בשביל שהימין יצעק, הוא צריך לאבד את השלטון

רחבת המוזיאון ב-2019 היא לא כיכר ציון ב-95'.

יש אמירה מפורסמת בעולם שאומרת - רק כשמאבדים דבר מסוים, לומדים להעריכו. המשפט הזה משקף את מה שקרה לימין בשנת 92', אחרי שרבין עלה לשלטון. אחרי 15 שנה שבו הימין שלט ללא הרף (חוץ מהשנתיים שבהם פרס כיהן כראש הממשלה בעקבות הרוטציה), הימין הגיע שאנן לבחירות ובסוף הפסיד.

בבחירות בספטמבר האחרון מיהרו להשוות את התוצאות לשנת 92', ובאמת, לגנץ הייתה אפשרות להפוך את הקערה על פיה. הייתה לו אפשרות להקים ממשלה עם העבודה ומרצ כשליברמן והערבים תומכים מבחוץ ובנוסף, לכהן בלי מעצורים. אבל כידוע, גנץ העדיף לשמר את מפלגתו גם במחיר ויתור על ראשות הממשלה.

אתמול, התקיימה הפגנה כנגד מערכת המשפט תחת המסר: הפיכה משפטית. אנשים רבים השוו מטרת הפגנה זו למטרת ההפגנה הידועה בכיכר ציון בשנת 95' נגד הסכם אוסלו ב' ומדיניות ממשלת רבין. השוואה זו, כלל לא נכונה. ומדוע? אתם שואלים. 

1. הכאב שהיה לפני 24 שנים הוא כאב אחר ממה שהיה אתמול. לפני 24 שנים מסרו שטחים וכוח לאויבנו על חשבון מאות אלפי מתנחלים. אתמול, זעקו אלפי אנשים נגד החלטה משפטית כנגד ראש הממשלה. יש הבדל בין החלטה ממשלתית שבאה על חשבון תושבים, לבין החלטה משפטית - פרסונלית.

נועם כץ בראיון ל'ערוץ 12'. (צילומסך)

2. בשנת 95' הימין לא היה בשלטון. כשמחנה מסוים לא מוביל, יותר קל לכל המפלגות להתאחד נגד השולטים. כשהצד השלטוני מוחה, קשה ביותר לאגד את כולם ולשכנע את כל מגוון הדעות הקיים במחנה הפוליטי לצאת ולמחות. במילים אחרות, השאננות מגיעה לאנשים כשהם בצד השולט.

3. 'הפוליטיקאים צריכים להוות דוגמא לאזרחים'. איך אפשר לצפות מתומכי בנט ושקד, פרץ וסמוטריץ' ואף רבים מתומכי הליכוד, לצאת למחות כשמובילי המחאה עצמם לא נוכחיים במאורע.

4. סיבה אחרונה והמשמעותית ביותר: לפני 24 שנים, היה ברור לכל הימין בישראל שרבין טועה בהסכם. היה ברור לכולם שזה ייגמר רע מאוד. במקרה שחל בימים אלו, הימין חלוק לגמרי. רבים טוענים (גם בליכוד) שתם עידן נתניהו והפגנות אלו הן סתמיות, ורבים בליכוד בעיקר, טוענים שחל כאן תרגיל של השמאל.

בין אם הפגנות אלו מוצדקות או לא מוצדקות, בשביל שהימין כולו יצעק ויימחה, הוא צריך לאבד את השלטון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!