לראשונה: משחק הטניס גם ביומונים החרדים

עיתוני היום בישראל נראים כולם, כולל החרדים, כמו מוספי ספורט. העיתונות הכללית מודיעה בגאווה, בכותרות ובתמונות ענק, שאחרי תקופה ארוכה של אכזבות, זוכה ישראל סוף-סוף ל'נצחון' בזירה הבינלאומית. עד שהקוראים שמים לב שמדובר בסך הכל בתוצאת איזה משחק 'טניס', הם כבר מצויים עמוק-עמוק בתוך מעגלי השמחה המדומה.

גם מגרש התקשורת החרדית, נראה היום כמו במשחק טניס, אבל בלי סיבה למסיבה. הרי אנחנו מצויים בעיצומם של ימי 'בין המצרים'. במשחק הזה נאלצים השחקנים להסתפק בחבטות במחבטים ובכדור שנזרק וחוזר אליך כ'בומרנג' עם הנושאים הישנים והמרגיזים.

קחו, למשל, את נושא חילולי השבת בירושלים. 'המודיע' ו'יתד נאמן' חבטו בחוזקה את הפגנות השבת אל מחוץ למגרש המודפס שלהם, ונראה שאין להם עוד שום עניין שהכדור הלוהט הזה ישוב להתגלגל לפתחיהם.

גם ה'עדה החרדית', שאליה הוא נחבט, חורגת מהכללים המוכרים ב'משחקי הטניס' ואינה ממהרת לשמוט את הכדור מידה ולהחזירו. מתוך שלושת היומונים החרדים רק 'המבשר' דיווח היום בצורה בולטת בראש עמודו הראשון: "אלפים בהפגנת מחאה נגד חילולי השבת בחניון קרתא".

בכותרת המשנה נאמר: מאות מפגינים בראשות רבנים ומו"צים הצליחו להגיע עד לחניון 'קרתא' שם התיישבו על הארץ, שרו שירי שבת, ומנעו בגופם את חילולי הקודש".

כתבי ה'מודיע' ו'יתד' נתקעו, כנראה, ב'פקקים' של 'אלפי המכוניות' שהמתינו לחנות בקניון קרתא ולא הצליחו להגיע בשל ההפגנות. אולי לא מצאו לנכון להזכיר את המחאה, בגלל השקט היחסי שבה עברה. אותו שיקול שעמד, כנראה, גם מול עיני עורכי החדשות של 'מעריב'.

מה חשוב יותר בעיני 'המודיע' ממחאת השבת? - ההפגנות בטהרן והחבטות בצמרת צה"ל: האלוף גנץ, שנחבט למעלה, והאלוף גלנט שכנראה בדרכו החוצה. ב'יתד נאמן' חנו על החניה השמורה לשבת – הנעשה באיראן, והידיעה על התאונה הנוראה בואכה בית שמש שבה קיפדו את חייהם ששה בני אדם.

אולי קראו ב'המודיע' וב'יתד' את ה'שבועונים' בסוף השבוע והתרשמו שהמערכה בירושלים הסתיימה ב'נצחון', ממש כמו משחק ה'טניס' בגביע דייויס.

בכותרת ענק, שלא ברור על מה התבססה מלבד על דמיונו של הכותב ומאוויהם של הנציגים הפוליטיים בעירייה, שואל הכתב חיים ישראלי מ'יום ליום', בסגנון רטורי: "האם ברקת ירד מהעץ"? במקום להשיב במילה אחת : לא! משחית בטאון ש"ס שטח נרחב בעמוד, ומלים ללא סוף, ויוצר את הרושם המוטעה שהכל עומד להסתיים בטוב. "ראש עירית ירושלים, ניר ברקת, הודיע על הקמת פורום שבו חברות הסיעות החרדיות שס ויהדות התורה, על מנת למצוא פתרון הולם למשבר החניונים" - מדווח ישראלי, וממשיך: "נראה כי ברקת מחפש דרך לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס ולנציגים החרדים לא היתה בעיה להגיש לו את הסולם ולסייע לו".

איזה סיוע הוגש לו בלא ששמענו על כך? נראה שזוהי ההתעלמות של 'המודיע' ו'יתד' ממחאת השבת, וההחלטה המערכתית שלהם שאנחנו כקוראים לא זכאים מעתה לדעת שיש מי שבכל זאת מוחה על חילול השבת, גם אם הוא אינו נמנה על מפלגת 'יהדות התורה והשבת'.

זהו בהחלט סיוע שברקת יעריך אותו.

ההיטל הכבד של 'בצורת החדשות'

'היטל הבצורת' נדחה בשבועיים ויוטל עלינו רק החל מה-15 לחודש, אבל את מחיר הבצורת החדשותית, אנחנו כבר משלמים, והוא כבד ויקר.

הפגנות השבת, כבר אמרנו, אינן ממלאות את השטח שמתפנה בעקבות המחסור בנושאים, הקיים בימי הקיץ. חסרונן, אפילו מגדיל את השטחים הריקים. כך מתעצמת הזליגה של ידיעות ממוסחרות ומשולמות, אל תוך עמודי החדשות של העיתונים החרדים.

הגבול בין ידיעות למודעות משולמות, שבעבר רק טושטש, הולך ונעלם כבר לגמרי, כמו זה שבין שני המדינות לשני עמים.

ידיעה המתפרסמת בעמודי החדשות של 'המבשר' על רשת חנויות משחקים הפותחת 'סניף קונספט' במרכז קניות חדש בבני ברק, כבר אינה גורמת להרמת גבה. העובדה שרוב הקוראים אינם יודעים מה המשמעות של המושג 'סניף קונספט' נותנת לה אפילו מכובדות וחוסכת את הצורך בהסבר איך התחמקה הידיעה הזו מעמודי ה'צרכנות' והתנחלה לה בעמודי החדשות.

אפילו ידיעה על הסקר הקובע, בצורה אובייקטיבית כמובן, שחברת מזגנים אחת המפרסמת עמודים שלמים בעיתון 'המודיע', היא המובילה בשוק, כבר אינה דורשת הסברים. היא משובצת בלא כל בעיה בין ידיעה על "תכנית בינוי פינוי נרחבת במתחם הסיטי בגבעתיים" ובין הידיעה המתפרסמת תחתיה והמדווחת כי "שודרגו היחסים הכלכליים בין ישראל וקזחסטן". זה כלכלי למדינה וזה כלכלי לעיתון.

אנחנו דווקא קיבלנו מכת חום מהידיעה הזו על המזגנים שאין בה יותר מזלזול מופגן באינטליגנציה של הקוראים.

שתי מודעות שנתקלנו בהן בסוף השבוע רק הוכיחו עד כמה שיטת 'הסאלמי' ביחסי 'הון ותקשורת חרדית' עובדת ומסלימה.

ידעתם, למשל, שרק בנו של בעלי רשת צרכניות בציבור החרדי המפרסם ב'המבשר', נישא לאחרונה בשעטומ"צ, ואף חתן אחר לא היה בציבור המפרסמים והקוראים של העיתון? מאיפה אנחנו יודעים את זה? ממודעת מזל טוב בולטת שמפרסם מנהל מחלקת השיווק והפרסום של העיתון הזה, ועוד אחד מעובדיו, לאבי החתן. תנסו להבין למה הוא זכאי לברכה אישית וכל המינויים המממנים את העיתון לא?! אנחנו לא הבנו! ולזה עוד קוראים בכותרת שבראש המודעה: 'מבשר טוב'!

'המבשר' עוד רחוק מלהדביק, בעניין זה, את 'המודיע' למוד הניסיון. שם נרשם השבוע השיא כאשר חברת משקאות גדולה הכניסה טעם לחיים החדשים של בן מנהל אגף השיווק של 'המודיע', שגם הוא נישא בשעה טובה ומוצלחת. היחסים בין החברה המפרסמת ובין מנהל השיווק של העיתון החרדי, מלבד שהם מעוררים שאלות אתיות, אינם מעניינו של הקורא. אם רוצה חברה ל'גמול' לו על מה שיש לה לגמול ולתת חסותה לחתונת ילדיו והוא חושב שצריך לקבל ממנה, שתואיל בטובה לשלוח לו ארגז אחד, שניים או יותר כדי שיוכל לחסוך מההוצאות על האולם. אנחנו כקוראים לא חייבים לדעת על כך.

מול מחיקת הגבולות בין שטחי מערכת ומודעות, שהתקשורת החרדית מעתיקה אותה מהזירה המדינית, יש כבר גם מי שעושה 'חילופי שטחים'.

רשת 'ברכל' פרסמה בסוף השבוע מודעה, על חשבונה המלא, שחלק משטחה הוקצה לבירור הלכתי של הרב חיים כ"ץ בנושא תהליכי היצור בין תקופת חג השבועות וראש השנה, של כל המוצרים שמעורב בהם חמץ ובעיקר 'לתת'. מידע באמת חשוב, המאזן גם את הבעיה החמורה של ערבוב 'לתת' ולקחת בעיתונות החרדית, גם אם הוא ניתן קצת מאוחר מדי.

חילוניים מול דתיים בלשכת ראש הממשלה

בן כספית, ה'מדיני' של 'מעריב', מפרסם השבת כתבת 'תחקיר' כפולה, בעמודי החדשות ובמוסף, על הנעשה בלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. קראנו. אם מד הכספית של בן מראה שמשהו מאוד חולה בלשכת נתניהו, האבחון שלנו הוא שונה. איך נוהג לומר רופא המשפחה שלי ד"ר גרינוולד: "אין מקום לדאגה". מדובר בחיידק המוכר מקדנציות קודמות ועם טיפול נכון הוא יחלוף אולי אפילו לפני הממשלה. תלוי.

"שני מחנות עיקריים מתקוטטים כעת בלשכה" - מגלה כספית לקוראיו – "מצד אחד נתן אשל איש אמונה של שרה נתניהו, שחבר לעוזי ארד היועץ לביטחון לאומי, ומן העבר השני מזכיר הממשלה צבי האוזר וראש אגף ההסברה החדש ניר חפץ".

לא מעניין מספיק? לא מספק את הסחורה אחרי הכותרת בנוסח "מחנה ועזר כנגדו" שגדולה אף יותר מהידיעה שבאה אחריה? נכון, גם אנחנו חושבים. כנראה שגם כספית, עיתונאי משופשף וטברייני הרגיש בכך, והוא הולך על מקצה שיפורים. כספית חוזר לידיעה שפרסם כבר ביום חמישי על מינויו של הקיבוצניק דני קייט ליועץ ראש הממשלה לענייני פניות הציבור, ומנסה לחזק דרכה את מסר אי הסדרים בלשכת ראש הממשלה. תזכירו לנו מי היה יועצו של אולמרט לעניין פניות הציבור, אנחנו פשוט אף פעם לא התעניינו? הוא לא היה 'קבוצניק'?

ולמה, בעצם, אסור לקיבוצניק לעסוק בפניות הציבור? לכספית יש תפישה: אם חבר הקיבוץ הזה הצליח למנוע מדורון נויבורגר, הגרוש של שרה נתניהו, לפרסם ספר עליה לפני 13 שנה, הוא פסול מלמלא את התפקיד.

תסלח לנו כספית, אבל אנחנו חולקים עליך. אם אותו פייט אכן הצליח לעצור את פרסום הספר, אין כשיר ממנו לתפקיד האחראי על פניות הציבור.

בהמשך מזכיר כספית חברה נוספת של שרה נתניהו, תמי האוספטר שמה, שהתמנתה כאחראית על ה'מיתוג' בלשכת ראש הממשלה.

תשאלו מדוע הוא לא היה מקבל אותה לעבודה הזאת? "האוספטר שירתה יחד עם שרה נתניהו כדיילת אוויר במשך שנים, ונחשבת ידידה קרובה מאוד של אשת ראש הממשלה" - מסביר הכתב. למה למי ששירת יחד עם אולמרט בעיתון 'במחנה' או עבד איתו בעיריית ירושלים מותר, ומי שההיכרות עם כישוריו נעשתה ב'אל על' אסור? ואיפה הכיר אריאל שרון את יעקב נמרודי, אביו של עופר מו"ל 'מעריב'? קשרים בין 'הון ושלטון' מותרים ו'עיסקי אויר' אחרים אסורים? - לכספית פתרונים.

אחרי שהוא פורש את כל מה שמקורותיו הדליפו לו על הנעשה ב'לשכה', ואין מה להגיד, יש לו מקורות טובים, חש, כנראה, כספית שהידיעה עדיין אינה מגרה מספיק והוא מוסיף את הקטע הבא:
"מזכיר הממשלה צביקה האוזר, אאוטסיידר, מקורב לשר גדעון סער. ניר חפץ, לשעבר בכיר ב'ידיעות האחרונות' חבר כעת ל'מחנה החילוני' המתמודד מול אשל ואנשיו"...

העימות מקבל תפנית דרמטית - חילונים מול דתיים.

ושלא תטעו - את האוספטר 'הדיילת' וקייט 'הקיבוצניק' מצמיד כספית ל'מחנה הדתי'. רק האוזר וחפץ שייכים ל'חילוני'. כך זה נראה לו טוב יותר.

ואייל גבאי, המנכ"ל חובש הכיפה, של משרד ראש הממשלה? - הוא "אינו מזוהה" , לפי כספית. מהאו"ם.

הנה לכם עימות חדש המתפתח בין דתיים לחילוניים בישראל. מיקומם האסטרטגי של החברים בשני המחנות הניצים, בתוך לשכת ראש הממשלה ממש, הופך אותו, כך לדעת בן כספית, לאיום ממש קיומי על מדינת ישראל. הרבה יותר מהפגנות השבת בירושלים ואולי אפילו מהפצצה שמפותחת באיראן.
עכשיו הבנו הכל.

אבל שאלה אחת נותרה בכל זאת פתוחה: לאיזה מחנה משייך כספית את עצמו? האם אנחנו יכולים להסיק שאם את ניר חפץ מ'ידיעות אחרונות' המתחרה שלו, שייך ל'מחנה החילוני', הוא 'ממעריב' חבר ב'מחנה הדתי'?

לתשובה נא לפנות לחבר הקיבוץ דני קייט האחראי לפניות הציבור במשרד ראש הממשלה.

המצאה גאונית: 'מדבקת עלה התאנה'

'המצאת המדבקה' שהופיעה בתקשורת לאורך כל השבוע החולף בכותרות ענק, ברובן ראשיות, שהוצגה כהונאה הגדולה ביותר בישראל ואולי גם עלי אדמות, מזכה את התקשורת וביושר בתואר 'העוסק האובססיבי' ביותר.

בליל האשמות, החשדות, התמיהות, השאלות וחצאי העובדות מהם מורכבים למעלה מ-30% של החומר המערכתי של עיתוני סוף השבוע, הם המצאה תקשורתית דביקה שגם לה אין שום תקדים בעבר.

גם אם השתכנענו שה'מדבקה הרפואית' לא הדביקה את האמת, עדיין אנחנו מתקשים להבין את מי הונו פה ומה הרוויחו? מי שהולך להתעניין על רכישת 100 אלף רכיבים אלקטרוניים בבית עסק בפתח תקווה, לא עושה זאת כדי להתפיל מים באגם שבפארק הלאומי של רמת גן, אלא או שאכן יש לו המצאה המבוססת על רכיבים אלה או שהוא מטורף. אולי הוא התגלה בעבר כארכי- רמאי, אבל לא היינו מעניקים לו את התואר המפוקפק הזה בגלל השיגעון האחרון. מה איכפת לנו מה הוא עושה כאדם פרטי? החסרים משוגעים אנחנו?

שרון ואולמרט הונו אותנו הרבה יותר, ואולי גם נתניהו מגלה נטיות להצטרף לחברתם, ובכל זאת הם זוכים להילת עולם.

אל תופתעו אם נאמר לכם שלדעתנו רק התקשורת יודעת את סגולותיה האמיתיות של 'המדבקה'. עבורם, היא מסוגלת להרבה יותר ממה שהבטיחו 'ממציאיה'. היא אכן מזהה התקפות חצי שעה לפחות לפני שהן מתרחשות, ולא רק 'התקפות לב'.

עובדה: במקביל ל'פרשת המדבקה' התגלתה בישראל פרשת הונאה נוספת. בפרשה ההיא, הועברו גם סכומי עתק מיד ליד, ובכל זאת היא זכתה לחשיפה יחסית מינורית בתקשורת.

נכון, מדובר ב'הונאה תרבותית' שיתכן שבעצם התהוותה היא תורמת לאומנות היצירתית בישראל, נותנת ביטוי ל'מח הישראלי' שעדיין נותר כאן ולא ירד לחו"ל, וגם אולי תעודד בעתיד כתיבת ספר עלילתי ומחברו ועורכו יתמודדו על קבלת 'פרס ספיר' היוקרתי לספרות.

אם לא תפריעו לנו לפתח את תיאוריית ה'קונספרציה' הבאה, היא תראה לכם, בעוד רגע, כהכי סבירה בים האבסורדים שמערבלים אותנו.

זה הולך כך: 'פרשת המדבקה' הגיעה לתקשורת בדיוק בזמן. היא זכתה לחשיפת יתר משום שהתגלתה כמסוגלת למנוע התקפות נגד אהובי התקשורת ושודרגה להיות 'מדבקת עלה התאנה' שתסתיר את ההונאה של חלוקת 'פרס ספיר' לספרות.

תזכורת קצרה: עורכת הספר שזכתה בכספי הפרס התגלתה כאחייניתו של יו"ר ועדת הפרס השר לשעבר יוסי שריד. מפעל הפיס, שהוא נותן הפרס, ביטל מיד את הזכיה, וה'חברים' חילקו ביניהם מיד את העבודה ואצו-רצו לחסום את פרשת ההונאה מלהגיע למימדים שהיתה מגיעה אליהם אילו לא היה מדובר ביוסי שריד, אלא בח"כ יעקב (כצל'ה) כץ (אגב איפה הוא, לאן נעלם?) או באריה דרעי.

היועץ המשפטי מני מזוז, שחוות הדעת שלו בעניין החשדות כלפי שר החוץ ליברמן מתעכבת כבר 9 שנים, הבין מיד שכאן אין מקום לסחבת ומיהר לקבוע כבר ביום ששי שאין כל הצדקה לפתוח בחקירה פלילית נגד השר לשעבר יוסי שריד. עו"ד רז ניזרי, עוזרו האישי של מזוז, קבע בשמו: "מדובר בסוגיא שמיקודה הוא בהיבט הציבורי ולא הפלילי".

התקשורת סמכה ושמחה על חוות הדעת המשפטית: הונאה וירטואלית של ממציא מדבקה מצדיקה, על פי ערכיה המעוותים, כפית חקירות תחת אש צולבת, אבל החלטה להעניק פרס של 150 אלף שקל מכספי מפעל הפיס, לעורכת הספר 'אחוזת דז'אני' בלי לדווח שהזוכה היא אחייניתו של יו"ר הועדה המעניקה את הפרס, הוא, לדעתם, לא עניין פלילי אלא לכל היותר 'ציבורי'.

היחיד שלא הסכים שמזוז יהפוך את שריד למזוזה שגם זוכה ל'נשיקות' מצד סביבתו במקום לגינוי, הוא העיתונאי בן דרור ימיני. ב'מוסף לשבת' של 'מעריב' הוא מונה סידרה של פרשיות ששריד היה מעורב בהן בעבר. "שריד איננו עבריין מועד, הוא רק מתקשה להבין שהוא מעד. כמו שהוא מתעקש לשפץ את העבר, גם את ההווה הוא מתעקש לשפץ. הוא משוכנע עד עמקי נשמתו שהוא שייך לחברי כת המנדרינים, להם מותר. במקום לומר: טעיתי, הוא התעקש לגלגל את העיניים לשמים (מה? לשמים? שומו שמים!) ולצעוק אני ישר רודפים אותי" - כותב ימיני.

את מאמרו על פרשת שריד כותב בן דרור ימיני תחת הכותרת 'מיסטר קלין'. רק שמישהו לא יטעה לקרוא את זה, בטעות, 'מיסטר קליין'. כי אז באמת יתברר שגם 'מדבקת התאנה' אינה יעילה.

קצרים בתקשורת: 9 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הכותרת הטובה ביותר

בכל עיתוני סוף השבוע ניכר מאמץ-על של העורכים לחדש משהו בנושא ביטול המע"מ, אם לא בחומר המערכתי לפחות בכותרת. אבל האפשרויות היו מאוד מגבילות. איזה משחק מלים ניתן לעשות עם ראשי התיבות מע"מ? מי שבכל זאת הצליח הוא 'המחנה החרדי'. את זיגזוג ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין מס ערך מוסף הגדיר בכותרת "שתי מדינות לשני מע"מים". ראוי לציון.


2. החרדים המדוברים ביותר

את החשיפה החזקה ביותר של דמויות מוכרות בציבור החרדי לא קיבלו בסוף שבוע זה שרים חרדים, סגנים או אפילו חברי הכנסת, אלא איש יחסי הציבור דודי זילברשלג והאיש עם יחסים בציבור יהושע פולק - ושניהם במקומון הירושלמי 'ידיעות ירושלים'. זילברשלג, שננטש על-ידי גאידמק אחרי שמונה ליו"ר הוועד המנהל של בית החולים 'ביקור חולים', נקלע לאחרונה לחקירות, ועל רקע זה הוא אומר לעיתון: "גאידמק גרם לי לנזקים אדירים". ועוד: "הוא דיבר אלי כמו לכלב"... על גורמי החקירה: " לכל דבר יש הסבר. הכל נעשה ממניעים כשרים ואני מציע שנחכה לדו"ח הבדיקה של רשם העמותות. אני מבחינתי רגוע".

מי שמכיר את דודי יודע שהוא מסוגל להיחלץ צח ונקי ממצבים קשים הרבה יותר.

כתבה אחרת בעמודי החדשות של אותו עיתון, עוסקת ב'בולדוזר' יהושע פולק. היא חושפת כי נתפר לו תפקיד חדש של הפרויקטור הלאומי, וכשמדובר בתפירה לפולק זה פרויקט בפני עצמו. במסגרת תפקידו החדש הוא יקדם ויזרז תוכניות בניה גדולות של הממשלה. פולק מאשר בעיתון את הידיעה ומסביר כי הוא בא להתמודד עם גזירות אובמה: "אני בא לסייע במיוחד בתקופה קשה זו שבה נשיא ארה"ב ברק אובמה עצר את הבניה ביהודה ושומרון, ולכן אנחנו צריכים לחפש דרכים חלופיות כיצד להפשיר ולבנות יחידות מגורים כמה שיותר מהר".

אחרי ה'איום' הגלוי הזה לתוכניות הנשיא אובמה, ניתן אולי להבין למה מסתירים מהקוראים את העיקר שלמרות שפולק הוא איש 'שלומי אמונים' - סיעתו של פרוש ביהדות התורה, מאחורי המינוי הזה עומד דווקא מנהיג שס, שר הפנים אלי ישי.

נראה שהשילוב הזה עומד להתגלות כהצגה הכי טובה בעיר של 'השמן' וה'רזה'.


3. ההתנערות המקוממת ביותר

בסוף השבוע התפרסמו הנתונים המאוד לא מחמיאים למשרד החינוך, על ירידה משמעותית באחוז התלמידים בישראל הזכאים ל'תעודת בגרות'. במקום שבמשרד החינוך ייקחו אחריות וימהרו לחפש את המניעים במסיבה הרועשת של נערים שהתקיימה בליל פרסום הידיעה בשכונת קרית יובל שבירושלים, ושבמהלכה נדקר על ידם שכן שהעז להתלונן על רעש, מתנערים ראשיו מכל אשמה.

ומי בכל זאת אשם וצריך להסיק מסקנות? – על פי ההודעה הרשמית של משרד החינוך - הערבים שאינם מצליחים בבחינות וכמובן ה...'חרדים' שלא נגשים אליהם. החינוך החילוני נטו בכלל רשם שיא של הצלחה! אחרי ההצטדקות הילדותית הזו בנוסח "הוא - החרדי - אשם!" גם למשרד החינוך צריך לשלול את 'תעודת הבגרות'.


4. הסיסמה המבריקה ביותר

כיצד מנקדים את הג' שב"משיב הרוח ומוריד הגשם" האם בסגול או בקמץ? – השאלה הזו ידועה ומוכרת ונכתבו עליה חידושי תורה רבים. מעולם לא התעורר ספק דומה על ניקוד המ' שמתחת למילה מטר ב"ותן טל ומטר לברכה". עד שהגיע יום ההילולא השנתי של האדמו"ר משטפנשט זצ"ל והשאלה צצה ומיד הוכרעה – מתחת למ' יש סגול!

בעלון 'בית שטפנשט', שיצא לאור על-ידי מוסדות שטפנשט, בראשות הרב אברהם יעקב סלומון, נקרא הצבור לתרום לרכישת מטר ב'מרכז הישועות העולמי" של החסידות, בעזרת הסיסמא "ותן טל ומטר לברכה" - עם שני סגולים. הברקה, לא?


5. האמירה הנוקבת ביותר

ח"כ משה גפני מתייצב בעוז נגד כל חבריו המציגים את תוכניות הבניה לחרדים, ב'חריש' - לב המאכלת הערבית, כהישג גדול ובשיחה עם שרה פרדס מ'משפחה' אומר: "אינני סבור שעלינו להיכנע פעם אחר פעם לתכתיבי משרד השיכון לדורותיהם ולשמש כחיילים במבצע יהוד הצפון. אין לנו כל אידיאל לגור בהתנחלויות ולישב מקומות נידחים בארץ ישראל. נהפוך הוא, גדולי ישראל שלאורם אנחנו הולכים דוגלים בשיטה האוסרת התגרות מיותרת בציבור הערבי. הערים החרדיות שהוקמו מעבר לקו הירוק, כדוגמת ביתר ומודיעין עילית, הוקמו שם לא על רקע אידיאולוגי אלא בהעדר קרקע זמינה באזור קרוב יותר. הסנקציות האמריקניות האוסרות על המשך הבניה בהן רק מוכיחות את נכונות הטענה כי מדובר באידיאל שווא, שגם אינו משתלם".

חבל שגפני לא גילה אל אזנו של שר השיכון אריאל אטיאס את מה שהוא עומד לומר. אולי היה חוסך ממנו את ההתבטאות המיותרת שלו שכמעט גרמה ל'אינתיפאדה' ערבית-ישראלית חדשה, ואילצה אותו להתנצל.


6. המאמר המפתיע ביותר

'מצב הרוח' הוא עלון לחינוך, תרבות וחברה בציבור הדתי-לאומי, אותו עורך העיתונאי חגי הוברמן, לשעבר 'הצופה', והוא מחולק בבתי הכנסת. בגיליון השבוע מפרסם שר העבודה והרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג מאמר מאלף, במלאת 50 שנה להסתלקות סבו, הרב הראשי יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל, שהוא נושא את שמו. בין השאר הוא מספר על תואר הדוקטור שקיבל מאוניברסיטת לונדון על עבודתו בנושא ה'תכלת' שבציצית, שהתפרסמה ב-12 שפות וקיבלה הכרה בינלאומית כ'תגלית מדעית'.

"זכינו וכיום ישנם בארצנו יזמים המקדמים צביעה של טלית על פי שיטתו" - כותב השר הרצוג. "זכינו"? - הגם הוא בין הזוכים? לפי הבנתנו כדי לצבוע ציצית בתכלת צריך קודם כל שתהיה ציצית, לא?

ואולי משום שהסבא כבר אינו בין החיים הצניע הנכד את הציצית שלא להיכשל ב'לעג לרש'...


7. השיחה הגלויה ביותר

במדור 'המילון' של העיתון 'בקהילה' מספר ח"כ הרב מנחם אליעזר מוזס לכתב אורי גרין את סיפור הבא: "כשמנחם בגין היה נואם, כולם היו נוהרים ל'ככר מנורה' בירושלים לשמוע את נאומיו מלאי הפאתוס. גם אני כילד קטן הלכתי. כששבתי, דקלמתי בפני הורי את כל הנאום. הורי ההמומים לא היססו ולא ארך זמן רב עד שאבי הכניס אותי למוסדות ויז'ניץ באומרו: לכאן בגין לא יגיע". ההמשך ידוע: המעבר של מוזס למוסדות החינוך של ויז'ניץ סלל לפניו את הדרך להגיע כנציג חצר חסידית זו לכנסת שממנה צמח מנחם בגין. אגב, על פי קטע אחר באותו מדור נראה שמוזס עדין אינו מעכל את המעבר מבית הכנסת אל ה'כנסת', הוא אומר : "לא מצאתי אפילו אפיקורס אחד בכנסת, כולם תינוקות של בית רבן שנשבו....היום יש צימאון לשמוע דבר ה' ". בכנסת?! - אופטימי הבחור!


8. הראיון המכובד ביותר

'קו עיתונות דתית' שוב רושם הישג, כשלקראת יום ההילולא לבעל ה'אור החיים' הקדוש, ראיין את מי שהקים ישיבה על קברו, הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת 'אור החיים' לאוחזים בדרך התשובה. הרב אלבז טוען שאין כמעט כאלה העוזבים את הדת, ואם יש הם עושים זאת בהסתר ו"מתחבאים בבתיהם". הוא מדבר גם על המצב הכלכלי והשפעתו על עולם התורה, על הפגנות השבת והסכנה שירחיקו במקום לקרב, על ימי בין המיצרים וגם על מאסרו של בניזרי ומשפטו הוא. על בניזרי: "רבי שלמה הוא אישיות בכירה, אישיות של חסד, אדם נקי כפיים ובר לבב...לימוד התורה נותן לו את הכח להתמודד". על המשפט שלו: "כל מה שהכניסו אותי לסיפור, זה רק כדי 'לקשט' שתהיה גם אישיות רבנית בפרשיה".

השבוע קישט הרב אלבז לא רק את כתב האישום אלא גם את עיתוני 'קול העיר'.


9. המודעה המרגיזה ביותר

בעיתון 'מקור ראשון' ורק שם, מתפרסמת בסוף השבוע מודעה על פני עמוד שלם, הקוראת לציבור להשתתף בהשקת ספרו של דוד זולדן "חרדים לגורלם" שיצא לאחרונה בהוצאת 'ידיעות אחרונות'. הספר, שעוסק ב'נח"ל החרדי' הוא כל כולו מסמך השמצה ירוד נגד הורי מתגייסים ליחידה, וכתב אשמה לא מבוסס לחברה החרדית. אז מה מחפש במפגש שיערך לרגל הופעתו יואליש קרויס מי שמכונה במודעה 'קמב"ץ העדה החרדית'?

גם לשתף פעולה וגם לחטוף למשי זהב את התואר? - זה כבר יותר מדי!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!