תיעוד נדיר: המנדט הבריטי נגד הח"כית לשעבר שהלכה לעולמה

גאולה כהן, אמו של השר צחי הנגבי, שהלכה הלילה (חמישי) לעולמה בגיל 93, פעלה רבות בחייה. היא הייתה פוליטיקאית, חברת כנסת וכלת פרס ישראל. אולם פעולתה הציבורית החלה שנים רבות קודם לכן, בהתנגשות חזיתית עם הצבא והמשטרה הבריטית, כחברת מחתרת הלח"י.

לידי "ישראל היום" הגיעו מסמכים נדירים מתקופת המנדט הבריטי, שעוסקים בגורלה של כהן לאחר שנתפסה כשהיא משדרת כקריינית ב'קול המחתרת העברית' והועמדה לדין.

כהן הצטרפה ללח"י ב-1943 ושימשה כקריינית בתחנת הרדיו המחתרתית של הארגון. במשך שנים ארוכות, תחת שם הכיסוי "אילנה" שידרה תכנים של המחתרת הסודית, בדרך להקמת מדינה יהודית.

ב-18 בפברואר 1946 נתפסה כהן באמצע שידור ברחוב השומר בתל אביב. במשפטה של כהן התגלה כי סרג'נט סיידל, חבר הבולשת הבריטית, זיהה שני אנשים חשודים נכנסים לבית, רדף אחריהם והעלה אותם לגג. בחיפוש של המשטרה במקום נמצאה תחנת שידור, שהייתה חמה עדיין מה שהוכיח שפעלה זמן קצר קודם לכן.

בנוסף נמצא פתק שבו נכתב: "הקשיבו לקול המחתרת. האזינו לתחנת השידור של לוחמי חירות ישראל". בחדר נמצאו גם אקדחים טעונים.

לימים האשים יצחק חסון, ראש מחלקת המודיעין של הארגון, את מפקד הלח"י יצחק שמיר (לימים ראש הממשלה) על כך שהתעלם מהידיעות על כלי רכב של המשטרה הבריטית עם אנטנות ששוטט ברחוב השומר וזיהה את השידור.

במסמך רשמי של בית הדין הצבאי הבריטי מ-1 ביוני 1946, ארבעה חודשים לאחר שנתפסה, נקבע תאריך למשפטה של כהן.

"השימוע בתיק זה נקבע לבית הדין הצבאי בירושלים בשעה 9:00, ביום חמישי – 6 ביוני 1946. הידועה גם בשם שושנה הלוי", כך נכתב במסמך כתב האישום. היא הואשמה בהחזקת תחנת שידור בלי רישיון והחזקת נשק ותחמושת.

כתב העיתון 'המשקיף' תיאר את תחילת המשפט: בשעה 9:30 בדיוק נכנסה גאולה כהן בצעדים נמרצים לתא הנאשמים. באולם בית הדין נכחו הוריה של גאולה כהן ובני משפחתה, וכמה מחברותיה. עקבו אחרי המשפט גם עתונאים אנגלים ואמריקניים".

כהן סירבה לקבל עורך דין. ואמרה בבית המשפט. "אני לוחמת עבריה, בת לתנועת 'לוחמי חירות ישראל', אותה תנועה הרואה בכם כוח זר המשעבד את המולדת. יש לי רק חוק אחד ויחיד שאותו המלכתי על עצמי מרצוני החופשי, הוא חוק המחתרת העברית. במילים אחרות: חוקי העם העברי הנלחם לחירותו", אמרה. "אתם אובייקט המלחמה שלנו, דורשים שנישמע לחוקיכם. אינכם רוצים להודות שקיים כוח לוחם נגדכם. אין זה נוח לכם. אנו רואים אתכם כבלתי חוקיים בארצנו. מכאן שאנו רואים גם את חוקיכם, הטובים והרעים, כבלתי חוקיים. אנו בני העם העברי רוצים וחותרים לקראת חירותינו השלימה, ועל כן קיימת תהום בין שני המחנות. וכי אין תהום בין חוק המכוון לשעבד ולדכא לבין חוק המכוון לשחרר? כל שליט זר הו אויבינו, לא מפני שהוא רע או בריטי, אלא מפני שהוא זר ואינו עברי. יום יום, שעה שעה, אנו פוגשים במרמה ובצביעות הבריטית".

"אינני יודעת ואיני מתעניינת בסעיפים שאתם מאשמים אותי. אולם יודעת אני שקיים סעיף שלפיו רשאים לדון אותי למיתה. איני יודעת אם יש לכם די אומץ להשתמש בו כנגדי. נפלתי בשבייכם. אתם יכולים לדון אותי לפי חוקיכם. אני דורשת יחס מיוחד כמו לשבויית מלחמה."

דקות לאחר מכן ניתן פסק הדין. במסמך מהתאריך 14 ביוני 1946 נכתב כי "לאחר ששמענו את העובדות, בית המשפט פסק כי גאולה כהן אשמה וגזר אותה לשנתיים בשל השידור הבלתי חוקי ו-7 שנות מאסר בשל אחזקת כלי הנשק. שני העונשים ירוצו יחד".

כהן ריצתה בסך הכל 14 חודשים בכלא הנשים בבית לחם, כשבין היתר נפצעה שם מירי במסגרת ניסיון בריחה שכשל. לאחר מכן הצליחה לברוח במבצע נועז, במסגרתו התחפשה לערבייה, הסתתרה בחיפה ולבסוף חזרה לפעילות מחתרתית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!