מדוע ה'בית ישראל' הצית 'קוויטל'?

רבן של כל בני הגולה בעל 'הבית ישראל' מגור נהג, כידוע, לעשן מעת לעת סיגרים. סיפר פעם אחד מזקני החסידים, כי בערב אחד, לאחר סיום זמן קבלת הקהל, נכנס אל הקודש פנימה וראה את האדמו"ר נוטל את אחד הקוויטלעך שהיו מונחים על השולחן, חוצה אותו לשניים, ואת פיסת הנייר הריקה מגלגל בידו ומיטיבה כקיסם. אחר נטל הרבי את המצית, הבעיר את פיסת הניר שגלגל ומשעלה אש בקצהו, הבעיר את הסיגר והחל לעשן.

החסיד הישיש הביט משתהא ברבי, והרהיב עוז לשאול על פשר העניין.

"לפניך היה כאן אדם", החל הרבי להסביר לחסיד. "הוא הגיש קוויטל וביקש ברכה על נושא מסוים. בירכתי אותו ואף הבטחתי לו שהעניין יסתדר על הצד הטוב ביותר. בכדי שאכן אוכל לסייע לו, אני צריך לקבל ממנו איזה קורטוב הנאה. הרגע הזה, בעצם הדלקת הסיגר, הצלחתי ליהנות מאותו יהודי, וכך בוודאי אוכל לפעול עבורו".

והמשיך הרבי בהסברו: "גם יצחק אבינו, כשבירך את עשיו - מדוע ביקש כי יביא לפניו ציד לפני הברכות? וכי זה מה שחסר ליצחק? אלא מסבירים המפרשים, כי חייב היה יצחק לקבל טובת הנאה מבנו, בכדי שהברכות שהעניק יחולו על ראשו".

לא פעם תוהים אנשים על מנהג ה'פדיון' הנהוג בחצרות הקודש. אדם שנכנס לרבו לבקש ברכה ועצה, מניח שטר כסף על השולחן. מידי פעם אני מצליח לשמוע דברי גיחוך על קערת השטרות המונחת על שולחנו של הרבי, לתוכה מטיל החסיד שטר, בטרם יבקש את ברכתו של האדמו"ר, כאילו חלילה מדובר בתאבי בצע.

ומי שלא ידע עד היום, על פי ספרי החסידות, הסיבה האמיתית היא שאדם צריך לגרום לרבי איזה קורטוב טובת הנאה, בכדי שיוכל לפעול עבורו ולברכו.

ומה הקשר בין טורי השבועי ולשיעור החסידות שלמדתם עכשיו?

אחת מקופות הצדקה החשובות והידועות בעיר, שמעניקה מידי חודש מאות אלפי שקלים למשפחות נזקקות, רשמה ירידה ניכרת בהכנסות החודשיות. ידוע כי מאחורי אותה קופה עומדים ומפקחים באופן אישי כמה מגדולי ומענקי הדור, אשר לפניהם משתרכים תורים של מאות איש מידי יום, בכדי לקבל את ברכתם ועצתם.

יוזמה גאונית ושיווקית הגו ראשי הקופה, בכדי להעלות את התרומות. בהודעה רשמית הודיעו כי אם אדם מעוניין להתייעץ עם אחד מגדולי הדור, ליטול עצה ולהתברך, ואין נפשו חשקה לעמוד שעות רבות בהמתנה לתורו, יוכל יטלפן למוקד מיוחד שהוקם, יתרום 350 שקלים כצדקה, ישטח את בעייתו ושאלתו - ובתוך 48 שעות יקבל מענה מדויק.

היוזמה נעשתה בעצה אחת עם גדולי ישראל הנוגעים בדבר. והנה קול צעקה בציבור: "הכיצד ממסחרים את הרבנים?", טענו המתנגדים. "מדוע אני חייב לשלם כסף בשביל לשאול שאלה?", הוסיפו הקנטרנים.

על מנת שתנוח דעתם, עיינו שוב בהסברו של האדמו"ר מגור על הסגולה הבדוקה להחלת הברכות. תזכרו ש"דמי הייעוץ" היא מצוות צדקה נטו, וגם תרשו לי להזכיר לכם, שכאשר אתם הולכים לרופא מומחה לייעוץ קצר, אתם נפרדים מ-1500 שקלים.

ואם שם, אתם הרי כל-כך מבינים שעל ייעוץ צריך לשלם, על אחת כמה וכמה כשמתייעצים עם גדולי ישראל ומתחננים לברכתם, תוך שאנו מאמינים באמונה שלמה שהם המילה הראשונה והאחרונה לפני הרופא או המנתח המומחה בתבל.

הטור יופיע ביום רביעי הקרוב ברשת "קו עיתונות דתית"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!