האב שקיבל את בנו לליל הסדר • תבלין לחג הפסח

תקופת 'בין הזמנים' של ניסן, עשוייה להיות אחת התקופות הקשות ביותר עבור תלמידי ישיבה ישיבה, כמו גם הוריהם, שבנוסף ללחצים הטבעיים של ערב החג - מוצאים עצמם תחת אילוץ של התמודדות מול רגעי שעמום של בנם ששב מן הישיבה.

היום בבוקר, קיבלתי מתנה מיוחדת במינה, ולצידה בקשה: "ספר ב'תבלין לשבת' את הסיפור שלי, ואולי, יהיה מי שיפיק ממנו תועלת. זה שווה את הכל"

זה התחיל בשנה שעברה, בדיוק ביום הזה, ערב בדיקת חמץ, כשכל כולך טרוד בהכנות אחרונות לליל הסדר שיתקיים מחר.

אריה, בחור ישיבה שהיה בקשר איתי, עמד מעברו השני של הקו: "יוסף חיים, הפעם זה לא בשבילי", הוא אמר, " תעזור לחבר למצוא מקום להיות בו בליל הסדר, כי הריו זרקו אותו מהבית. כבר חודש הוא מסתובב ברחוב ומסתדר, אבל את ליל הסדר הוא מחפש לעשות אצל איזה משפחה".

מה זאת אומרת 'איזו משפחה'?, תהיתי. איזו משפחה יותר מתאימה ממשפחתו? "תעזוב, אין סיכוי", אמר אריה והמשיך להפציר לי למצוא עבור ידידו מקום לחג.

מתוך אמונה שברוב המקרים אין מקום יותר טוב לבחור בימי החופשה מאשר בבית, ניסיתי לדלות מעט פרטים על ההורים, מה הרקע של החבור, ובכלל, מדוע בעצם הוא נזרק מביתו?

לאחר שאריה קיבל אישור מחברו לספר את הכל, התברר, שהלה נתפס פעם אחר פעם, גונב כסף מהקופות בישיבה.

הגניבות הביאו את הישיבה לסלקו לאלתר.

במשך חודש, הוא לא הלך הביתה ואת יצר הגניבה שלו, סיפק על ידי גניבת ממון ממקורות אחרים. הוא הקליד מכתב התנצלות בשם אביו, צירף לזה שטרות בשווי הגניבה מהישיבה – זייף את חתימת אביו ושלח את המעטפה היישר לראש הישיבה.

הנוכלות הכפולה

לאחר כמעט חודש ימים, פגש אביו באקראי, את ראש הישיבה. "מה שלום הבחור שלי?", בירר בסתמיות. לפליאת האב, ראש הישיבה הגיב בקרירות, הוא ניסה בשנית "מה ראש הישיבה אומר, מה לגבי בני?"

ראש הישיבה לא הבין את פשרה של השאלה שיצאה מפיו של האב שהינו אדם מכובד בקהילתו.
"אחרי מה שהיה, אתה לא מצפה שאנחנו נחזיר אותו שוב לישיבה...", פלט לאב הנדהם שמיד ירה לעברו "מה זאת אומרת להחזיר? מה קרה?"

ראש הישיבה המשיך. "לגנוב מקופות זה שום דבר עבורך?". האב הביט בו בהלם מוחלט, מגיב בבלבול, לא מבין מה רוצים ממנו.

לאחר כמה דקות שיחה, התברר לשניים, שבכל אחד מהם היתל הבחור בדרך שונה כבר תקופה ארוכה. האב גילה בין היתר, כי זהו לא המכתב הראשון אותו הוא "שולח" לראש הישיבה של בנו.


"זאת הסיבה שההורים זרקו אותו", סיים אריה את הסיפור, והוסיף בעוקצנות, "נו, אז אתה עדיין רוצה להחזיר אותו הביתה?".

ברגעים הללו, צף בזיכרון, עניין עקידת יצחק. כמו רצונו של אברהם אבינו, מוטל עלינו לפעול, מתוך אמונה שאם הקב"ה נתן לנו את העבודה הזאת ופנו דווקא אלינו, סימן שאנחנו אלו שצריכים לעשות זאת וה' יהיה בעזרינו.

ניסיון השיחה מול ההורים נגמר בטריקת טלפון מצידם, לא לפני שהאב היקר ברך אותי בחום שלא אזכה לילדים כמו בנו, ולא אצטרך לעמוד בניסיון הזה.

כבן לעם קשה עורף, הוויתור כלל לא עמד על הפרק. יצאתי לעבר ביתם, במרחק שעות נסיעה מהמקום בו הייתי באותה עת.

נקשתי על הדלת ובקשתי את האבא, כאשר האב עמד מולי ושאל במה הוא יכול לעזור, שאלתי רק 'כבודו רב בישראל?', והוא כמו שידעתי כבר, השיב בחיוב.

"אנא התפלל להקב"ה, שלא יוותר על ילדיו, כמו שאני לא מוותר על ילדיך שלך", הטחתי בפניו ואמרתי, "בבקשה תן לי עשר דקות מזמנך כי עשיתי דרך ארוכה".

לאחר שהוא התעשת, הכניס אותי פנימה. עדיין ניתן היה לראות על פניו את המבוכה, הבלבול והכעס שהוא נמצא בהם.

בסך הכל ביקשתי לומר משהו מן הפרשה:

בפרשת שבוע כתוב, "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה'"
רש"י מסביר - "קח לך עגל: להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה"

א. עולה כאן שאלה קשה. בתיבת נוח, העורב לא הסכים לעוף ובשל כך נענש והפך להיות עוף טמא. ואילו כאן, בחטא העגל, מושא החטא, דמות שהיא סמל העבודה זרה, לא רק שאינו נמחק, אלא העגל הופך להיות קרבן לה', עם דגש על עגל בן בקר.

ב. אהרון הכהן אשר כביכול "השתתף" בחטא העגל, הוא גם זה שמקריב את העגל הלזה...

אחד הדברים שאנו יכולים ללמוד מהפרשה הזאת הוא, שהקב"ה רצה לראות לנו שאכן העורב קיבל עונש, ממש כמו הנחש הקדמוני. אבל שניהם, לא נוצרו על ידינו.

כאשר ילדנו עושים דבר רע, מתפקידנו לא רק לקבל אותם חזרה אלה לראות מה אפשר לעשות עם כישרונותיהם שעד עכשיו היו בשימוש לדברים רעים. הקב"ה לקח דווקא את אהרון הכהן להקריב את העגל הקדוש הזה.

ומה הנמשל?

"אם מלך מלכי המלכים, יכול לא רק לסלוח לאהרון הכהן אלא להחזיר אותו לתפקידו", אמרתי לאב, "אז על אחת כמה וכמה אתה כשליחו של הקב"ה, יהודי, תלמיד חכם, צריך להחזיר את בנך וללמד אותו מה הוא יכול לעשות עם הכישרונות שלו".

לסקרנים שבניכם, יש הפי-אנד. היום אותו בחור עובד בשעות אחר הצהרים, במקצוע הקשור לתחום הפלילי של זיהוי גניבות. הוא גם עוזר לנו לא מעט בסיוע לבני נוער מתמודדים.

בברכת פסח כשר ושמח:
שנזכה לפסוח על המכשולים בחיינו,
לחוש בעצמינו את היציאה חירות.

יוסף חיים בולטון מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!