דרעי? "לא הציעו לנו שום הצעה" • מאחורי הקלעים

השריקות הצורמניות שליוו השבוע את פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, בישרו לכולנו, כי רכבת הבחירות יצאה מהתחנה. היא נוסעת אל מחוז חפצה באיטיות בינתיים, אך עומדת להגביר תאוצה כבר במהלך הימים הקרובים.

מי שלא יעלה עליה בזמן, מוזמן לקנות כרטיסים ולשבת בנוחות על הספסל בתחנה, עד לבואה של הרכבת הבאה, בעוד ארבע-חמש שנים, מי יודע.

הבוקר ירדה מהרכבת ח"כ ציפי לבני, לשעבר יו"ר קדימה. עד שתפתח הרכבת בתאוצה, היא יכולה עוד לעשות את הקאמבק שלה, ולכן צפו במהלך הימים הקרובים לאינפורמציה נכונה או לא נכונה בנושא.

כמה מנאמניה בקדימה ילכו איתה לסיעה עצמאית, יש אומרים שהיא תשאיר את מופז עם חובות העתק. החברים בקדימה מכחישים, אומרים שאינם יודעים על כך דבר, לבני שותקת, אבל בפוליטיקה הכול אפשרי. ואולי היא בכלל תצטרף למפלגתו של לפיד, אז מה אם לפיד לא מגלה התלהבות? אז מה אם אמרה שבשלב הזה היא פורשת מהפוליטיקה (לא מהחיים הציבוריים).

מתוך היכרותי עם לבני, לא מצלצל לי שהיא תכננה את מהלכיה כדי לבשל למופז 'תרגיל'. זה לא לבני. אבל תחשבו רגע על התיאוריה הבאה: לבני ראתה שמפלגתה שקועה בחובות עד צוואר, הניחה לשאול לנצח את הבחירות, התפטרה, 'נכנעה' ללחצי החברים בתנועה והקימה תנועה משל עצמה, קיבלה את מספר המנדטים שקיבלה, והשאירה את מופז לטבוע בחובות עצומים, שהרי עם 15 מנדטים (כך פחות או יותר מעניקים לו הסקרים) אין שום מצב לכסות את הבוץ הכלכלי בתוכו הוא נמצא. מבחוץ, מי יפריע לה להקים את קדימה 2?

תרגיל יפה, לא? לא בטוח שיקרה, ואם יתרחש ספק רב אם מישהו תכנן אותו בקפידה. ובכל זאת, הפוליטיקה היא אחד מהתחומים שבהם ההפתעות הן פשוט הפתעות. לא חשבת עליהן מראש, לא חלמת עליהן בשום חלום לילה. במקרה הטוב, המצאת אותן רק כי לא היה לך מה לכתוב באחד מטוריך. במקרה הרע, המצאת אותו ושמת את ההמצאה בפיו של מרואיין - גורם בכיר בתנועה כזו או אחרת. וכבר היו דברים מעולם.

שמעתם על שיטת "אדוני השר, אני סוגר טור אין לי סקופ?" זה עובד ככה: "הלו, אדוני כבוד השר, שלום, מה שלומך? אהה, שום דבר מיוחד לא קרה השבוע? טוב, תשמע, אני חייב לסגור טור ואין לי 'שום דבר מפוצץ'. בוא נחליט ביחד על משהו, אני אכתוב אותה בפי 'גורם בכיר', אתה עשה טובה ואל תכחיש.

אין ספק שיש עיתונאים הוגנים, שמילה שלהם היא מילה ואפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. אבל בגדול, עיתונות היא מקצוע כייפי, לא? ואם אתה לא מקפיד להיות ישר 'על הסרגל' אתה יכול להפציץ בסקופים בלי שום בעיה. למה, מי יגיד לך מה לכתוב?

רחמים על מופז

מה שיפה בה, בפוליטיקה, היא הכפיפות של חברי הכנסת ליו"ר מפלגתם.

בקדימה, למשל, ישבו חברי כנסת שאהבו חרדים - באמת אהבו: בכל פעם שיו"ר מפלגתם הייתה פותחת בנאום נגדם, ליבם היה מחסיר פעימה. למה היא עושה את זה? למה זה חסר לה? למה היועצים שלה אומרים לה לעשות את זה? ולמה היא שומעת להם?

אבל כשאתה בתוך מפלגה, אין לך ברירה, אתה לא הולך לשבור כלים בכל בוקר מחדש.

למען האמת, גם היו"ר עצמו שבוי. הוא לכוד בעצות יועציו, הוא חייב לשמוע להם כדי להצליח גם אם אינו מאמין במה שכתבו לו לומר.

קחו לדוגמה את שאול מופז: תארו לעצמכם שהוא היה נושא נאום ומבהיר את דעתו לפיה הוא בעד חרדים, בעד להעניק להם אפשרות ללמוד תורה בישיבות ובעד המשך תקצוב עולם התורה. מי היה מצביע לו? החרדים לא, מצביעי קדימה הפוטנציאליים גם לא, כך שאם הייתם היועץ האסטרטגי שלו לא הייתם מייעצים לו לדבר על שוויון בנטל?

קצת ריחמתי עליו השבוע - בכינוס המפלגה השבועי. לצידו עמדו נציגי מחנה הפראיירים בולעים כל מילה שלו בצמא, הוא ניסה לברור במילים. רק באותו בוקר קיבל מכתב חם לבבי ומתחנן מאחד מפעיליו החרדיים. הלה התחנן בפניו, רק אל תשמיץ את החרדים. תגיד את מה שיש לך לומר, אבל בכבוד, בהערכה.

מופז ישב בכיסאו, כס יו"ר המפלגה, וניכר היה בו שהוא מנסה ללכת בין הטיפות. "אני לא נגד אף אחד, אני בעד כולם, אני בעד עתידה של מדינת ישראל, שלא יכולה להרשות לעצמה שמדיניות חוסר השוויון תימשך", אמר.

"אנחנו נפעמים מקבלת הפנים שערך לנו נתניהו", נשא אחד מפעילי המחאה דברים: "קיבלנו התחייבות מראש הממשלה", המשיך וצרב בבשר החי של מופז.

החרדים יכעסו עליו כי הביא חוק שירות לכולם, הלבנים של תל-אביב לא ממש יאהבו אותו וימשיכו להתגעגע ללבני, והוא ימשיך לנסות ללכת בין הטיפות, לרצות את כולם. ובין לבין גם לנסות לשלם את החובות שמישהו ייצר עבורו במתנה.

ח"כ מזן אחר

עדיין קשה לחוות דעה על חבר הכנסת החדש, יובל צלנר, שיכנס במקומה של לבני. אבל אני חשה חובה להקדיש כמה מילים לח"כ אחר שנכנס לתפקידו רק לפני מספר שבועות, זמן קצר לפני הפריימריז, מיד לאחר פרישתו של ח"כ אלי אפללו.

קוראים לו אבי דואן, ולא בטוח שקראתם עליו הרבה בתקשורת, מן הסתם גם לא פגשתם בתמונות שלו מתחבק עם או מופיע במרכזי הבמות. כי זה האיש: צנוע ונחבא אל הכלים. ודווקא משום שאין הרבה אנשים כאלו בפוליטיקה, מן הראוי להקדיש לו את השורות הבאות.

סיפר לי אחד מחברי המרכז החרדיים של קדימה שהכיר את דואן עוד בטרם הוצמד לשמו התואר "חבר כנסת": תמיד הוא היה איש צנוע, עניו ועדין, מחייך לכולם ולא מתנשא.

היו שאמרו: "נו, ברור, כל עוד הוא לא ח"כ הוא לא מתנשא". אז זהו, שלפני מספר שבועות זכה דואן בתואר הנכסף והפך לח"כ מן השורה. בעצם לא מן השורה, אלא מהשורה הראשונה.

הוא לא רק כיהן כיו"ר מטה הבחירות של שאול מופז, אפשר לומר שמערכת הבחירות 'ישבה' על הגב שלו. ובכל זאת, למרות שלא הייתה לו דקה אחת של פנאי, הוא פגש פעם במסדרונות הכנסת את הפעיל הנ"ל ומשהו בהבעת פניו הדאיגה אותו. "קרה משהו?", שאל אותו. "אני יכול לעזור אולי?"

"הייתי בהלם", סיפר לי 'הפעיל'.

"אני עובד סוציאלי במקור, אני מריח מועקה מקילומטר", הסביר לו דואן, והמשיך להביע נכונות לסייע.

לפני חודשים ספורים, בשיא עבודת הבחירות הפנימיות בקדימה, הוא חיתן בן. לחתונה הגיעו כל המי ומי מהמפלגה, וכן, גם ציפי לבני. כולם הכירו את דואן וידעו שהוא אמנם 'איש של מופז', אבל עם זאת, מכבד כל אחד.

מהר מאד תפס 'מחנה מופז' שולחן לעצמו, לבני, שהגיעה קצת יותר מאוחר, מצאה את עצמה לבד, בשולחן אחר.

מי שחשב ליהנות מהמראה, לראות בכך רמז למה שיקרה במפלגה אחרי היוודע תוצאות הבחירות, התאכזב מהר מאד כאשר ראה את אבי החתן מגיע אל שולחנה, ונותן לה כבוד מלכים.

כשיצאה שאלו אותו כמה מהחברים, מדוע עשה זאת? "חברים!", אמר להם, "ראשית כל, ציפי היא אדם. היא נפש. לא אתן לעולם לאיש להתבזות, כשיש בידי למנוע זאת, בפרט לא בחתונה שלי. שנית, היא אורחת שלי בדיוק כמוכם. פוליטיקה לא כאן!", אמר. וכמה אנשים כאלו תמצאו במגרש הפוליטי?

עכשיו תבינו למה כאשר הושבע לכנסת, לפני כמה חודשים, נכנסה לבני באופן מיוחד אל המליאה. כאשר סיים לנאום ניגשה אליו, כיבדה אותו ואיחלה לו הצלחה בתפקידו החדש. אצל דואן, יודעים כולם, שום דבר לא על בסיס אישי.

'מקלב' של קדימה

מעולם לא שמענו את אבי דואן מיחצ"ן את עצמו, כמו רבים ו'טובים' הדואגים לספר מול כל מיקרופון עד כמה הם העומדים מאחורי המתמודדים וכמה על פיהם יישק דבר. נו, מי יידע את האמת?

אם היה מישהו שהכריע, היה זה דואן. אבל שמעתם על כך מפיו פעם? לא. ממש לא. הוא נתן לרבים להתהדר בנוצות לא להם, כשרק הוא ושאול מופז יודעים כי הדברים החשובים באמת, נחתכים בין שניהם, בשיחות של 2 לפנות בוקר.

בשבוע האחרון לפריימריז בקדימה, בימים שלא נתן שינה לעיניו, ימים שבכל שעה היו לו מאות שיחות נכנסות ועשרות מסרונים (שאגב, כולם זכו להתייחסות ראויה), הוא דאג לפנות כמה שעות מסדר יומו, ניתק את הפלאפון ונסע לעיר רחוקה לשבת עם פעיל שנפגע מח"כ אחר במפלגה. את הסיפור הזה שמעתי גם כן מכלי ראשון, מפי הנפגע.

ולא, הוא לא ביקש את תמיכתו של האיש בשאול מופז או משהו דומה. הוא ביקש לומר דבר אחד: "אני יודע שנעשה לך עוול. כמי שאחראי למה שנעשה כרגע במטה, אני רואה עצמי אחראי לדברים ומבקש ממך סליחה".

שמעתי את הדברים, אבל את האישור לכך קיבלתי אל מול עיני בליל הניצחון:

ראיתי את חברי קדימה דואגים למיקום טוב לצד הזוכה, רצים ומתראיינים, והיכן עמד אבי דואן? הוא ישב על המדרגות המוליכות אל הקומה העליונה, חצי קומה מעל לרעש ולהמולה, במקום בו לא נכח ולו צלם אחד.

אחד הפעילים פנה אליו בשאלה: "אבי, אחרי יותר משלוש שנים של עבודה קשה, כשהגיע הרגע שכל כך ציפתם לו, אתה יושב כאן במקום לקצור את הפירות?"

הוא ענה לו בחצי חיוך: "נו, באמת. אתה יודע שאני שונא את הדברים הללו."

קבלו את ה'אורי מקלב' של 'קדימה'.

אמר או לא אמר?

ולקינוח, אין שמחה ללא חצילים: אין טור פוליטי בלי כמה מילים על ש"ס ועל אריה דרעי.

"הוא חוזר" הפך במהלך החודשים האחרונים לחלק מהסלנג התקשורתי, משהו מקביל ל"הוא זכאי" המיתולוגי, רק שבימים אלו אני שומעת אותו עם סימן שאלה בסופו.

הוא חוזר?

שאלת מיליון הדולר. דומה שלאיש, בשלב הזה, אין עדיין תשובה אמינה לתת לה. גם לי לא.
חימום המנועים הגדול, רגע לפני שהרכבת יצאה מהתחנה, החל בידיעות (חשיפה מרעישה! חושף! נחשף לראשונה!...) על הצעתו של הגר"ע יוסף להעניק כלאחר כבוד את המקום השלישי לדרעי. אפילו ניסים זאב אמר לנו - הוסיפו למען הענק מימד של אמינות לידיעה.

אז לניסים זאב יש פה, יש גם סלולארי, ולא קשה לבדוק איתו את הדברים. מאחר והידיעה לא הייתה אמינה, לא טרחתי להתקשר אליו, אבל אתמול, בכנסת, פגשתי בו במסדרון, רגע לפני שנכנס למליאה.

"זה שקר", הדגיש באוזני. ולא, ממש לא התפלאתי. אין לו מושג מי הפיץ את זה בשמו, אין לו אפילו מושג למה עשו את זה ולמה דווקא הוא נבחר להיות הקורבן התורן. "הרב לא אמר, הרב עדיין לא החליט, הכול עוד פתוח והכול עוד אפשרי".

אחר כך הייתה ידיעה מעניינת נוספת (ומה היה מפיג לנו את השעמום אם לא הידיעות המגוחכות האלו?). "כולם מתייחסים אליו כאל משיח, לא מן הנמנע כי זה ייגמר במעט מאד מנדטים", אמר הציטוט, בשם 'מקורב לאלי ישי'.

יש כל כך הרבה אנשים 'מקורבים' לאלי ישי. כעקרון, זה יכול להיות מנהל הת"ת של בנו, המאבטח, הבת שלו, חבר שמתפלל איתו במניין, שכן מהקומה למעלה או למטה, ואולי אף אחד לא.
עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות.

הידיעה הזו צברה תאוצה כה רבה עד שסיעת ש"ס נאלצה להוציא הכחשה רשמית: "בעקבות פרסומים שונים בימים האחרונים בכלי התקשורת בשם 'מקורבים ליו"ר התנועה, שכל מטרתם להגביר את אש המחלוקת הננו להבהיר שעמדת התנועה נמסרת אך ורק ע"י יו"ר התנועה השר אלי ישי ודוברו האישי. כל ידיעה שנאמרת על ידי מקורבים אינה על דעתו".

אז נכון שלעיתים שרים מתדרכים עיתונאי, ולסיום מבקשים ממנו לייחס ולנכס את האמירות ל'מקורב' או "גורם בכיר". הצרה היא שיש עיתונאים שעולים על הטרמפ ומשתמשים בנוהל הזה כדי לפרנס המצאות אותן הגו במוחם הקודח וליחסן לשרים אומללים, שהפכו לקורבן. ולך תוכיח שלא אמרת.

מאד הגיוני שאלי ישי לא מתלהב מכך שאריה דרעי ישוב לש"ס. מאד הגיוני שהוא היה שמח אילו התכבד דרעי בתפקיד חשוב אחר, נניח ראש עירית ירושלים. יתכן שאלי לא אוהב את הרעיון של סיעה נפרדת שבראשה ירוץ לו דרעי אל הקלפי. יתכן. אבל לנכס את כל זאת לאלי עצמו? אין מצב. אם תשאלו את השר ישי לדעתו, הוא ישיב לכם כמו מנטרה על המילים: "הרב יחליט, אכבד כל החלטה". ותאמינו לי, ניסיתי שוב ושוב, זה מה שמעתי. בזה הוא מאמין.

'גורמים בכירים במכולת השכונתית טוענים שבשבוע האחרון קנו במשפחת ישי קצת יותר לחם, מה שאומר ששוררת שם דאגה'.

'גורמים בכירים בוועד הבניין בו מתגוררת משפחת ישי טוענים שאם בכל יום שגרתי נפתחת דלת הבית של המשפחה 103 פעמים, במהלך הימים האחרונים היא נפתחת 105 פעמים. להערכתם, השר ישי יוצא להתייעצויות חוזרות ונשנות עם רבו ומורו, כחלק מכך שהוא אינו מסוגל לישון בלילה מרוב דאגה'.

'גורמים בכירים בבית הגר"ע יוסף טוענים בתוקף כי השבת הוכנו 3 חלות יותר מאשר שבת רגילה. לחישות רמות טענו באוזננו כי ההחלטה על כך נפלה בעקבות החלטתו הסופית של הרב להעניק לדרעי את המקום השלישי'...

על מה המהומה?

בנימה קצת יותר רצינית: במחנהו של דרעי לא ממש מבינים על מה כל המהומה. ההחלטה של דרעי האם להקים מפלגה עצמאית או לא עדיין לא התקבלה, היא תתקבל מן הסתם במהלך הימים הקרובים.

"אריה יושב עם עצמו וחושב, הוא גם מתייעץ עם רבנים", אומרים בכירים במחנהו של דרעי. מאחר והרכבת כבר החלה בדהירתה, הזמן לא משחק לטובתו וברור שהוא ייאלץ לקבל החלטה זריזה רגע לפני שיהיה זה מאוחר מדי.

אלא, וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה: "איש לא הציע לו הצעה רשמית כלשהי", הם אומרים.

מקום שלישי? מקום שני? עד כה, איש לא פנה. אף גורם רשמי בש"ס (מלבד הקריאות התקשורתיות של השר ישי בדבר רצונו בכך שאריה יחזור), בטח לא הרב עצמו. ועד שלא תבוא הצעה מסודרת וברורה, איך יוכל אריה להתייחס לכך ברצינות?

יש להם גם בטן מלאה על 'גורמים בש"ס שמנסים לקחת את יוזמתו לרוץ בנפרד כעימות מול ש"ס'.

הם מתקשים להבין את ההיגיון שיש בכך: "שהרי אריה מדגיש בכל פורום שהוא פונה למנדטים שעזבו מאז שעזב את הפוליטיקה", הם אומרים, ועושים לי את החשבון. הסקרים מעניקים לש"ס 9 מנדטים. נניח שהיא תקבל 11. ואיפה כל שאר המנדטים שהיו כשש"ס קיבלה 17 מנדטים?

אני מנסה להסביר להם שאז הבחירות היו "בשני פתקים", וזה קצת שונה, אבל הם לא משתכנעים. "הרי הסקרים עצמם טוענים שאם אריה רץ לבד הוא מביא כמה מנדטים, אם מתאחדים אין את המנדטים האלו, אז מי לוקח על אחריותו 'לזרוק' קולות 'חרדיים' למפלגות חילוניות?

"אנחנו רוצים להחזיר את הבוחרים האלו הביתה, לתנועה ספרדית גאה. הרי אריה הצהיר בכל פורום פרטי וציבורי שהוא רואה את עצמו פועל אחרי הבחירות יחד עם ש"ס ועם המפלגות החרדיות. אז מה הבעיה? 'דגל התורה' באה על חשבון 'ג' המסורתית? לא. כשהיא הגיעה למסקנה שלציבור שלה אין ייצוג היא הקימה מפלגה. למה לקחת את זה לסמטאות חשוכות?" – הם זועמים.

ובכלל, הם מזכירים לי את מה שכולנו יודעים. "אנחנו מדברים על מערכת בחירות שתלווה במלחמה נגד החרדים, עם כל הכבוד לש"ס, היא צריכה את אריה. מתנהל פה מרחץ דמים כלפי עולם התורה והישיבות, מי ייצג טוב יותר אותנו מול התקשורת ומול לפיד וליברמן: אלי ישי או דרעי?"

לדעתם, כמובן, אריה. לדעתי, לכל אחד מהם את המיוחד לו ואילו הם היו יכולים להתאחד מבלי לגרוע במספר הקולות למפלגות החרדיות היה זה המצב האידיאלי והאופטימאלי. אם כי אני לא נאיבית וכמו כולם גם אני מבינה שהסיכוי לכך הוא אפסי.

תגובה מנצחת

למען האמת, התגובה שהוציא אתמול דוברו של השר ישי, כחלק מאותה מלחמה נגד החרדים, הייתה מעולה.

יעקב בצלאל, שאפו ענק.

"מר לפיד", הייתה תגובתו, "אנחנו לא שונאים אותך, אבל הציבור לא עומד יותר במשחקי הלשון הצבועים שלך.

"אם רק היית לומד את הנושא ומעמיק מעט, היית מגלה שלומדי היהדות אינם מקבלים קצבאות מיוחדות ורוב מוחלט של הציבור הדתי-מסורתי, שירת בצה"ל ביחידות קרביות ובסיירות מובחרות בזמן שאתה הסתערת על עיתונים ישנים בג'בלאות עיתון במחנה. תנסה פעם אחת ללמוד ברצינות ובלי קומבינות באקדמיה".

אדיר. מה שאומר שמערכת בחירות של "אריה ואלי גם יחד" יכולה להיות תגובה מנצחת לגל ההסתה, השאלה היא האם זה יכול לקרות לפני שמגיע משיח צדקנו.

"זו צריכה להיות קריאה של היהדות החרדית: צריך אותך, אריה", אומרים לי אנשיו בלהט. אבל גם הם לא נאיבים, הם לא נולדו אתמול. וגם הם יודעים שעוד ארוכה הדרך לשלום פנים מחנה ש"סי.

החלטת הגר"ע יוסף ו/או החלטתו של דרעי עצמו – זה עומד להיות אחד האירועים המרכזיים בתולדות הבחירות הקרבות והולכות, בכל הנוגע לציבור החרדי ולתקשורת החרדית.

יהיה מעניין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!