תובנה שבועית לכבוד שבת עולמית וגם: לומדים חסד בגבול

השבת, פרשת וירא, על פי ההערכות ועל פי היענות של אנשים בעולם, יותר ממיליון יהודים ב-1,511 בירות וערים בעולם צפויים להשתתף בשבת העולמית - ולשמור אותה ככל הלכותיה.

זהו אחד החגים הכי גדולים שיודע העם היהודי. יום חג, יום שבתון, יום שבו יהודים מתחברים לאבא שבשמים, בלי שיש להם קשר ליהדות בחיי היום יום שלהם.

כשאני רואה את ההיענות המרגשת של יהודים רחוקים מכל זיק ליהדות, אני חושבת לעצמי, כמה עלינו להודות, כאנשים שומרי תורה ומצוות על כך שאנחנו זוכים לחגוג את החג הזה מדי שבוע וליהנות מהשקט, מהשלווה ומהקדושה.

זו הזדמנות נפלאה לומר תודה על מי שאנחנו ועל המקום שאנחנו נמצאים בו.

***

בפרשת וירא יש לנו לימוד מיוחד על מידת החסד. מידת חסד היא נתינה ללא גבול ומידה המביישת את המקבל. עכשיו נבחן את עצמנו: האם לאדם אחד אנחנו נותנים יותר כי מגיע לו לדעתנו, ואילו לאחר אנו לא נותנים, או נותנים פחות, כי לדעתנו לא מגיע לו? כשאנו שופטים בעינינו הבשריות ולפי זה מחליטים אם לתת או לא, אנחנו לא בחסד הנכון.

אלא שכאשר עושים חסד, צריכים לזכור לא ליפול למקומות של חסד מתוך ריצוי. חסד מתוך מקום שפוגע בנו, כי אז לא מדובר בחסד. מידת החסד תמיד צריכה לבוא במקביל למידת גבורות – שאלו גבולות ששומרים עלינו.

אז שואלים אותי, איך יודעים מהו חסד נכון ומהו חסד לא נכון?

ויש על כך תשובה שהיא לכאורה פשוטה, אם כי צריכים להיות בהכרה מולה ולהבין את המשמעות.

כשאנחנו עושים חסד, עלינו לבדוק את עצמנו: האם אנחנו עושים חסד בגבול הנכון? מה אנחנו מרגישים לגביו?

כל עוד אנחנו עושים חסד ויש לנו ממנו הרגשה טובה, אין לנו שום ציפיות לקבל תמורה, ואין לנו תחושות של ניצול וחוסר כוח או חשק, אנחנו במידת החסד הנכונה.

אבל אם אנחנו עושים חסד ומצפים לקבל תמורה, או שהדבר פוגע בו ברוח או בגוף כי אנחנו מתאמצים מעבר ליכולות שלנו, כאן אנחנו כבר נכנסים למקום בעייתי שאינו נחשב לחסד.

לכן תמיד תעצרו לבדוק: מהם גבולות החסד שלי?

היכן שאפשר – כמובן להשקיע ולתת ולטרוח ולשמח את ברואיו של הקדוש ברוך הוא. אך חלילה לא להזניח את מי שאנחנו, כי יש בנו ניצוץ אלוקי שעלינו לשמור עליו לפני הכל.

הלוואי שנדע את הגבולות ואת החסד ושתהיה לנו שבת עולמית של שלום ושמחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!