נדיר: הצצה בלתי אמצעית לחיים היהודיים תחת המשטר האיראני

עיתון 'יתד נאמן' פרסם כתבה נדירה ומרגשת על יהודי איראן. כתב העיתון ישראל רוזנר, הביא ראיון נדיר במיוחד עם אנשים בקהילה.

רוזנר פגש צעירים יהודים מאיראן ולאור השיחה עמם, הוא משרטט את מפת החיים היהודיים באיראן תחת שלטון משמרות המהפכה הפונדמנטליסטית.

איזה תפילה מייחדת את הסידורים, ומחזורי התפילה באיראן, רישיון מיוחד מתיר למכור יין ליהודים בלבד, הידעתם כמה יין מותר לשתות בסעודה? ומהיכן מייבאים אתרוגים למדינה האוסרת ייבוא מישראל ומארה"ב?.

כמו באירופה, יהודי איראן מתמודדים עם הגבלות כלכליות המייקרים את השחיטה וגם על גזירת הגיוס המאיימת על הצעירים היהודים באיראן.

"אנו מקווים שלמרות המתיחות הגואה בתקופה האחרונה נצליח להשיג יחסים טובים יותר עם המערב בכדי שנוכל לבקר בקהילות היהודיות בעולם ולראות את בני משפחותינו", אמרו צעירים יהודים מטהרן בשיחה עם "יתד נאמן".

חברי הקהילה היהודית באיראן שומרים בדרך כלל על פרופיל נמוך, בין השאר בעקבות הניגוד בין זהותם היהודית ובין שנאת מדינת ישראל הלוהטת שרווחת במדינה.

בהזדמנות אולי חד-פעמית, כמה מחברי הקהילה שוחחו עם "יתד נאמן", במפגש בלתי אמצעי דרך מדינה שלישית לפני תקופה וכעת רואים הדברים אור.

תקוותם היא שהסכם הגרעין ישוב למעמדו ובעקבותיו יירשם שיפור לכאורה של קשרי הרפובליקה עם המערב, והם יוכלו לחדש את קשריהם עם בני משפחותיהם בחו"ל, ואולי אף לצאת ולבקר אותם, השיחה עמם מתנהלת בפתיחות מסוימת למרות שהם מודעים לעובדה שכל תזוזה שלהם מתועדת ומפוקחת בידי אנשי משמרות המהפכה השולטים במדינת מוצאם.

כחלק מהשלמת לימודי היהדות מגיעים קבוצות של צעירים דומיננטיים בקהילות היהודיות באיראן לפקוד בתכיפות קבועה וגבוהה את הקהילות היהודיות ברחבי רוסיה. כל אחד מהם קיבל ויזה לרוסיה כשהשלטונות העוקבים היטב אחר כל תושב יודעים היטב לאן פניהם מועדות ומה מטרת ביקורם אך אינם מעכבים בעדם. הביקורים של הקבוצות הללו נועדו להעניק להם כלים רוחניים והעמקה במגוון נושאים הקשורים לניהול החיים היהודיים, בכלל ובפרט. הרב הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזר, נותן תמיכה רוחנית גדולה לצעירים היהודים שמגיעים מאיראן לרוסיה.

הקהילה היהודית במדינה נהנית מהגנה ואף ממעמד חוקי מוגן – הבא לידי ביטוי במושב שמור בבית הנבחרים. אולם לצד זאת, נאסר על היהודים במדינה למלא תפקיד בכיר. כמו כן, בזמן המהפכה האסלאמית הוצאו לא מעט מבני הקהילה להורג במהלך המהומות שאחזו במדינה. השנים שעברו, על כל המהומות והמלחמות שבהן, הפחיתו את גודלה של הקהילה מכ-100 אלף בני אדם ל-9,000 בלבד, המתגוררים במספר ערים ברחבי המדינה.

קהילה גדולה מתגוררת בעיר הבירה טהרן, קהילה גדולה נוספת בשיראז, עוד קהילה מרוכזת אֶסְפָהָאן העיר השלישית בגודלה בארץ פרס, ויש עוד יהודים שמתגוררים במקומות נוספים ופחות מרוכזים, אך רובם משוייכים לקהילות האם הגדולות ושומרים על קשר. ברחבי המדינה יש לא פחות מ-50 בתי כנסת, חלקם פעילים בשבתות בלבד וחלקם גם בימי השבוע.

הבעיה העיקרית המהווה מצור לחיים היהודיים במדינה נעוצה בכך שליהודים לא היה עד לאחרונה שום קשר עם יהדות העולם, בשל המגבלות החלות עליהם.

הומיאון סמיה נג'פבדי, ראש הקהילה היהודית בטהרן, צוטט לאחרונה בריאיון לכלי תקשורת אמריקני כי החיים במדינה הם מעבר לדו-קיום לדבריו, שורשיה של הקהילה המקומית נטועים באיראן. "היהודים האיראנים אף יותר איראנים מהמוסלמים שכאן", הוא טען, "אנו כאן כבר 2,700 שנים".

לדבריו, בזמן האחרון מצבם של היהודים השתפר. "אנו יכולים להפגין את אמונתנו בפומבי", אמר נג'פבדי, "לא לוחצים על איש להמיר את דתו, וכוחות הביטחון לא מפקחים עלינו".

מלבד הניתוק מקרובי משפחה דבר שמעיק בעיקר על תושביה היהודים של איראן, דוגמא למגבלה היא האיסור החל להכניס לתוך שטחה של איראן ספרים בהם גם ספרים תורניים שהודפסו בישראל או בארה"ב, גם אם מדובר בסידורים או בחומשים, קל וחומר ספרים תורניים או חינוכיים נוספים שכמעט ואינם מודפסים במקומות אחרים בעולם מלבד במדינות האמורות.

אחד מבני הקהילה היה נוהג לפנות לכתב ישראל רוזנר ולבקש העתקים מנושאי חינוך שפורסמו בישראל, כמו גם את הטורים של הסופר הרב חיים ולדר. באחד הפעמים אף קישר אותו עם הרב ולדר לצורך התייעצות חינוכית.

לאחרונה קיבלה יהדות איראן אספקה חדשה מרוסיה של ספרי יהדות – החל מחומשים, סידורים, ספרי תהילים ותנ"ך, עבור לשישה סדרי משנה, ש"ס בבלי וירושלמי, שולחן ערוך וקיצור שולחן ערוך, וכלה בספרי חינוך. הספרים כולם הודפסו במוסקבה או בסין לפי כל הכללים הנהוגים באיראן שבלעדיהם איש לא ירים את ידו ואת רגלו. כך, למשל, שני העמודים הראשונים של סידורי התפילה ומחזורי הימים נוראים נושאים את תמונותיהם של המנהיג העליון חמינאי והנשיא רוחאני עם תפילה מיוחדת לשלומם.

יהדות איראן מונהגת כיום בידי שני רבנים היושבים בטהרן, אותם רבנים אינם בהכרח רבנים, אלא, בעיקר, 'כלי קודש' במגוון מקצועות. קבוצה של שוחטים, בודקים ומנקרים שעוברים הדרכה מדוקדקת.

תחום השחיטה מורכב ביותר באיראן בת זמננו. החוק האיראני אוסר לאכול בשר שלא הומת בשיטה המוסלמית ('חלאל'). עם זאת, החוק מכיר באיסור היהודי לאכול בשר שלא עבר שחיטה כהלכה – אבל גם על השחיטה חלות מגבלות. אם במהלך השחיטה הבשר התגלה כלא כשר מכל סיבה שהיא, אי אפשר למוכרו לגויים כפי שנהוג בכל המשחטות בעולם אלא יש להעלותו באש ולא להותיר ממנו כל זכר. החוקים האלה, כמו כל החוקים הנובעים מדת האסלאם, נאכפים באיראן בקפידה.

גם צריכת יין נתקלת במגבלה דומה: כל משקה שיש בו כוהל אסור בתכלית לשימוש ומכירה בכל רחבי איראן. ליהודים מתירים השלטונות לרכוש יינות במשורה אצל מוכרים יהודים שקיבלו את רישיונם, ובלבד שהיין ישמש לקידוש בלבד. אוי לו למי שייתפס כשותה יין, במהלך סעודה, גם אם רכש את היין אצל עוסק מורשה במסגרת ההיתר הבלעדי הניתן ליהודים בלבד.

הביקורים של קבוצות הצעירים היהודיים ברוסיה מנוצלים בקפידה ללימוד אינטנסיבי שנועד להכשיר את הדור הבא בקרב יהדות איראן במלאכות הקודש, כמו ניקור, שחיטה, מילה וגם קבורה יהודית. והם שבים למולדתם כשבאמתחתם ספרות תורנית עניפה כמו גם חומרי לימוד ייעודיים ויהודיים בשפה האיראנית לילדים, בני הנוער כמו גם השכבה הבוגרת. גם תפילין ומזוזות נשלחים אליהם באמצעות מדינה שלישית מאחר ואין חתימת ייצור על התפילין והמזוזות השלטונות האיראניים מאפשרים הכנסתם למדינה ביודעם כי המדובר בכלי קודש דתי.

לקראת חגי ומועדי ישראל, הפעילות של אותם צעירים יהודים איראנים מעלה תכיפות, וכעת לקראת שנת תש"פ, הם דאגו לייבא למדינה משלוחים של שופרות ומחזורי תפילה לקראת הימים הנוראים, גם סטים של ארבעת המינים כשרים ומהודרים כבר מונחים בדוכנים ברחבת בתי הכנסיות בערים הגדולות באיראן.

לולבים וערבות הם אינם מייבאים, משתמשים בתוצרת מקומית, הדסים ואתרוגים מיובאים בעיקר מאיטליה, אך בשל הסנקציות גם הם עושים את דרכם לרוסיה בדרכם לבתי הכנסת בטהרן, שיראז ואיספהאן. התיאור הנ"ל נראה פשוט כל-כך, אך במקרה זה, מדובר שוב במגבלה אמיתית שאכיפתה עלולה למנוע מיהודי איראן את קיום מצוות "ולקחתם לכם": באיראן לא גדלים אתרוגים ואסור בתכלית לייבא לשם אתרוגים שצמחו או נקטפו בישראל או באמריקה. לכן ייבוא אתרוגי קלבריא מאיטליה מהווה חמצן רוחני ליהודי איראן.

לפתחם של הצעירים שקרב יהודי איראן אורבת התמודדות לא פשוטה לנוכח חובת הגיוס לצבא החלה על כל האזרחים הגברים באשר הם למשך שלוש שנים תמימות. צעיר יהודי שמתגייס לצבא משמרות המהפכה נאלץ להתמודד עם כללי הצבא הנוקשים החלים על כל החיילים במידה שווה ואינם מכירים, למשל, לא בשמירת שבת ולא בכשרות.

עם זאת, השלטונות מאפשרים לדחות את הגיוס לצורך לימודים וכיוצא בהם, אבל מי שהגיע לגיל גיוס ודחה אותו, מסיבה זו או אחרת – נתקל בבעיה אחרת: דרכונו מוקפא והוא אינו רשאי לעזוב את גבולות המדינה עד שימלא את חובתו. צעירים אלו אינם יכולים אפוא להימנות עם אותם צעירים המשלימים ידיעות יהדות ו'כלי קודש' ברוסיה.

יצוין, כי לפני כשנה וחצי ביקר באיראן, לארי קוהלר-אסס, סגן עורך החדשות של השבועון היהודי הניו יורקי Forward, בכך היה לארי לעיתונאי היהודי הראשון שקיבל אשרת כניסה לאיראן מאז 1979. לארי קוהלר-אסס, פירסם בזמנו את רשמיו ועדותו האישית מהביקור, כשהחלק המעניין ביותר בביקורו היו פגישותיו של לארי עם חברי הקהילה היהודית בטהרן, המונה להערכת השלטונות בין 9,000 ל-20,000 בני אדם.

להפתעתו, לא חששו היהודים להתלונן בקול גדול על חוקים מפלים שאוסרים עליהם, בין היתר, לעבוד בממשל. "קהילת יהודי טהרן הם אמנם אזרחים סוג ב', אך הם מוגנים היטב, כתב קוהלר-אסס. "הקהילה מורכבת ברובה מבני מעמד בינוני ואמידים, שאינם חוששים להסתובב ברחובות טהראן עם כיפה על ראשיהם. התרשמתי שממשלת איראן מבדילה בצורה ברורה בין העויינות ל'ישות הציונית' לבין כיבוד היהודים החיים בארצם".

התובנה העיקרית שהביא עמו קוהלר-אסס לאחר שבעה ימים ברפובליקת האייתולות האיסלמית היא שהעם, ובעיקר יהודי המדינה, להוטים לתקשר עם העולם החיצון ואינם חוששים להשמיע ביקורת על ממשלתם. קוהלר-אסס, מודע לעובדה שאין חופש עיתונות באיראן, התרשם מ"הלשון החופשיה והמשוחררת" של בני שיחו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!