לחזור לתחושת הצדק • טורו של מנחם ברוד

בני החמישים ומעלה זוכרים את אווירת ימי מלחמת ששת הימים, לפני ארבעים וחמש שנים. החרדות ערב המלחמה ורגשות השמחה והאושר שהציפו את כל שדרות העם, עם התקבל הידיעות על הניצחון הניסי ושחרור ירושלים עיר-הקודש, ובמרכזה – הכותל המערבי והר הבית.

חזרה לאווירה ולתחושות של הימים ההם היא כעין איפוס של מערכת שהשתבשה במרוצת השנים. זה ניקוי ראש מגלי שטיפת המוח ששוטפים אותנו מבית ומחוץ. אולי אם נחזור לקו-ההתחלה נתחיל לראות את הדברים באור הנכון.

התעמולה חלחלה

קשה להבין איך יכולנו לעשות דרך ארוכה כל-כך בשנים שחלפו. איך השתנתה השפה. איך דברים בסיסיים נעשו פתאום שנויים במחלוקת. לא התביישו אז לדבר על 'כוחותינו' ועל 'חיילינו', המכים את צבאות ה'אוייב' שוק על ירך. לא היססו לדבר על 'שחרור' יהודה ושומרון, רצועת עזה והגולן. כתבים ביטאו את פרץ רגשותיהם נוכח אבני הכותל, קבר רחל ומערת המכפלה. לא עלה על הדעת לתת בימה לתעמולת האוייב. הייתה תחושה ברורה של הצדק שלנו. איש לא ניסה להיות 'אובייקטיבי' וסטרילי.

במרוצת השנים הנחנו לכרסם בתחושת הצדק הטבעית שלנו. בזחילה עקיבה טפטפה התעמולה הערבית לתודעת הציבור בישראל, ונקלטה בחלקים של העם. זו הצלחה כבירה ללוחמה הפסיכולוגית הערבית. היא הצליחה לערער את תחושת הצדק שלנו ולגרום ליהודים רבים להזדהות עם טיעוני אויבינו.

חשוב להתאפס

קרה לנו תהליך שהפסיכולוגיה מיטיבה לתארו, שבו הקרבן מאמץ אט-אט את טיעוני התוקף. ברבות הזמן הוא מתחיל להאמין כי טבעי לו להיות קרבן. הוא זורח מאושר כאשר התוקף עושה כלפיו 'מחווה' ומסתפק בתשע מכות במקום עשר.

למרבה הצער החלוקה בעניין זה איננה בין 'שמאל' ובין 'ימין'. גם ה'ימין' בישראל נשבה בשטיפת המוח הזאת. גם הוא קיבל את העיקרון שצריך לוותר ולמסור לאויבינו את חבלי ארצנו האחת והיחידה, השאלה היא רק אילו חלקים ובאילו תנאים. מעטים שהצליחו לשמור על תחושת הצדק היהודית ולא להיגרר אחר תעמולת הכזב.

לכן חשוב כל-כך להתאפס ולחזור להכרה האמיתית והטבעית. הרי לא 'השטחים' הם העילה לשנאת הערבים ולא הם 'המכשול לשלום'. כמה מגוחכת ההנחה שעלינו לשלם תמורת עצם זכותנו לחיות בשלום. לא אנחנו צריכים לשבת על ספסל הנאשמים, אלא דווקא הערבים, שיצאו למלחמה כדי להשמיד את העם היהודי, שרידי השואה. לא אנחנו צריכים להתנצל על שבחסדי ה' ניצחנו.

קחו מפה של המזרח התיכון, הביטו במדינות ערב הגדולות המקיפות את המדינה הקטנטונת שלנו, ופתאום תחושו שכל עניין 'השטחים' אינו אלא שקר אחד גדול. נסו לחשוב בראש נקי איך יעלה על הדעת לתבוע ממדינה לוותר על שטחי המגן היחידים שיש לה, וליצור מצב שבו רוב עריה נעשות ערי-ספר, בטווח טילי גראד פשוטים.

במלחמת ששת הימים זכינו לניסי-ניסים ולחסדים גלויים מאת הקב"ה. הבה נחזיק במתנה אלוקית זו!

הטור מתפרסם בגליון 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!