כך מתכוננת המערכת הפוליטית לבחירות באוקטובר

בעוד כעשרה ימים תשוב הכנסת ותתכנס, לאחר פגרה יחסית קצרה, למושב הקיץ שלה. יש אומרים, מושב הקיץ האחרון.

שמועות עקשניות מבשרות (בשורה רעה או טובה, תלוי את מי שואלים) על בחירות NOW, כלומר באוקטובר הקרוב, ובמפלגות השונות מעדיפים שלא להיתפס בלתי מוכנים, וכבר נערכים לישורת האחרונה.

ביום רביעי הקרוב, בעקבות חתימה של 25 ח"כים, תתכנס הכנסת למושב פגרה מיוחד, עליו הכריז יו"ר הכנסת, ראובן רובי ריבלין.

על הפרק שורת נושאים אקטואליים, אך אין ספק שקדימה תהיה המפלגה המרכזית שתנסה ליהנות מהיום הזה.

מה יותר טוב ממצלמות תקשורת בסתם יום של חול ושל פגרה? ציפי לבני עדיין מחופרת בביתה, בוחנת אפשרויות (ולצערה, אין הרבה כאלו), ממעטת לדבר (זה תמיד טוב), ומקווה לנס. אולי ירידה משמעותית בכוחה של קדימה (נכון לעכשיו הסקרים לא ממש מחמיאים לה); אולי חקירות משטרה שיבשילו לכדי זעזוע במטהו של שאול מופז, המתחרה שעקר מידיה את המפלגה בקול רעש גדול.

אם היה מי שקיווה שיאיר לפיד יזרוק לה קרש הצלה בדמות קריאה להשתלבות במפלגתו, חיש מהר עמד על טעותו. לפיד הבהיר היטב את דעתו, השוללת מכל וכל, כל אופציה שכזו. מבחינתו, מי שהפסיד - הפסיד.

בחודשים הספורים שנותרו כפי הנראה עד לבחירות, יצטרך מופז לעבוד קשה אם בדעתו להפוך למפלגת אלטרנטיבה לליכוד.

נכון לעכשיו הסקרים לא מראים זאת ולו באופק רחוק. על יועציו יהא לבחור את קו האסטרטגיה, ואנו רק נוכל להתפלל שהקו הזה לא יעבור דרך שנאת חרדים, או השמדתו של חוק טל.

מסעות הליכוד אל הלב

גם בליכוד נערכים ובגדול: מסעות אל לב יהודה ושומרון של השרים נמשכים. שכן, רובם מבינים לאן נושבת רוח המתפקדים ומה צריך לעשות כדי לזכות באהדתם.

גם שרים שלא היו ידועים בעבר באהדת מתנחלים ו/או חרדים, יוצאים מגדרם כדי לחבק ולאהוב.

אפילו ראש הממשלה עצמו, שלא ממש זקוק לקולות חברי המרכז ומעמדו בטוח - הקדיש מזמנו היקר כדי ללגום כוסיות 'לחיים' עם נציגי התקשורת החרדית, צעד שלא נעשה בכל יום של שגרה - אם אין סיבה טובה מאוד, כדי להביאו לאוויר העולם.

בתחילת השבוע היה זה שר החינוך, גדעון סער, שהביא שמחה ונחת רוח לסגנו מנחם אליעזר מוזס, כשהגן על הורי הילדים החרדים ועל זכותם לקבל הטבות בתחום החינוך.

תאמינו, לא מדובר בצעד פשוט כשאתה שר המתמודד עם תקשורת חילונית. הוא אפילו העז להתעמת פומבית עם אחד מבכירי הפרשנים הפוליטיים, נחום ברנע. מדובר בצעד כמעט התאבדותי מבחינת מי שלוטש עיניים קדימה אל כס ראשות הממשלה, בעתיד הנראה לעין.

אבל זה כנראה מה שיכולות לגרום הודעות סימוס של 'שבת שלום' מצד סגנו החסידי, או מה שיכולה אווירת בחירות לעשות.

לחולל נפלאות.

אני ו'הגדול' שלי

ב'יהדות התורה' ממשיכים לסמוך על הנס. כרגיל. את מלאכת השיבוצים (לא קלה ולא פשוטה) הם ישאירו כהרגלם לרגע האחרון. לא תראו אותם מתאמצים יתר על המידה כדי לכבוש את קהל מצביעיהם. מי כמוהם יודע שמקומו של כל אחד מהם מובטח. רק ב'יהדות התורה' יכולים להחליט (חלקם, לא כולם חלילה), ש'לא מדברים עם 'משפחה' ו'לא מדברים עם אינטרנט'. נו, מה אכפת להם, תרופת הקסם של 'ועשית ככל אשר יורוך' תישלף גם הפעם מארון התרופות ותרפא כל חולי, מדווה ופציעה במפלגה.

כמה רוצים לשכוח שם את המתפקדים החרדים, שהתשחלו למפלגות החילוניות, כמה מעדיפים לשים רטייה על העיניים ולא להבחין בצעירים המרדנים ש'נמאס להם' ויעדיפו להיות ספונים בביתם, מאשר לבחור במפלגה עליה הם 'לא מתים', בלשון המעטה. ולא חלילה נחשוד בהם שיעדיפו להטיל פתקא של מפלגה חילונית אל הקלפי.

תשאלו שרים בכירים שביקשו להתקבל בבתיהם של גדולי ישראל, כדי לשוחח על ענייני דיומא הפוליטיים (חוק טל, לדוגמה) - ונענו בשלילה, רק כי בעיני פוליטיקאי חרדי, זה לא מצא-חן.

מה, ששר חילוני ידבר על נושא שאני אמור לדבר עליו עם 'הגדול' שלי? לא יעלה על הדעת.

בנושא הזה מגיע ליו"ר סיעת יהדות התורה, ישראל איכלר, כל מילה של שבח. בכבוד מלכים הוא הכניס את יו"ר הכנסת ראובן רובי ריבלין אל ה'גדול שלו', האדמו"ר מבעזלא, מבלי לחשוש שיש פה איזה שהוא שמץ של עקיפה בסיבוב.

כל מי שיכול לעזור ולסייע במלאכה הקשה של הרכבתו מחדש של חוק טל, למה לא להיעזר בו? בעיני, זה רק הוסיף לאיכלר נקודות. ממש לא גרע מכבודו כמלוא הנימה. לזכותו ייאמר שאפילו לא 'דאג' להדליף על מה דובר באותו ביקור חשאי. שום קופון לא נגזר פה מצידו. הכול היה לשם שמים וסוף הכבוד לבוא. לא רק בטור זה.

מה רוצה ש"ס?

שאלת המיליון דולר היא, כמובן, מה עם ש"ס?

השאלה הזו הונחה לפתחי לא פחות ממאה פעמים (אולי יותר) במהלך החודשים האחרונים. בראיונות תקשורת, ובשיחות מסדרון.

אם לומר את האמת, לשאלה הזו אין תשובה בשום מקום. אפילו לא בחדרו של הגר"ע יוסף בכבודו ובעצמו. מדובר בבעיה לא פשוטה: גם אם נניח שהרב היה רוצה ששלושת המנהיגים יחברו יחד בשלום ובאחווה וינהיגו את ש"ס באהבה (אטיאס-דרעי-ישי, הסדר: א',ב', ואבוי למי שינסה לסדר אחרת), אבל מדובר כמעט בחזון אחרית-הימים.

גם ישי וגם דרעי לא יוותרו בנקל על המקום הראשון. המעניין הוא, כי בניגוד לעבר בו התחפר השר ישי בעמדה של 'לא מדברים על חזרתו של דרעי', לזכותו של דוברו החדש, אוהד יחזקאלי, ייאמר שהוא הצליח להפר את זכות השתיקה בנושא, והשבוע יכולנו לשמוע מפיו של ישי הכרזות לפיהן חזקה על דרעי שלא יקים מפלגה מתחרה לש"ס, וכי ישוב לחיק המפלגה.

השר אריאל אטיאס, לעומתו, אינו כל-כך בטוח בכך. לדעתו, אין לפסול על הסף כל אפשרות שכזו. דרעי, מצידו, עדיין שומר על הקלפים קרוב לחזה ולא מדבר. מקורביו היו מעדיפים, כמובן, לראותו עומד בראש מפלגה חדשה, אבל לא ברור כי זה גם מה שהוא עצמו רוצה לעשות.

הערכתי בעבר שיראת השמים שלו ועובדת היותו 'בן תורה', המוקף בחתנים תלמידי חכמים, תקשה עליו לעשות את הצעד ולהקים מפלגה שתתמודד בניגוד לרצון הגר"ע יוסף.

האם יצליח לשכנע את הרב שמפלגה שכזו לא תנגוס קולות מש"ס? האם יסכים לכך הרב בלב שלם? רק ימים יגידו.

איש בשלב הזה אינו יודע לחזות את עתידה של ש"ס. הצרה היא שהזמן קצר והמלאכה מרובה. אם אכן בחירות באוקטובר, ואם אכן הקמת מפלגה חדשה עומדת על הפרק, יהיה זה בהחלט לא פשוט לביצוע. אבל תסמכו על דרעי שאם יקבל אישור להקמת מפלגה שכזו, תוך יומיים-שלושה תראו אותו מסתער על כל כלי תקשורת במדינה (כולם עומדים בתור לראיון) וקוצר את אהדת הציבור.

אגב, נקודה מעניינת: מתברר שלמרות שטיפת המוח התקשורתית בת השנים, למרות כתב האישום והשנים שעשה בכלא, אהדת הציבור לאיש לא פחתה ולו אף כנימה. לעיתים נדמה שכל ספר שנכתב נגדו רק הפך לו מ"קללת דרעי" לברכה, כל מאמר עיתונאי המופנה נגדו רק עושה לו את קמפיין הבחירות. לא נעים להיות מושמץ בתקשורת, אבל מבחינתו של דרעי, כך נדמה, תודה לכולם. ציבור אוהדיו רק הופך נאמן יותר כשמשמיצים את האיש האהוב עליו.

ואם לדעתי תשאלו, טובתה של ש"ס היא איחוד כוחות מנצח של שלושת המנהיגים אטיאס-דרעי-ישי. נכון שמהבחינה האלקטוראלית, מפלגה נוספת תוסיף קולות 'מבחוץ', אך לש"ס כמפלגה, איחוד כוחות יזרים המון דם חדש בעורקים והמון כוח לפעילי השטח, לזנק ולקושש קולות. "הוא זכאי", "אריה שב הביתה", "אלי ואריה" רק יזניקו קהלים גדולים אל הקלפי, כדי להחזיר עטרה ליושנה.

לפיד רוצה 'עתיד'

אחרון חביב (או לא חביב, תלוי את מי שואלים), הפוליטיקאי ה'טרי', איש התקשורת יאיר לפיד, שהעניק השבוע, בשעה טובה ומוצלחת (או שלא), שם למפלגתו, אותה הוא משיק בימים אלו לאוויר העולם, לאחר חודשי לידה מרובים ולאחר תרופת זירוז מופלאה בדמות 'חוק לפיד', שהבהיר למי שמכריז על הקמת מפלגה (לפני כשלושה חודשים, זוכרים?) ולא משיק אותה בפועל, כי לא כדאי לו הדבר מבחינה כלכלית. ולא רק.

"עתיד", הוא שמה המיועד של המפלגה החדשה. אולי על שם הבשורה העתידית שהיא נושאת בכנפיה. אולי כדי לבדל אותה מ'אבא טומי' השייך לעבר.

מי ומי יהיו חברי המפלגה? הסוד, עדיין, שמור במערכת. מה שכן ידוע הוא שמה של דוברת המפלגה, נילי רייכמן (לשעבר דוברת הליכוד), המנכ"ל קובי מויסא, מנהל הקמפיין הלל קוברינצקי (מנכ"ל חברת AT&T ישראל), וראש מטה המתנדבים תמי נשיא, מפיקת 'אולפן שישי' לשעבר, וגם הפרסומאי יורם באומן, מי שניהל את קמפיין הליכוד בבחירות 2009.

בדבר זהותם של חברי המפלגה נפוצו שמועות רבות, עד כה אף לא אחת מהן זכתה לאישור רשמי. בין השמות שצפו ועלו: מנכ"ל טבע לשעבר, שלמה ינאי, מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, מפקד מחוז ירושלים במשטרה לשעבר, ניצב מיקי לוי, קרנית גולדווסר, אלמנתו של אהוד גולדווסר, ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, הפעיל החברתי, הרב שי פירון, וגם מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, איתן חי-עם.

אבל איך אמר לפיד (בתגובה לגיבובי השמות)? "גם ליידי גאגא, ציפי פרימו מחולון וטום, החתול המדבר, איתי ברשימה".

אבל מי הוא יאיר לפיד?

אז ככה. לא בא לו לדבר על שלום, שהרי, כי שאמר בעבר (במפגש המועדון העסקי-אקדמי של אוניברסיטת תל אביב), "אין אפילו קצה קצהו של משא ומתן לשלום, החלטנו שאנחנו מעבירים את הבעיה לדור הבא כי אין לנו חשק לטפל בה".

מה כן? טוב, הוא מתכוון לשנות לנו את שיטת הממשל, להעלות את אחוז החסימה (6%), הוא יבטל את חוק טל ואפילו את חוק נהרי, והוא לא יסכים לפטור לחרדים מליבה.

לדעתו, ש"ס עם 11 מנדטים (הוא שכח שכיום יש לה עשרה בלבד, אבל למה להיתפס לקטנות), מסובבת את כל המדינה, יהדות התורה עם חמישה מנדטים בלבד נראית כאילו ועדת הכספים עברה לרשותה בטאבו, ובשביל כל אלו ועוד, הוא כאן.

לא, הוא חלילה אינו שונא חרדים, הוא רק חולם על עתיד טוב. אפרופו עתיד: לא בטוח שהוא יזכה לקבל את השם בו חשק. מתברר שבשנת 2006 כבר קמה במדינת ישראל מפלגה בשם "עתיד אחד" וביקשה להושיט יד אל הקהילה האתיופית בארץ וגם להעלות את היהודים הנמצאים עדיין באתיופיה. מה לעשות והמפלגה לא עברה אז את אחוז החסימה, ובכל זאת לא נראה שהיא תוותר ללפיד בקלות על הזכות לשם המנצח. העתיד, בינתיים, שייך להם, כך נראה שהם סבורים.

עתיד או לא עתיד, מה שבטוח הוא שהעתיד הפוליטי של מושב הקיץ הקרוב עומד להיות סוער ומעניין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!