קדחת בחירות • טורו של משה אוסדיטשר

על-פי חוק, בישראל אמורות להיערך בחירות אחת ל-4 שנים. בפועל, הנבחרים מכריזים על בחירות הרבה קודם למועד המקורי.

עם הכרזת הבחירות, מתרחשת תופעה מעניינת: ראשית, אוזנם של הפוליטיקאים הופכת כרויה בעת הזאת ושחרור התקציבים הופך לקל יותר.

הפוליטיקאים יוצאים מתוך הנחה שהזיכרון של ציבור הבוחרים קצר ביותר. לדידם, את "חוסר התקשורת" עם ציבור הבוחרים במשך השנים שעברו מיום בחירתם ועד ליום הבחירות הממשמש ובא, אף אחד אינו זוכר.

להבדיל, כאשר אדם מן הישוב קונה מוצר כלשהו ומתברר לו כי אינו מקבל את השירות אשר היה אמור לקבל, ברור כי בפעם הבאה שיצטרך מוצר דומה, לא יקנה מאותה חברה אלא ינסה את מזלו בחברה אחרת.

משום מה, בפוליטיקה באופן כללי, ובוודאי במגזר החרדי, לא משנה כלל מה אותו ח"כ פעל למען ציבור בוחריו אלא חשוב יותר לאיזה "חצר" או "בית" הוא מקושר.

במצב זה אין לח"כ כל צורך להוכיח את עצמו. הוא יודע כי דעת הקהל ושביעות רצונו כלל אינה רלוונטית וכי עם קשרים מתאימים הקדנציה הבאה שלו מובטחת.

לפיד, כמשל

על הציבור להוכיח לאנשי הציבור כי אם הם מעוניינים לקבל את קולנו, עליהם להוכיח כי הם עובדים בשבילנו. אחרת, תמיד אפשר למצוא אלטרנטיבה אחרת.

אין ספק כי אף הדמגוגיה חוגגת בעת תקופת הבחירות כאשר הקשר בין האמירות טרם הבחירות למעשים בפועל, הוא כרחוק מזרח ממערב.

למשל, ניסיונו של מר יאיר לפיד לזכות בקולות הבוחרים באמצעות שנאה לציבור החרדי פסול מעיקרו כאשר שרותו של לפיד בצבא ככתב עיתון 'במחנה' לא הוסיף לביטחון המדינה מאום, ובבחינה ערכית בחור אשר מקדיש חייו באופן אמיתי ללימוד התורה חשוב הרבה יותר מכתבות כאלו ואחרות שכתב מר לפיד בעיתון "במחנה" כאשר שירת בצבא.

דבריו של מר לפיד מוכיחים חוסר בגרות פוליטי, שכן בפועל מוכח כי הציבור החרדי השתלב באופן מעורר כבוד במשק הישראלי ובצבא,ותרומתו ניכרת בכל יום.

עלינו להצביע בגלל מעשיו של נציג הציבור החפץ בקולנו - ולא בגלל דיבוריו, משכנעים ככל שיהיו. כי הדיבורים כבר הוכחו ככאלה שכל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט.

רק מעשים ידברו, ולא דיבורים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!