לא כל מי שמסתתר מאחורי חליפה וכובע הוא כשר

"שיעיפו אותי מהישיבה" - היה זה השבוע, אני מקבל טלפון מאברך וכך הוא מספר לי: "אני לומד באחת מהישיבות בארץ עם בחור אחד. עד לפני תקופה הוא היה ממש בחור מיוחד, ישב ולמד היטב והיה מגיע בזמן לסדרי הישיבה ולתפילות. אך משהו לא טוב קורה לבחור הזה בתקופה האחרונה".

לדברי אותו אברך, "הבחור בקושי לומד, בקושי מגיע לסדרי הישיבה. הנהלת הישיבה הזהירה אותו מספר פעמים שאם הוא לא יעמוד בכללי הישיבה הוא ייזרק ממנה, אך איך שזה נראה לא אכפת לבחור שיעיפו אותו ואדרבא נראה שהוא רק מצפה לכך".

ממשיך האברך לספר: "יש לי קצת גישה לבחורים ואני אישית עברתי לא מעט דברים בחיים, אז אני יודע שאם יש בעיה לא מתעלמים ממנה אלא מנסים להתמודד ולראות במה כן אפשר לעזור, כי בחיים מאוד קל לזרוק כל דבר שקשה. קשה עם הבן זוג שלנו אז בוא נעיף אותו, קשה עם בחור מהישיבה אז בוא נעיף אותו וכך בכל דבר אחר בחיים - שיטת הזריקות אולי היא קלה בטווח הקצר אך לטווח ארוך משלמים על חוסר ההתמודדות ביוקר רב".

ניסיתי לדבר עם הבחור אבל אף מילה הוא לא מוציא מהפה שלו, הוא לא מספר לי כלום. הוא רק אומר לי: 'אני לא הולך להתחנן לצוות הישיבה שיחזיקו אותי, אם לא טוב להם שיעיפו אותי מהישיבה'.

"אשמח שתדבר עם הבחור הוא מוכן לדבר עם גורם חיצוני שלא קשור לישיבה".

קבעתי לו זמן והוא הגיע אליי.

ישבתי עם הבחור והוא התחיל לספר לי את סיפורו העצוב...

"נמאס לי מהישיבה, נמאס לי מההורים שלי, אם היה לי מספיק אומץ הייתי מוריד את הכיפה כבר מזמן ועוזב את הכול. אבא שלי הוא לא איש רע הוא איש נחמד וטוב בכל דבר, עד שהדברים מגיעים לשני דברים - לאימא שלי ולרוחניות. על אימא שלי הוא צועק ומעיר לה כל הזמן, וברוחניות הוא מעיר לי וצועק עליי כל הזמן. בעצם כמעט בכל דבר שקשור לרוחניות ושאני לא בסדר לפי איך שהוא חושב, אז אני מקבל הערות וגערות. על תפילות במניין. הוא צועק עליי אם אני מפסיד את זמן קריאת שמע. למה אני לא הולך לטיש של האדמו"ר? ולמה! ולמה! ולמה! רק אם הייתי מושלם בדיוק כמו שהוא רצה אז הכול היה בסדר אבל אני לא כזה מושלם כמו שהוא רוצה. סעודות שבת אצלנו זה גיהינום, אסור לדבר דיבורים בטלים בכל הסעודה ולקום מותר רק לשנייה אחת ורק אם זה לשירותים".

כותב השורות, מרדכי רוט

הבחור ממשיך ומגולל, "בקיצור בכל מה שקשור לרוחניות יש  לחץ ופחד. פעם אחת לפני כשנה התארחתי אצל חבר שלי בסעודת שבת ואחרי הסעודה לא האמנתי שיכולה להיות סעודת שבת ובכזו הרגשה של כיף ואור. כל הדרך חזרה לביתי בכיתי. לא האמנתי שיכולה להיות סעודת שבת בכזו שמחה וטוב".

"לפני תקופה פגשתי חבר שגר לידי בשכונה הוא גם למד איתי בישיבה ורק היה שיעור מעליי", ממשיך אותו בחור שבור לספר לי, "הוא התחיל לספר לי שיש לו מחשב בבית ואיך הוא רואה שם סרטים מידי פעם. זה סיפור ארוך איך הוא משך אותי, אך הקש ששבר את גב הגמל שאז התחלתי לראות אצל חברי סרטים, היה כאשר שבת אחת קמתי אחרי זמן קריאת שמע ואבא שלי התחיל לצעוק עליי: 'תתבייש לך אין לך בושה מהשם, אין תשובה לזה זה מעוות לא יוכל לתקון'. השנאה שלי לכל דבר רוחני כבר הייתה בעיצומה ורק התפתחה מיום ליום, אך באותה שבת משהו כנראה זעזע אותי במיוחד, מה זו הדת הזו שאלוקים נתן רק בלחץ ועצבים?!".

"וכך התחלתי להידרדר אט אט, כל פעם שהוריו היו הולכים מהבית הוא היה קורא לי לביתו והייתי צופה איתו בסרטים ותוכניות טלוויזיה למיניהם".

"לפני בערך חודשיים קראתי באינטרנט על אחד מפורסם שהיה בעברו חילוני, חזר בתשובה ונהפך לרב מפורסם, וכעת עזב את הכול וירד מהדת. קראתי את כל מה שהוא כתב נגד הציבור החרדי והאמת היא שהתחברתי לזה. הדברים חלחלו לי בנפש עד שהגעתי למצב שאני מצידי רוצה לעזוב את הכול רק אין לי את האומץ לעשות את זה אני רק רוצה שיעיפו אותי מהישיבה".

"הייתה לי גם הוכחה שהוא צודק - הנה אבא שלי רב קהילה ומאחורי החליפה, בעניינים רוחניים, הוא איש אלים ורע".

ולסיכום הדברים: "כל הרוחניות רק עושה לי לחצים".

הייתה לי עם אותו בחור שיחה ארוכה קבענו עוד להיפגש ובסייעתא דשמיא הוא נשאר כרגע בישיבה.

לקח לי הרבה זמן להסביר לאותו בחור שאבא שלו לא מייצג את אלוקים ואת תורתו, וזה שיש אנשים שמתנהגים לא כמו שאלוקים רוצה זה לא חדש מהיום, תפתח את התנ"ך תראה כמה אנשים לא שמעו ולא הלכו בקול אלוקים.

הדת היא יפה ומאירה, השם אוהב אותך השם רוצה אותך.

אמרתי לו, זה שיש אנשים לא כשרים בתוך הציבור שלנו ומסתתרים מאחורי החליפה והכיפה והכובע זה לא אומר כלום על הדרך, על אלוקים ועל תורתו.

למה אני מספר את כל זה - אני נפגש הרבה פעמים עם נוער או אנשים שירדו מהדרך לגמרי, חלקם פרקו עול לגמרי חלקם פחות, חלקם השם ירחם כבר לא מאמינים בכלום יותר.

ומשהו אחד אני רואה שוב ושוב - הרבה עוזבים כי יש להם זיכרונות ורגשות לא טובים מכל מה שקשור לתורה ומצוות.

לפעמים ההורים אשמים, לפעמים המשגיח בישיבה אשם בכך, לפעמים דרך שלמה של קהילה לחצה אותו ולא התאימה לו ולפעמים העומס בישיבה גרם לכך.

סיבה ראשונה היא בגלל התניה לא טובה מכל מה שקשור לדת. כמובן שיש עוד דברים כמו חשיפה לאינטרנט לא מסונן ועוד אבל דבר ראשון זה זה.

כמה פעמים אני מסביר לאותם בחורים ואנשים - אלוקים הוא טוב, תורת משה היא טובה, הדת היא נפלאה היא נותנת לאדם חיים טובים ומאושרים, ואני לא מדבר על עולם הבא אני מדבר על עולם הזה.

אלא פשוט שאתם חוויתם את זה בצורה שלילית ולא נכונה. אם זה בהדרכה לא נכונה או אפילו שאתם לקחתם את הדברים בצורה קיצונית ולא מאוזנת. לפעמים זה עומס קשה בישיבה, לחץ ישיבתי, לפעמים בגלל דרישות ההורים או המשגיח. בחור שנמצא בישיבה וקשה לו ללמוד יום שלם והוא לא מקבל את היחס המתאים מהישיבה, בהחלט יכול להיות שהבחור יקבל רגש שלילי מרוחניות. יש שנשרו בגלל חוויות שפגעו בהם, יש בגלל שהם ראו כל מיני עוולות שיכולות להיות גם בציבור שלנו וזה שבר אותם, מה כך מתנהגים בדת? זוהי הדת?! והם לא מבינים - זה שיש אנשים לא טובים ואף פושעים זה לא אומר שהדרך לא טובה, הדרך היא נכונה והכי טובה שרק יכולה להיות.

יש אנשים שנמצאים גם בדרך ועושים דברים לא בסדר כמו בכל קהילה בעולם ולאו דווקא יהודית. ואין לזה שום קשר לאלוקים ולתורה שהוא נתן.

 לפעמים יש אנשים שחווים מצוקה נפשית או סובלים מבעיות בנפש או חוו התעללות מההורים וכדומה והם מקשרים את הסבל הנפשי שלהם לדת. אדם שסובל נפשית מכל מיני בעיות, הדת לא גרמה לו אותם, הבעיה הנפשית התלבשה בדת.

לדוגמא: אדם שהוא סובל מהפרעה כפייתית וכתוצאה מכך הוא יתמודד עם כל מיני דברים של דת -  הוא ידקדק מאוד בנקיות ושוב ושוב יקפיד על נטילת ידיים, הדת לא קשורה לזה כלל וכלל. כי גם אם הוא לא היה דתי ההפרעה הכפייתית הייתה מתלבשת על דברים אחרים.

כל אלו שמדברים נגד הדת, החרדים, וכו' הם מדברים רק ממשהו אחד, הם מדברים רק מאותם חוויות שליליות שהיו להם, זה לא אומר שאנחנו כקבוצה חרדית אין לנו מה לתקן ומה לשפר יש בטוח מה לשפר ולתקן, אבל מפה לדבר נגד התורה נגד האמונה נגד האלוקים?! אף אחד לא ישב וחקר, האמינו לי אפילו לא שבועיים מחייו, את הנושא, וכל הדיבורים נגד נובעים רק מדבר אחד - הם מדברים רק מאותם חוויות שליליות שהיו להם בכל מה שקשור לדת.

אין דבר יותר כיף בעולם מלהיות קשור לאלוקים, ללמוד את תורתו ולשמור את מצותיו והכול כמובן בתוך איזון, שמחה ואהבה. הדת לא אמורה לגרום לסבל נפשי או פיזי ומי שכן מרגיש סבל אז משהו בהתנהלותו בהתניה לא נכונה.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים.

 לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!