הדס מלכות מציגה: מבוא לעולם הפנסיה

'קרן פנסיה' מהי ?
החיסכון לפנסיה נועד להעניק לעובדים ולעובדות החברים בקרן הפנסיה (להלן - העמיתים) מקור הכנסה לתקופה שלאחר הפרישה מעבודה, ולכל ימי חייהם. זהו ייעודה הראשוני והמקורי של הפנסיה. לפיכך, קרן הפנסיה, וכשמה כן היא, בראש ובראשונה קרן חיסכון לגיל הפרישה.
קרן הפנסיה מציעה פתרון לשלושה מצבי חיים:

1. פנסיית הזקנה (קצבה) – נועדה להבטיח את רמת חייו של העובד לאחר פרישתו, כלומר מקור הכנסה שוטף לתקופה שלאחר הפרישה מעבודה ולמשך כל חיי העמית או שאיריו.

2. פנסיית שאירים – נועדה להבטיח הכנסה חודשית שוטפת לשאירי העמית שהלך/ה לעולמו בתקופת עבודתו/ה טרם הפרישה. (שאירים = אלמן/ה, יתום וכיו"ב).

3. פנסיית נכות (אובדן כושר עבודה = א.כ.ע) – נועדה להבטיח פיצוי חודשי לעמית בגין אי יכולתו לעבוד (ולהתפרנס).

פנסיה? אי אפשר בלי קצת היסטוריה

קרנות הפנסיה נחלקות לשני סוגים מרכזיים והן נבדלות זו מזו בעיקר בשיטות חישוב הפנסיה השונות בכל אחת ואחת מהן.

האחד, קרנות פנסיה "וותיקות", אלה נחלקות לשלושה סוגים:

1. "פנסיה תקציבית" - פנסיה המשולמת מתקציב המדינה או הרשות, ללא הפרשות המעביד ו/או העובד. הצטרפות עמיתים הייתה אפשרית עד לנובמבר 2001.

2. קרנות פנסיה "וותיקות" שבהסדר (דוגמת "מבטחים הוותיקה", "מקפת הוותיקה", וכו') – קרנות פנסיה, אשר "צוברות" זכויות פנסיוניות, אליהן מפריש המעביד ו/או העובד הפקדות חודשיות. קרנות אלה יוסדו ברובן ע"י הסתדרות העובדים הכללית במהלך שנות ה – 50 והצטרפות אליהן הותרה עד סוף דצמבר 1994. קרנות פנסיה אלו נמצאות, החל מתחילת שנת 2004, תחת ניהול של מנהל מיוחד מטעם המדינה (עקב הגירעונות הגדולים שנצברו בהם במהלך השנים, זו גם הסיבה שהן רכשו את השם הנרדף של קרנות "גירעוניות").

3. קרנות פנסיה "וותיקות" "מאוזנות" – קרנות פנסיה אשר גם כן "צוברות זכויות", אך במתכונת שונה של "מנות פנסיה". בקרנות אלה אין גירעון, כלומר קיים איזון בין ההתחייבות לשלם פנסיה לבין הנכסים הצבורים בהן. לקרנות אלה הותרה הצטרפות עמיתים עד סוף דצמבר 1994 (כדוגמת "עתודות הוותיקה", "תשורה", וכו').

השני, קרנות פנסיה "חדשות" - קרנות ה"צוברות" כספים ואת הרווחים בגינם ("קרנות תשואה"), אשר הצטרפות עמיתים אליהן הותרה החל מינואר 1995 (כדוגמת "מבטחים החדשה", מקפת החדשה", "פסגה – הדס איילון", וכו').

עד שנת 1995 שררה בישראל שיטת פנסיה שהיטיבה עם העמיתים. לפי אותה שיטה הקצבה החודשית שקיבל מי שפרש מעבודה הייתה מוגדרת מראש: בדרך כלל, המדובר היה ב 2% - מהשכר עבור כל שנת עבודה, כך שעובד או עובדת שעבדו 35 שנה זכו בפנסיה בגובה של עד 70% מהשכר שלהם. "צבירת זכויות" זו או בשמה המקצועי ""defined benefit, אפיינה את העמיתים המשתייכים ל"פנסיה התקציבית" ולקרנות הפנסיה ה"וותיקות".

חסרונה של שיטה זו בלט בעיקר בקרנות הפנסיה ה"וותיקות", בהיעדר קשר ישיר בין גובה החיסכון שצבר המבוטח בקרן לבין זכויות הפנסיה המובטחות לפי תקנון הקרן. כתוצאה מכך נוצרו גירעונות אקטואריים גדולים בקרנות רבות (להלן קרנות שבהסדר). שיטה זו שהונהגה שנים רבות בקרנות הפנסיה ועד לשנת 1995 היא זו שהקנתה להן את שמן "וותיקות".

שיטה זו שונתה החל מינואר 1995, ובמקומה הונהגה שיטה חדשה, היא שיטת ה - ."defined contribution"עפ"י שיטה זו יודעים העמיתים כמה הם מפרישים מדי חודש, אך אינם יודעים מה יקבלו אחרי הפרישה מעבודה, זאת משום שבשיטה החדשה אין שום מחויבות מראש לתת לעמית/ה פנסיה חודשית בגובה מסוים. השיטה החדשה מבוססת בעיקרה על השקעת מרבית הכספים (70%) בשוק החופשי וכמובן שאין לעמית דרך ודאית לדעת מראש מה גובה התשואה שיישא הכסף לאורך שנים. במסגרת שינוי זה נקבע, כי מי שהיו עמיתים בקרנות פנסיה עד אז, ימשיכו ליהנות מן השיטה הישנה, במסגרת קרנות הפנסיה שפעלו עד אז, הן הקרנות ה"וותיקות". לעומתן מי שהצטרפו לקרנות פנסיה מאותה שנה ואילך יהיו עמיתים תחת השיטה החדשה תחת מסגרת קרנות הפנסיה ה"חדשות".

הקרנות ה"וותיקות" וה"חדשות" מתויגות תחת ההגדרה "פנסיה צוברת", זאת מאחר והן מתבססות על צבירת הפרשות עובד ומעביד לאורך השנים, על בסיס שכרו של העובד, כאשר בהתאם לתנאים המוגדרים בחוק ובהתאם ליתרה הנצברת, ומתוכה, משלמת הקרן בעצמה את הקצבה החודשית לעובד, בהיותו זכאי לכך. הקרנות ה"וותיקות" הן קרנות ה"צוברות זכויות" לפנסיה, ואילו לעומתן הקרנות ה"חדשות", הן קרנות ה"צוברות תשואה". בתחילת דרכן עוד היו הקרנות ה"חדשות" מסוג "צוברות מנות לפנסיה", אך בשנים האחרונות עם החלת הרפורמה בענף הפנסיה הן הפכו ל"צוברות תשואה" או בשמן האחר "קרנות תשואה".

המעבר ל"קרנות תשואה" החל במרץ 2005, כאשר בשיטה זו חישוב הפנסיה לעמית מבוסס על הצבירה בקרן בפועל (חיסכון + רווחים/תשואה בניכוי סיכונים ודמי ניהול). לעומתן, הפנסיה ה"תקציבית", אינה מוגדרת כ"צוברת", זאת מאחר ואין בה הפרשות בפועל של עובד ומעביד לאורך השנים, כי אם כשמה כן היא, מבוססת על תקציב ולא על צבירת חיסכון (תקציב המדינה או תקציב המוסד הציבורי בו מועסק העובד), אשר ממנו תשולם לעובד הפנסיה החודשית בהגיעו לגיל הפרישה. לפנסיה זו משתייכים עובדים רבים בסקטור הציבורי.

מרבית הקרנות ה"וותיקות" (והגדולות והחשובות שבהן) נוהלו עד אוקטובר שנת 2003 ע"י הסתדרות העובדים הכללית (מועד ביצוע הרפורמה בענף הפנסיה ע"י שר האוצר דאז ורה"מ כיום מר בנימין נתניהו). לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות ניתן היה להצטרף, אך ורק באופן מרוכז דרך מקום העבודה, לא הייתה הצטרפות אישית בודדת. חלק מהקרנות ה"וותיקות", בעיקר אלה שנוהלו ע"י הסתדרות העובדים הכללית, היו ברובן קרנות "לא מאוזנות" אקטוארית / "גירעוניות".

קיימות 8 קרנות כאלה , שניהולן הועבר בתחילת שנת 2004 מניהול ההסתדרות לניהול המדינה - חברת "עמיתים" ("פועלי בניין", "חקלאים", "נתיב", "קג"מ", "מקפת הוותיקה", "מבטחים הוותיקה" והקרנות של עובדי "אגד" וביה"ח הדסה). לכן הקרנות ה"וותיקות" נחלקות ל"מאוזנות" ו"שאינן מאוזנות". מעבר לכך בפנסיות ה"וותיקות" קיימות פנסיות "יסוד" המעניקות פנסיית "זקנה" בלבד ולעומתן פנסיה "מקיפה" המעניקה זכויות לפנסיית "זקנה", "שאירים" ו"נכות".

לסיכום פרק זה נציין, כי עולם הפנסיה, עד לשנת 1995, נחלק לפנסיה "צוברת" ופנסיה "תקציבית" ואילו מראשית 1995 נוספו קרנות פנסיה "חדשות". הכתבה הבאה בסדרה תעסוק בקרנות הפנסיה ה"חדשות".

מוגש כשירות ע"י בית ההשקעות "הדס מלכות"

"הדס מלכות" הינה חברת בת של בית ההשקעות "הדס ארזים" שבשליטת MIDDLEGATE SECURITIES שהוקמה במיוחד לצרכי המשקיע החרדי וצרכיו הפיננסיים, תוך היצמדות לכל כללי ההלכה. בית ההשקעות "הדס מלכות" מציע מגוון רחב של שירותים פיננסיים, הכוללים: שירות ניהול תיקים, קרנות נאמנות, מבחר מסלולי השקעה בקופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה, ועוד. כמנכ"ל בית ההשקעות מכהן הבנקאי הוותיק שלום סעדון, בית ההשקעות מתנהל תחת פיקוח "הועד ההלכתי להשקעות ופיננסים" שע"י בד"צ העדה החרדית ירושלים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!