הבן שלך זקוק נואשות לאבא שיֵצא איתו

היה זה לפני כחצי שנה, קיבלתי שיחת טלפון על הקו היה אברך חסידי אשר דיבר בשפת היידיש: "אני חייב לדבר איתך בדחיפות בנוגע לבני בן ה־16".

קבענו פגישה למחרת, הוא כמובן הגיע. היו לו פאות ארוכות וזקן ארוך, ציצית הצמר הענקית שלו התנוססה על חולצתו, הוא חבש כובע ולבש חליפה ארוכה וגארטל עבה כרוך מסביב למותניו.

"חשוב לי להדגיש", הוא פתח ואמר, "שלפגישה הזו ממש הגעתי במסירות נפש אין לי דקה אחת של זמן. אני לומד בכולל חושן משפט מבוקר ועד לילה ובערבים אני יוצא לכולל ערב, כך שאני חוזר הביתה רק בסביבות השעה אחת עשרה בלילה בכל יום. אבל שמעתי בתקופה האחרונה שמועות לא טובות על בני ממספר אנשים, שהוא התחיל להסתובב עם חברים לא טובים ואני יודע שהחינוך של הבן שלי הוא לא פחות מהכולל שבו אני לומד. אני ואשתי משתדלים מאוד להתייחס יפה לילדים שלנו ולתת להם את הצרכים שלהם, אנחנו ברוך השם גם חיים בשלום ואהבה, כך שאני ואשתי לא יודעים בדיוק מהי הטעות שלנו בחינוך ילדינו".

האב המשיך וגולל, "ניסיתי לבקש ממנו כמה וכמה פעמים שיפסיק להסתובב עם חברים לא טובים, הסברתי לו איך דברים שכאלו מכלים ממנו כל חלקה טובה, אך שום דבר לא עוזר והוא עדיין ממשיך להסתובב עם חברים לא טובים.
השבוע התקשרו אליי מהישיבה בה הוא לומד והודיעו לי נחרצות שאם אני לא אדאג שבני יפסיק להסתובב עם הבחורים שהוא מסתובב איתם הם יצטרכו להוציא אותו מהישיבה".

הסתכלתי לתוך עיניו ושאלתי: "תגיד לי איש יקר מתי יצאת עם הבן שלך לאיזה פארק לבד? מתי שיחקתם יחד במשהו שהוא אוהב?".

"פשוט לצאת עם בנך, בלי שום ביקורת בלי להעיר שום הערה, רק לצאת בשביל הכיף פשוט בשביל להיות עם הבן שלך, להיות חבר שלו לכמה דקות, לתת לו הרגשה שאתה שומע לו, שיהיה לכם כיף יחד".

מרדכי רוט

הוא היה אדם חריף וכנה ומיד הוא ענה לי: "לא זכור לי כזה דבר בשנים האחרונות. אני פשוט מאוד עסוק, אני יושב ולומד כל היום ובשאר הזמן אני מוסר שיעורי חסידות ומוסר. כך שבקושי יש לי זמן לעצמי".

"תקשיב", אמרתי לו, "חוץ מזה שהבן שלך צריך אבא ואיך שזה נראה אין לו את זה הרבה, הוא פשוט צריך חבר ואין לו את זה ממך אז הוא הולך לחפש חברים במקומות אחרים. הבן שלך זקוק נואשות לאבא שיֵצא איתו, שיהיה איתו, שידבר איתו, שישחק איתו ואין לו את זה. אתה חייב מידי פעם לצאת עם הבן שלך לבד רק אתה והוא, לא צריך הרבה זמן מספיק חצי שעה יחד איתו, תעשו הליכה בפארק, תאכלו יחדיו משהו וכד'. לא יקרה כלום אם תוריד את החליפה שלך לשעה ותעשה עם הבן שלך רכיבה על אופניים".

"זה מה שיציל אותו?" שאל האבא, עניתי לו: "כן, אם הבן שלך יקבל את הסיפוק ממך הוא לא יחפש חברים לא טובים כדי לקבל אותו".

הרבה עוסקים היום בתופעת הנוער הנושר (המתמודד) ומחפשים לכך הרבה פתרונות ואת הסיבות הגורמות לכך. לדעתי אחד מהמפתחות למי שרוצה לשמור על ילדו בריא נפשית ורוחנית – הוא חייב לא רק להיות אבא לילד שלו אלא גם להיות חבר של הבן שלו. זה לא אומר שהאבא לא צריך לשים גבולות לילד שלו ושאר הדברים שאבא צריך לעשות לבן שלו.

אבל חוץ מהחלק ההורי, חשוב שההורים יעשו יחד עם ילדיהם/ן דברים משותפים שכיף להם לעשות יחד. יש להיות הורה ויש להיות חבר. ילד שאתה נותן לו הרגשה שאתה לא רק הורה שלו אלא אתה גם חבר שלו, אתה גורם לו להרגיש שיהיה לו כיף איתך ושהוא חווה יחד איתך חוויות משותפות. אז הוא פחות יחפש קשר לא טוב עם אחרים והוא גם יהיה מסופק רגשית. הוא גם יספר לך מה שעובר עליו, לא בתור ילד לאבא אלא בתור ילד לחבר שלו, הוא ירגיש יותר משוחרר לספר כל מה שעובר עליו מבחינה רגשית ורוחנית כאחד.

אני ממליץ שכל אחד מההורים, בנפרד, ייקח את אחד מהילדים ופעם בשבועיים יֵצא איתו לבד ידבר איתו ויעשה איתו משהו משותף ומהנה יחד. פעם בשבוע לפחות לקחת את כל הילדים ולעשות עם כולם דברים חווייתיים, כגון נסיעה יחד עם אופניים, הליכות יחד, טיול יחד.

אותו הדבר אני מדבר לגבי הישיבות, אם למשגיח בישיבה היה קשר אישי עם כל בחור אני בטוח שרמת הנושרים הייתה יורדת.

דא עקא ששמים משגיח אחד על מספר רב של בחורים, זה יכול להגיע מ־50 בחורים ועד כמה מאות של בחורים בישיבה ואף יותר.

קשה לי להסביר כמה פעמים אני שומע מבחורים תאמין לי הייתי עוזב את הישיבה או אפילו את הכול אבל מה שמחזיק אותי זה היחס של ההורים שלי, או אפילו של המשגיח שיודע לתת יחס.

פעם הורה שאל אותי "איך אני יכול לגרום לילדיי שיאהבו את התורה והמצוות?", אמרתי לו, "תהפוך את כל המצוות והחגים והשבת למשהו חווייתי, אם תצליח לגרום שסעודת שבת תהיה באווירה נחמדה ויפה אז הילדים יזכרו ששבת זה משהו כיף וטוב, אבל אם בסעודת שבת על כל דבר תתרגז, אז לילדים תהיה התניה ששבת זה דבר לא טוב".

פעם אמר לי יהודי שהייתה תקופה בחייו שהוא עזב את קיום התורה והמצוות לגמרי; "אתה יודע מה בסוף החזיר אותי בתשובה בחזרה? הוא סיפר, אלו פשוט הזיכרונות המתוקים שלי משולחן השבת ומאחרי הסעודה איך שהייתי יושב יחד עם אבי ומדבר איתו שעות לתוך הלילה. מה שגרם לי בסוף לחזור בתשובה זה הזיכרון המתוק משבת. ופשוט לא יכולתי שלא לחוות את זה שוב וכשניסיתי שוב לחוות את השבת כך לאט לאט חזרתי לחיק היהדות".

ילד שההורים הם גם חברים שלו, הוא ילד שגדל בריא בנפשו, הוא ילד שגדל עם ביטחון עצמי, שמח ובעיקר חזק נפשית. והאמינו לי חוץ ממה שזה עושה לילד, זה יעשה לכם בתור הורים, עולם ומלואו, זה ימלא אתכם ישמח אתכם, זה פשוט נחת יהודית טהורה.

הרגש, האהבה, החברות, ההתניה, בסוף מנצחים הכול - אבל באמת הכול.

מאחל לכל עם ישראל היקרים שבת שלום שבת של קדושה ושבת מרוממת.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!