הורים רוצים קשר בריא עם הילדים ובכל זאת חוזרים על הטעות

"אמא, מה את עושה מזה עסק? מה זה משנה מה אמרתי?"

באמת חבל לעשות עסק מדברים פעוטים. אבל העניין הזה הוא דווקא משמעותי וחשוב. כדאי שאנחנו, ההורים, נפנה את תשומת לבנו אליו. הילדים שלנו למדו איפשהו לדבר כך. הלמידה הזאת מושתתת על חוסר הבחנה ברורה בין הורים לילדים.
הילדים שלנו שומעים אותנו אומרים:
"היא לא ישנה לי כל הלילה"
"הוא אכל לי את כל הסיר"
"היא הביאה לי ציון גרוע במבחן"
ויותר חשוב - הם מרגישים את המסר גם כשהמילים המפורשות לא נאמרות.

קשר בריא עם ילד מבוסס על הבנה שכל אחד מאתנו הוא אדם נפרד. הקו שמפריד בינינו הוא זה שמאפשר לנו להיות קרובים באמת. קשר בריא, אין פירושו לקיחת אחריות על מעשים, בחירות או רגשות של ילדינו. הזדהות יתר אתם מחבלת ביכולת שלנו לתמוך, לכוון ולהדריך אותם. במקום זה אנחנו עסוקים ברצון לשלוט במצב של ילדנו ובחרדה, כעס, אשמה, בושה או חוסר אונים כשזה לא מצליח והוא ממשיך "לעשות לי" דברים.
יותר מזה, אנחנו לא מאפשרים לילד לבנות נפרדות שמרכזית להתפתחות שלו, להיות מחובר לעצמו, לצרכיו ולבחירותיו. ללמוד לקחת אחריות על חייו. הוא מפנים שחייו לא באמת שלו, אלא גם ואולי בעיקר של הוריו.

אחד הדברים המרכזיים בהורות מיטיבה הוא לטפח את תחושת העצמי. זה אומר להציב את מערכת היחסים עם עצמי בראש סולם העדיפויות. עוד לפני הקשר עם ילדי. רק כך נוכל להיות קרובים אליהם, לראות אותם באמת, להיות קשובים לצרכיהם ולספק אותם הכי טוב שאפשר.
ולמה?
כי לא נצטרך לקבל חיות והזנה דרך הצלחה או אושר של ילדינו ולהתרסק כשהם מתקשים, עצובים, מתוסכלים או כועסים.
ולא, זה לא יהפוך אותנו לאגואיסטים או לרובוטים שלא מתרגשים משום דבר שקורה עם ילדינו.
אנחנו פשוט נאפשר לעצמינו ולילדינו מרחב לחוות, ליצור ולהתפתח. המרחב הזה קיים דווקא בזכות הנפרדות. במרחב הזה אפשר להרגיש כל דבר, לשתף ולהיות מחובר.

במרחב הזה יש חיים.

הכותבת היא דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A). מלווה הורים וילדים בהתמודדויות יומיומיות.

מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים".