החבר נפרד מר' איציק וייס ז"ל: נתינה בלי גבולות

כל אחד שהכיר את איציק ז"ל, ולו לזמן קצר, יודע ומכיר את הקסם, את הנעימות הנדירה, את התחושה הטובה שקיבל תמיד כל מי שבמחיצתו.

אבל מתוך הכל, דבר אחד אזכור תמיד: איציק היה ועד שלישי כשהגעתי לישיבה, מבוגר ממני בשנתיים, פער משמעותי במושגי ישיבה גדולה והיחס הנהוג בה. בודאי ביחס למי שכבר בגיל הזה, היה יד ימינו למרן רה"י זצוק"ל ונחשב לבחור בולט ואחראי, ואיש קשר מול ומטעם הנהלת הישיבה בנושאים רבים. למרות הבדלי המעמדות הנהוגים, איציק היה נקי מגרם של פוזה ועליונות. הוא פשוט נתן תחושה מצוינת לכל אחד ואחד, וכל הצעירים, כמו בני גילו והמבוגרים, ידעו מהר מאד שהוא חבר נדיר ובחור של נתינה בלי גבולות. קשה לתאר כמה זה משפיע ומסייע לבחור צעיר בישיבה עם 700 בחורים.

אינספור רגעים וזכרונות, אישיים וישיבתיים, יש בהמשך החיים המשותפים ומחלפיהם. העזרה שלו לכל חתן בתיאום תזמורות ללא עלות גם בתקופה שבישיבות אחרות בחורים התפרנסו מהתחום, הסיוע שלו בת"ת ובכל מיזם שהיה צריך בישיבה, ההקפדה על הסדרים והתפילות, המסירות האדירה למרן ראש הישיבה ר' נתן צבי ברגישות ובאחריות ובעוצמה (בכניסה לבית המדרש היה נושא וסומך אותו על כפיו ממש עד למקומו), ובעיקר החיוך והפירגון והאהבה הגדולה לכל אחד.

אבל ברגעים קשים אלו, נזכר בעיקר בחבר הראשון שהיה לי - ולרבים אחרים - מעבר לגבולות ועד א': איציק וייס האחד והיחיד. והעיניים כבר מטושטשות ואי אפשר להמשיך.

לפעמים זה כבר נשמע שחוק, אבל כנראה בטרגדיות כאלו, ואין באמת טרגדיות כאלו, הטובים ביותר הולכים. "ללקוט שושנים" כפשוטו. שהקב"ה יאמר לצרותינו די, והלוואי שנזכה ליישם משהו מהחן והחסד של אהובנו איציק וייס זכרונו לברכה. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!