דבש חמניות • התשובות

• דבש חמניות - מותר?

במאמר הקודם עסקנו בשאלה: האם יש איסור באכילת דבש שנרדה מכוורות שמוקמו בשדה חמניות באדמת ארץ-ישראל בשנת השמיטה, שהרי שהדבש הוא תוצאה מהצוף שמצצו הדבורים מפרחי החמניות שאסורים משום איסור ספיחין.

שלוש תשובות מצאתי לשאלה זו.

מעיון בהן מצאתי שכל משיב אינו מסכים עם תשובת חברו. כמו כן כמה מהתשובות צריכות עיון אף בעיניי הקטן. בכל אופן, שלושתם פסקו להתיר.

תשובת הרב עמיחי


הרב יהודה עמיחי (אמונת עתיך 41) דן בשאלה האם יש קדושת שביעית בדבש, שהרי הדבש בא מצוף הפרחים הקדושים בקדושת שביעית, וקדושתם להיכן הלכה?

הוא משיב כי נראה שהפטור של הדבש מקדושת שביעית נובע מכך שמציצת הדבורים את הצוף הוא בשלב הפרחים, לפני נפילת עלי כותרת, וקדושת שביעית חלה על הפירות משעת החנטה בלבד, וקודם לכן לא חלה קדושת שביעית, ולכן אין בדבש קדושת שביעית כלל.

את תשובתו של הרב עמיחי בהקשר לקדושת שביעית ניתן להשאיל גם לדבש חמניות שאין בזה איסור ספיחין, כיוון שהדבורים מצצו את צוף הפרח לפני חנטת הפרי. ובפרחים הללו אין איסור.

הרב יעקב אפשטיין אינו מסכים עם הרב עמיחי. ובאמונתך עיתך 42 מקשה עליו, שהרי אנו פוסקים שבפרחים לריח - ואלו רוב הפרחים שהדבורים מלקטות מהן - ישנה קדושת שביעית לפחות מספק, ויש אומרים שאף איסור ספיחין, ואם כן, לכאורה, אף לפני שלב הפרי ישנה קדושת שביעית בפרחים.
ואולי צריך לחלק בין פרחים שמגדלים אותם לשם ריח שקדושים בקדושת שביעית כבר בשלב הפרח, לבין פרחים שהם שלב בגידול לפני הפרי, כשהפרי הוא עיקר התוצרת, ובהם הפרי מתקדש, מסמדר או מבוסר.

לא מצאנו שהשאלה על איסור הדבש נידונה בהקשר לשום איסור אחר, כגון כלאי הכרם או דבש הבא מעצי עבודה זרה, ולא מצאנו שהאחרונים עוררו על מקור הפרחים מהם נוצר הדבש. וצ"ע מדוע, והלא איסורים שהזכרנו הם איסורי הנאה ולא רק קדושה כפירות שביעית. כמו-כן יצא משאלת הרב עמיחי שדבורים שלקטו משדה הקדש - הרי הנהנה מן הדבש, מעל וצריך עיון.

תשובת הרב אפשטיין


לכן מביא הרב אפשטיין טעם אחר, מדוע אין קדושת שביעית בדבש - והוא משום המושג הנקרא "זה וזה גורם", שהוא מצב שבו חפץ נוצר בזכות שני גורמים, שאחד מהם אסור בהנאה והאחר מותר. כגון בהמה שנולדה מאב מותר ומאם אסורה, בהמה שהתפטמה מאוכל מותר ומאוכל אסור, ירק שגדל בקרקע מותרת בסיוע זבל שמקורו באיסור וכדומה - שלהלכה נפסק שהחפץ מותר.

גם בנוגע לדבש, הרי מי יודע מהיכן הביאו את הצוף? ואף שמניחים כוורות ליד שדות או מטעים כדי להרבות בהפריית הפרחים, וכי יש אפוטרופוס לדבורים שנאמר שאינן מלקטות מאזורים נוספים? ופרחי בר אלו אינן קדושים בקדושת שביעית כדין צמחי הפקר. עולה שהדבש הנוצר הוא מפרחי צמחים הקדושים בקדושת שביעית ומפרחי בר, ולכן יש להתיר את הדבש מצד 'זה וזה גורם'.

גורם נוסף להיתר, לדברי הרב אפשטיין, שהדבורים מוסיפות אנזימים כדי להפוך את הצוף לדבש, ואם כן יש כאן עוד גורם חוץ מצוף, אם כן בדבש קיימים שני גורמים להיתר: צוף מפרחים מותרים, והאנזימים שהן ממצות שלא מגופן.

תשובה נוספת של הרב אפשטיין: סיבת ההיתר היא שהדבש משתָּנֶה בגוף הדבורה. והותר לאחר שיצא מגופה משום ש"פנים חדשות באו לכאן", ואין לקרוא עליו שם שביעית. וכפי שהטיב לבאר זאת הציץ אליעזר: "אין הכוונה שרק מובילות הדבש מהעשבים והפרחים אל כוורותיהם בבחינה לוקח מכאן ומעביר לכאן בלבד, אלא ודאי שבאמצעות גוף הדבורה מתהווה הדבש מהעשב".

תשובת הרב עמנואל


כרגיל תשובתו של הגאון הרב מרדכי עמנואל - שהוא גם האורים ותומים שלי בכל הנוגע למצוות התלויות בארץ - היא הברורה ביותר והמוסמכת ביותר. וכך כותב הוא לרב המעניק הכשר לדבש חמניות, שפנה אליו בעקבות פרסום המאמר ב 'בחדרי חרדים'.

א. גזירת ספיחין - (שמיטה) בדגן וקטניות חלה רק כשהגרעינים הביאו שליש, ובשלב הפרחים אין בהם כל איסור.

ב. פרחים ללא ריח אינן באיסור ספיחין.

ג. גם בפרחים בעלי ריח, יחול האיסור רק לפני לקיטה, ולא נראה שמציצת הדבורים דינה כלקיטה.

ד. אין לומר שהצוף דינו כמאכל בהמה שאסור בשמיטה, כי לא מצינו שאכילת מעופפים למיניהם דינם כאכילת בהמה. ועוד, מציצת הצוף אינה נחשבת אכילה שהרי הסיבה להתיר את הדבש על אף שיוצא מחרק טמא הוא כי אינה אוכלת את הצוף, אלא רק ומעבדת אותו. וכן כיוון שמציצת הצוף הוא במחובר, אין עליו עדיין איסור.

עם סגירת המאמר המציא לידי הרב מסטוגי מאמר הלכתי הדן בדבש שנוצר מדבורים שליקקו 'צואת זחלים'. אך כיוון שאיני רוצה להוציא לקוראיי את התיאבון מדבש החמניות, נדון בכך אי"ה בהזדמנות אחרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!