בעיה נפשית במשפחה: להסתיר או ליידע השידוך?

שידוך טוב הוא האיחול הגדול ביותר שאנו יכולים לאחל לילדינו. משמעותו של שידוך טוב הוא חיי משפחה מאושרים, ילדים רבים ובריאים ותחושת הגשמה עצמית גדולה. ההורים של כל צעיר וצעירה המגיעים לפרקם מחזרים לפתחם של בני זוג הנחשבים לשידוך מוצלח לילדיהם.

עם זאת, במקרים רבים בעיות בריאות שונות ובעיות שעניינן משברים נפשיים או בריאות הנפש, עלולות לפגוע בסיכויי השידוך. מעבר לכך, בחברה החרדית רווחת הסברה השגויה כי נטילת תרופות (דוגמת פרוזק, ציפרלקס, סרוקסט ואחרות) מעידה על בעיה הפוגעת בתפקודם היום יומי לעומת המציאות המוכיחה אחרת.

הפרעות נפשיות מופיעות בשכיחות של 20%-15% מהאוכלוסייה, ללא קשר לאמונה דתית, כך שכל אחד מאיתנו עלול ללקות בבעיה ולחוות את ההשפעה על השידוך.

פרופ' עומר בונה, פסיכיאטר מומחה, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הדסה ענה לשאלותינו בנושא:

מהן הדילמות המתעוררות בשידוך שנעשה כשברקע בעיה נפשית כלשהיא?

"הדילמה העומדת בפני משפחה שבנה או בתה חוו או שנמצאים במשבר ומקבלים סיוע נפשי גדולה מאוד. הסתרת הבעיה עשויה להקל על מציאת שידוך טוב אך מנגד תקשה על חיי הנישואים ובמידה ומערכת היחסים תסתיים בגירושין יוכל לדרוש הצד המרומה מקח טעות בגין אותה הסתרה של בעיה. מנגד, הצהרה על הבעיה הרפואית עלולה לפגוע בסיכויים למצוא שידוך טוב. עם זאת, במקרים בהם נחשף המידע בדבר קיום בעייה נפשית, גם אם אירע משבר נפשי לאחר הנישואין, במרבית המקרים הקשר הזוגי נשמר. מאידך, במקרים בהם המידע הוסתר והדברים צצו בעקבות התפרצות משבר נוסף, בחלק גדול מהמקרים הקשר הזוגי לא שרד."

האם חוץ מהסתרה אנחנו רואים גם פעולות כגון הפסקת טיפול?

"במקרים רבים אנו רואים הפסקה בנטילת התרופות, בניגוד לדעת הרופא או מבלי להוועץ ברופא, לקראת השידוך. הדבר נובע מהתפיסה השגויה שמי שנוטל תרופות פסיכיאטריות נמצא במצב נפשי קשה והוא 'חולה', בעוד מי שאינו נוטל תרופות הוא 'בריא', ולכן אין חובה מוסרית על אדם שהפסיק ליטול תרופות לדווח על מחלתו.

"למעשה ההיפך הוא הנכון ודווקא אלה שהפסיקו טיפול על דעת עצמם נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות במשבר נוסף. הדבר נובע מהעובדה שבחלק גדול מהבעיות הנפשיות קימת מחזוריות, הנעה על פי רוב בין מספר חודשים למספר שנים, כאשר בכל פרק זמן כזה יש בדרך כלל משבר משמעותי המצריך טיפול.

"לכן במקרים רבים ממליץ הרופא על נטילת טיפול תרופתי למניעה, גם אם המצב הנפשי יציב. אי לכך, גם אם בוצעה הפסקה בטיפול התרופתי, והמטופל השיג שידוך והתחתן מבלי שנקלע לתקופת משבר, עדיין קיים סיכוי גדול שהמשבר יחזור בעתיד ויפגע בחיי הנישואין. חשוב לציין כי מרבית המטופלים הנוטלים טיפול תרופתי מקיימים אורח חיים יציב ונוטלים את הטיפול לשם מניעה בלבד."

מהי עמדתך באשר להסתרה? האם אתה נתקל בבקשות לשיתוף פעולה עם הסתרה?

"במרבית המקרים מתייעצות משפחות עם גורמי סמכות בקהילה המכוונים אותם כיצד לנהוג והאם לחשוף או להסתיר את מצבם הנפשי. כאשר פונים אליי בשאלה זו, אני מפנה את הפונים חזרה לגורמים המתאימים בקהילה. מעבר לכך, אני משתף את הפונים בניסיוני הרב במקרים דומים, המראה כי במרבית המקרים כשיש הסתרה היא בסופו של דבר מתגלית. כמו אצל כל אחד מבני הזוג כך גם בקרב המשפחה הרחבה יותר, כאשר יש מצבים של דיכאון, חרדה והפרעות קשות יותר, גם במקרה כזה ההסתרה עלולה להתגלות עת יפרוץ משבר של ההורה."

מה אתה ממליץ למי שבכל זאת הסתיר וחווה משבר נוסף תוך כדי הנישואין?

"במקרים בהם לאדם שסבל ממשבר בעבר פורץ משבר תוך כדי חיי הנישואין כדאי לפנות לרופא שטיפל במשברים קודמים. חוק החיסיון הרפואי מחייב את הרופא לשמור על הפרטיות של המטופל, אלא אם ויתר המטופל על החיסיון מרצונו באופן כתוב וביקש לחשוף את עברו הרפואי בפני בן הזוג.

"עם זאת, מרגע שהסיר המטופל את החיסיון עליו לדעת כי לפי כללי האתיקה הרפואית לרופא המטפל אסור למסור מידע שקרי לבן הזוג או למשפחתו, גם אם הדבר "לטובת" המטופל. כלומר, פסיכיאטר לא יגיד שמטופל אינו נוטל תרופות במידה והוא עושה כן, ולא יתן תמונה מסולפת של מצבו הנפשי של המטופל. במידה והמטופל לא הסיר את החסיון הרפואי (בהנחה שמדובר בבגיר מעל גיל 18) יסרב הרופא לתת כל מידע על מצבו הנפשי של המטופל לכל אדם ללא בקשתו המפורשת של המטופל."

לסיכום מוסיף פרופ' בונה: "למרות הקושי שבדבר, חשוב שכל מחותן אשר מידע כזה נחשף בפניו וכל בן זוג אשר מגלה בעיה שכזו בזמן הנישואים ינהגו בשיקול דעת ולא ייחפזו להסיק מסקנות. במקרים מסוימים המשברים הנפשיים הינם חד פעמיים ולא מדובר בבעיה כרונית החוזרת על עצמה. מעבר לכך, גם אם יש בעיות מסוימות העלולות לחזור על עצמן ניתן לקבל טיפול מתאים ולתפקד באופן רגיל או כמעט רגיל, בהתאם לרמת החומרה. בכל מקרה, ובפרט לאור הדעות הקדומות והמידע הבילתי מדויק המסתובב בציבור, אין תחליף להתייעצות עם הרופא המטפל. במידה וקיימת בעייה אצל 'צד אחד', מומלץ כי 'הצד השני' ייפגש, באישור המטופל כמובן, עם הרופא המטפל על מנת להבין דבר לאשורו."

בסופו של דבר, חיי המשפחה הינם הערך העליון ובכלל זה השקיפות בין בני הזוג והתמיכה ההדדית במקרה של משבר. הורים המטפלים בעצמם כנדרש ותומכים האחד בשני מסייעם הן לשמירת איכות הקשר הזוגי והן מהווים דוגמה חיובית לילדיהם שתלווה אותם לאורך כל חייהם.


סובל מדיכאון וחרדה ורוצה לדעת מה כדאי לעשות? כנס ללפורום שורה של מומחים בנושאי דיכאון וחרדה עומדים שם לרשותך– אתה מוזמן לשאול, להתייעץ ולקבל תגובה ישירות אל תיבת המייל שלך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!