נתניהו נפגש עם התקשורת החרדית • סיקור
לראשונה נפגש ראש הממשלה עם העיתונות החרדית • שרי רוט שמעה אותו מתרפק על הרמב"ם, מבכה את חמיו ומפגין כריזמה • מה הוביל למפגש, ואיך זה קשור לבחירות?
- שרי רוט, בחדרי חרדים
- י"ב ניסן התשע"ב
- 30 תגובות
נתניהו עם העיתונאים החרדיים. צילום: לע"מ
קשה היה למחות את המבט המופתע מפניהם של מאבטחי משרד ראש הממשלה: לא בכל יום רגילים הללו לפגוש בקבוצה כה גדולה של לובשי שחורים.
למען האמת, זו הפעם הראשונה בה מחליטה לשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להפשיל שרוולים, להכין רשימות, למפות את כלי התקשורת החרדיים ולהזמין אותם חגיגית ואחר כבוד אל הקודש פנימה, לפגישה אישית עם ראש הממשלה. 'טקס הרמת כוסית' - ובעברית מכובסת פחות: טקס פתיחת דף חדש עם התקשורת החרדית.
לא פעם התרעתי בפני דוברי המשרד המסורים בנושא. לא פעם גם כתבתי על כך ב'בחדרי חרדים': המגזר החרדי הוא מגזר חשוב של כ-20% מאוכלוסיית ישראל, החרדים נמצאים בקואליציה הליכודניקית, מספרם של מתפקדי הליכוד החרדיים הולך וגדל עם השנים – לכאורה, ובקיצור, כל הסיבות קיימות ליחס חם ולבבי של הלשכה והעומד בקודקודה אל התקשורת החרדית.
ויש עוד סיבה טובה מאד: בניגוד לכלי תקשורת אחרים בארץ, התקשורת החרדית שומרת פינה חמה לליכוד, ופינה חמה נוספת לעומד בראש התנועה. אינני מכירה עיתונאי חרדי שנלחם חזיתית ובצורה בוטה בנתניהו, גם לא ברעייתו שרה. אני בהחלט מכירה כמה כאלו בתקשורת הכללית.
ולמה בכל זאת לא סופרים אותנו? "התקשורת החרדית צריכה להכיר את כוחה האמיתי", הסביר לי לפני מספר שבועות אחד מדובריו של נתניהו. "אוקי", השבתי לו, "אין ספק שהשפעת ערוץ טלוויזיה עצומה בהרבה. אבל זה בכל הנוגע לציבור החילוני, ואולי אפילו המסורתי, אבל השפעה על הציבור החרדי איך ישיגו"? אז זהו, שממבע פניו הייתה ברורה התשובה - זה לא ממש מעניין אותם.
צילום: גיל שפר עם הבוס. צילום: לע"מ
שפר משפר את המצב
אלא שבשבועות האחרונים, כמעט במקביל, קרה בלשכה שינוי נוסף. גיל שפר, שומר מצוות בעל שורשים חסידיים-קרלינאיים נכנס אליה והצליח בדרכו השקטה לחולל תחילתו של מהפך. ניגשתי אליו בסיומו של טקס הרמת הכוסית, וציינתי בפניו שלפי התרשמותי בזכותו בא האירוע הזה לעולם. הוא חייך חיוך מצטנע וניסה להכחיש. לי באופן אישי, ברור שהקרדיט כולו שלו. היו בלשכה גם מי שאישרו בפני כי אכן הצדק איתי.
פתאום נזכרו בקיומה של התקשורת החרדית, שכדאי להזמין את בכיריה למפגש בלתי אמצעי עם ראש הממשלה. לא סתם כחלק מישיבת ממשלה (שם צפוף מדי) או כחלק מישיבת סיעת הליכוד. אלא סתם כך כדי להיפגש איתם, באופן אישי. זמנו של ראש ממשלה הוא מצרך יקר, וכשהוא מקדיש כמחצית השעה לאירוע מהסוג הזה, בהכרח שהבין את חשיבותו. בעיני, ראוי לברך על כך בכל פה, וכמובן לעודד מפגשים נוספים שכאלה.
למען האמת, במפגשים מהסוג הזה מתגלה נתניהו במלוא הדרו. שם יוצא אל הפועל כוחו הייחודי - כוח הדיבור, הרטוריקה, היכולת להפנט קהל, להתאים את מילותיו למילים אותם אוהבים וחפצים מאזיניו לשמוע. זה בעצם מה שמייחד אותו משאר מתחריו (הלא ממש מתחרים). יש לו את זה, חייבים להודות.
כאילו במקרה הוא נזכר כי אך לפני מספר ימים אישרה ממשלתו את התוכנית לשפץ את קברו של הרמב"ם. במקרה הוא גם נזכר כי הנה, רק בשנה שעברה, ביום הולדתו ה-61, הביאו לו בניו מתנה – את ספר הרמב"ם – והוא קורא בו ולא מפסיק להתפעל. כמה חכמה טמונה בדברים. "ממשה עד משה לא קם כמשה" אומרים הרי. "לחשוב על כך שקברו של האיש הגדול הזה נראה כמו שהוא נראה זה פשוט נורא", אמר, וסיפר שהורה לערוך את השינויים הנדרשים. כן, זה יעלה גם במחיר כלכלי, אמר, אבל השינויים יבוצעו. כ-4 מיליון שקל הוא המחיר, אבל הדבר ייעשה.
היה זה במהלך ביקור רשמי של ראש הממשלה בעיר טבריה. די בהפתעה, ובלי הודעה מוקדמת, ביקש נתניהו לפקוד את קברו של הרמב"ם. חסידי קרלין קיבלו אותו בכבוד רב (רמז לשדכן שהמריץ את המהלך, שפר כמובן), סיפרו לו על קדושת המקום ועל חלקיו השונים. השביל המוליך אל הקבר, המסמל את יצירתו, שבעת העמודים הנטועים בכל אחד מעבריו ועליהם שמותיהם של 14 חלקיו של משנה תורה, חיבורו החשוב ביותר של הרמב"ם. המפגש ההוא הסתיים בהנחיה ברורה של ראש הממשלה: הכללת הקבר ברשימת אתרי המורשת כחלק מהתוכנית לפיתוח העיר טבריה שהונחה על שולחן הממשלה לציון 2000 שנה להקמתה.
במהלך המפגש האישי, נזכר נתניהו במסעו זה וסיפר לנו עליו. ובעוד אנשיו טורחים לציין בפנינו כי כל הכיבוד כשר למהדרין, הוסיף נתניהו כמארח לבבי ברוחב לב כי אנחנו מוזמנים אל ביתו בחול המועד. "גם שם הכול כשר למהדרין", הוסיף שפר. טוב, ברור שאיש מאיתנו לא קיבל ברצינות את ההזמנה. ובכל זאת, עצם אמירת הדברים השרתה בהחלט אווירה טובה.
צילום: הליטאים מאריכים ימים. נתניהו ואביו. צילום: פלאש90
והתובנות: ריח בחירות באוויר
ממש כמו במפגש אישי סיפר נתניהו על בנו אבנר, שיכול לצטט כל פסוק מהתנ"ך, על אביו שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-102, ועל חמיו שנפטר לפני מספר חודשים. מישהו קרא את ספרו? – שאל, ולא זכה לתשובה. למען האמת, גולשי האתר זכו לקרוא רבות על גדלותו של ה'שווער', תלמיד ישיבת נובהרדוק, בכתבה נרחבת אותה פרסמתי לאחר פטירתו. אין ספק שמדובר ביהודי מיוחד במינו, שהשתייך לדור שהולך ונכחד.
מצדו הוא השורשים ליטאיים, סיפר, מצד אשתו - חסידיים. "אז אולי יש משהו שגורם לליטאים להאריך ימים", אמר ולא פירט. אך לא קשה היה להבין לאלו גדולי תורה ליטאיים המאריכים ב"ה, ימים התכוון.
לא, הוא לא נכנס לנושאי אקטואליה, הוא אפילו התעקש לחמוק כשנשאל עליהם. לא חברון, לא חוק טל, אירוע חגיגי נטו, רק ענייני דיומא.
"חבל שלא נתן סקופ או אמירה", ביכה בפני אחד מבכירי העיתונאים רגע לאחר שיצאנו מחדר הקבינט הסמוך לחדרו של נתניהו.
מצד אחד, אולי הוא צודק, אין כמו אמירה חדה כדי להביא אותה לקוראים/גולשים. מצד שני, אני דווקא אהבתי את המפגש החמים, זה שלא נאמרה בו שום אמירה נחרצת, פוליטית, מדינית או אחרת.
סתם כך שיחה נחמדה על עוגיות, שתייה קרה ו'לחיים'. על איחולי חג שמח, שיחות מרתקות על הרמב"ם, על הילדים ועל ההורים – בעיני כך נכון לחגוג את תחילתה של ידידות עם המגזר החרדי, ידידות שחייבת להתחיל דרך מי שמדברים אל הציבור, מדברים עם הפוליטיקאים שלנו, העיתונאים.
תובנה ראשונה: אם אכן ישכיל הליכוד, ישכיל נתניהו, לפתוח דף יפה חמים ולבבי עם הציבור החרדי, כמדומני שנציגי המפלגות החרדיות, אם יקראו נכון את המפה העתידית, יצטרכו להתחיל לדאוג קלות.
תובנה שניה: הסנונית הזו, בעיתוי הזה, כדרכם של פוליטיקאים, לא סתם נולדה. היא נולדה רגע (ימים, שבועות, חודשים?) לפני שנולדה ההכרזה על תאריך הבחירות תוך כניסה לקלחת הפוליטית הגועשת.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 30 תגובות