, שלום וברכה.

חיים הכט: אתמול אני מבין היתה לך חוויה שמה באוטובוס.

אסתר: לא כשרה לא נעימה.

חיים הכט: ספרי לי מה קרה לך.

אסתר: ירדתי בביזיונות עצומים עם דמעות בעיניים, ההתנהגות היתה ברוטלית בצורה שאי אפשר לתאר.

חיים הכט: ספרי לי מה קרה לך, איפה עלית לאוטובוס.

אסתר: חיים בוא אספר לך. אני עשיתי שבת באשדוד אצל אחותי עם אח שלי הצעיר. נסענו באוטו שיצא (במוצ"ש – ב.ח.) מרובע ח' באשדוד בתשע ועשרים בלילה. האוטובוס הגיע ברבע לעשר והנסיעה היא דרך בני ברק. הגענו לפני עפולה תחנת ביניים, הנהג התחלף והמשכנו לנסוע.

חיים הכט: עכשיו תגידי לי שבנסיעה הזאת אחיך שהוא בן כמה.

אסתר: 20 הוא לא ישב לידי כל הנסיעה.

חיים הכט: הוא יושב נגיד בחלק הקדמי.

אסתר: הוא יושב בגברים.

חיים הכט: בחלק הקדמי של האוטובוס.

אסתר: כן.

חיים הכט: ואת בחלק האחורי.

אסתר: יפה מאוד.

חיים הכט: ותגידי האוטובוס מלא.

אסתר: האוטובוס מאחורה היה חצי מלא חצי ריק, לא כל כך נורא ואיום, היה מקום לידי. אז אחי אמר לי שכשיתפנה מקום הוא רוצה לשבת לידי ברבע השעה האחרונה כי בין עפולה לכפר תבור איפה שירדנו, זה רבע שעה של נסיעה. הגיע אליו אחד הנוסעים מקבוצת הגברים שם וביקש ממנו לעבור לקבוצת הגברים בגלל שזה אוטובוס מהדרין וזה לא בסדר. אמרתי לו: תשמע אדוני אני רוצה להסביר לך, אנחנו עוד 10 דקות יורדים מהאוטובוס תן בבקשה, בצורה יפה פניתי אליו, בבקשה אחי הצעיר רוצה לשבת לידי 10 דקות ואנחנו יורדים מהאוטובוס. לא לעשות מזה סיפור ולא לעשות מזבוב פיל.

הוא אמר לי: אני מתעקש. אמרתי לו אתה מתעקש, על אפך וחמך אח של יישאר לידי. אוקיי מה הוא עשה, לקח לאח שלי את התיק הדף לו את התיק בחוזקה זרק לו את התיק עם כל החפצים האישיים שלו ולקח ממנו בצורה אכזרית וגסה את המשקפיים מהפרצוף שלו. כשאני ראיתי ככה, אמרתי לאחי, טוב לך לקדמת האוטובוס כדי שיחזיר לך את המשקפיים. לאח שלי יש מספר גבוה והוא לא יכול להישאר בלי משקפיים. אני על כל מקרה לא נשארתי חייבת הייתי מאוד.

חיים הכט: בואי תגידי אסתר כשזה קורה מה עושים הנוסעים האחרים מסביב.

אסתר: לא הגיבו.

חיים הכט: זאת אומרת כשבעצם התחושה שלך היתה שהם מסכימים.

אסתר: בדיוק. זה לא הפריע להם.

חיים הכט: לא, אולי הפריע להם העובדה שאחיך ישב לידך והפרתם את הכללים של אוטובוס מהדרין.

אסתר: יפה יפה הפרנו, ואני מודה ומתוודה שהפרתי את הכלל של אוטובוס מהדרין, אבל ביקשתי מאותו בן אדם בלשון תחנונים, בלשון יפה ורכה, שיואיל בטובו להרשות לאחי לשבת לידי למשך 10 דקות ולא קרה שום אסון, לא יקרה שום אסון 10 דקות אחרונות של הנסיעה, זה הכל.

חיים הכט: איך זה נגמר, את אומרת שאת לא הבלגת על מה שהוא עשה לאח שלך.

אסתר: אני לא הבלגתי, אני הלכתי לקדמת האוטובוס ואמרתי לאחי בוא אנחנו עוד מעט יורדים. אותו בן אדם חסם לאחי בזרוע החזקה שלו את המושב של האוטובוס ולא נתן לאחי לזוז מהמקום. לא רק זה כשאני התקרבתי הוא ירק לי שלוש פעמים, קילל אותי קללות נמרצות ואז שלושה ארבעה נוסעים מהאוטובוס קמו עלי בחמת זעם, ואז התחילו קללות וגידופים: תלכי מפה, תלכי מפה, פריצס, לא צניעות תלכי לפה, בואו נזרוק עליה אבנים, בואו נזרוק עליה עגבניות, יאללה להוציא את הביצים, להוציא את המים לשפוך עליה מים.

חיים הכט: זאת אומרת כמו הפגנת שבת בתוך האוטובוס שנוסע מעפולה לכפר תבור.

אסתר: בדיוק חיים, בדיוק. ממש הפגנה בזעיר אנפין. אני הייתי פשוט מזועזעת. אחד מהם אומר לי: גברת, את רוצה בעיטה? אמרתי לו: תיתן בעיטה, אבל מחר אתה תהיה במעצר במשטרה. הוא לא העז לתת בעיטה. אני אחזתי במושב שלידו. הוא אומר לי: גברת תוציאי את היד. אמרתי לו: אני לא מפריעה לך, אני רק תופסת כדי שאני לא אפול.

בקיצור, אחד הנוסעים, בחמת זעמו, קם לקח איזה בקבוק מים, מילה בו צנצנת של אשל מסריח, זרק עלי את כל התכולה של הבקבוק, ואני התבלבלתי ברגע הראשון וכמעט נפלתי באוטובוס, וגברת אחת משכה אותי ואמרה לי: בואי, בואי, גברת תירגעי לא נורא, לא קרה כלום וזה. והנה הגיע הזמן וכבר היינו צריכים לצלצל ולרדת בכפר תבור.

חיים הכט: זאת אומרת, את ירדת בכפר תבור חבולה, חבוטה וספוגה ביוגורט.

אסתר: כן, עם דמעות בעיניים וכולי מלוכלכת מאשל מסריח.

חיים הכט: את יודעת, אני שומע את הסיפור הזה ומתקשה להאמין שדבר כזה במאה העשרים ואחת. קורה אצלנו, את יודעת, על הדרך הראשית בין עפולה לכפר תבור. אבל זה כנראה עולם שאנחנו זרים לו.

אסתר: נכון.

חיים הכט: האם את החלטת לפנות למשטרה ולהגיש תלונה.

אסתר: זהו אני בגלל שהייתי איך אומרים חיים בשיא הסערה לא חשבתי פעמיים, אני חשבתי אולי הנהג יתערב, אבל הנהג שתק. הוא שמע את הכל, אבל הוא לא ראה את האלימות, הוא לא ראה את הברוטליות. הוא רק שמע את הכל, הוא המשיך בנסיעה, כי הנהג תפקידו אני חושבת להסיע, לא לדאוג למריבות בין הנוסעים.

חיים הכט: לא, פנינו לאגד הם כמובן בודקים את העניין הזה, הם מצטערים. במקרים של אלימות אומרים לנו באגד, הנהג מתודרך להוביל את האוטובוס עם הנוסעים המתפרעים לתוך תחנת המשטרה, ושם השוטרים אמורים לפתור את העניין. בכל מקרה ייעשה ברור בסיפור הזה שלך ויוסקו מסקנות. אבל לרוע המזל מתברר שהאנשים שנקטו אלימות בסופו של יום לא יובאו לדין.

אסתר: נכון, בגלל שאינני יודעת את השם שלהם ואין לי למי לצאת חוצץ נגד, אני יודעת. רק אני רוצה להבהיר דבר אחד חיים, שלא ישתמע, אני בעצמי אישה חרדית, אני לא באה חס ושלום לצאת חוצץ כנגד כל כלל האוכלוסיה החרדית שבארץ.

חיים הכט: אבל עשית משהו שידעת מראש שהוא פרובוקטיבי באותן נסיבות.

אסתר: כן, בדיוק. האנשים החרדים הם ידועים כאנשים גומלי חסדים טובים, אנשים טובים, הכל טוב ויפה. אבל אני מדברת אך ורק באופן ספציפי במיוחד על הארבע נוסעים האלה שקמו והפחידו אותי בצעקות שלהם ובקללות שלהם.

חיים הכט: אסתר תודה רבה לך.

אסתר: תודה רבה חיים, ישר כוח על הבמה שנתתם לי.

חיים הכט: כל טוב, תודה רבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!