אטיאס לשטייניץ: "הדיור הציבורי מכיל סכנות לחיי אדם"

מצבו הבעייתי של שוק הדיור הציבורי בישראל ורמת התחזוקה הגרועה של הדירות, הביאו את שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס לשגר מכתב כואב ונוקב לשר האוצר ד"ר יובל שטייניץ.

המכתב נוסח לאחר בדיקה מקצועית של אנשי משרד הבינוי והשיכון, בהובלתו של מנכ"ל המשרד מרדכי מרדכי, ובו מפרט השר אטיאס את הצעותיו לפתרון בכדי לאפשר חיים בכבוד למשתכני הדיור הציבורי.

אטיאס מציין במכתבו את הדרכים לאחזקת ושיפוץ דירות הדיור הציבורי, לשם מניעת התדרדרות נוספת של הדירות והמבנים, ובין השאר: טיפול יסודי בדירות שמצבן הפיזי ירוד ביותר, ובבעיות חשמל ובטיחות בדירות.

השר אטיאס הוסיף: "חלק מדיירי הדיור הציבורי חיים בתת-תנאים עם ביוב זורם בדירה, קירות סדוקים, תקרות שבורות ובעיות בטיחות וחשמל חמורות. אנחנו צריכים לקדם תכנית חומש בכדי שחיי אדם לא יהיו בסכנה ושמי שגר שם יחיה בתנאים אנושיים המתאימים למדינה מתוקנת. כיום, תקציבי האחזקה של השיכון הציבורי אינם מאפשרים אחזקה חיונית ובסיסית. מצב הדירות בדיור הציבורי גרוע עד כדי חשש לסיכון חיי אדם.

"יש להקציב כ-90 מיליון שקל בשנה לתחזוקה ראויה של דירות הדיור הציבורי, בהתאם לתכנית שהכינו אנשי המקצוע במשרד הבינוי והשיכון. אנו מחויבים לשלב ידיים בהקדם ולפעול במשותף לתיקון המצב העגום, ויפה שעה אחת קודם. צדק חברתי זה דאגה גם לחלשים ביותר".

העתקים למכתב שוגרו לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, מרדכי מרדכי, המנהל הכללי, גל הרשקוביץ, הממונה על התקציבים, ראובן קוגן, סגן הממונה על התקציבים, שרה צימרמן, מנהלת אגף בכיר נכסים ודיור ואריאל לוין, סמנכ"ל תקציבים.

תקציב השיפוצים החריגים: 750 אלף שקל בלבד

בפתח מכתבו מפרט השר אטיאס אחד לאחד את הרקע למצב הקיים.

"מזה שנים רבות מטפל משרד הבינוי והשיכון ('המשרד') באחזקת הדיור הציבורי באמצעות תקציבים מינימאליים שאינם מאפשרים טיפול יסודי החיוני הן לרווחת הדיירים והן לצורך שמירה על נכסי המדינה.

"מדובר בכ-65,000 דירות, המצויות בתוך מבנים שנבנו ברובם הגדול לפני כ-30-60 שנה בסטנדרטים נמוכים, והמאוכלסות בדיירים הנכללים באלפיון הסוציו-אקונומי התחתון של האוכלוסייה. הדיירים שנותרו בדיור הציבורי הינם אלה, שלמרות מבצעי מכר אטרקטיביים שפורסמו במשך 10 שנים, לא הצליחו לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים. הדבר מעיד על כך שבדיור הציבורי נותרה האוכלוסייה החלשה ביותר.

"תקציבי האחזקה של השיכון הציבורי הולכים ומצטמצמים ומאידך הדירות והבניינים מזדקנים ומתבלים, תקציבים אשר אינם מאפשרים אחזקה חיונית ובסיסית של הדירות. חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ('החוק') אומנם הסדיר את הטיפול בתחזוקת הדירות, אך תחם את הטיפול לאלמנטים הכרחיים ובטיחותיים בלבד כגון צנרת מים ודלוחין, דוד חימום, פגמים בטיחותיים במערכת החשמל, דלת כניסה ופגמים ביציבות לפריטים כגון מעקות וריצוף.

"מצבן הפיזי של חלק גדול מדירות הדיור הציבורי הינו גרוע לרבות בתחומי הבריאות, הסניטריה והבטיחות. בשנת 2010 ביצע מבקר המדינה ביקורת בנושא אחזקת הדיור הציבורי ומסקנתו הייתה כי הדיור הציבורי אינו מתוחזק כראוי, ולעיתים אף אינו מכבד את דייריו.

"במסגרת החוק הוקמה ועדת חריגים שמטרתה לטפל בדירות ובפריטים נוספים מעבר לאלה הקבועים בחוק, אך תקציבה השנתי מזערי ועומד בשנים האחרונות על כ-750 אלף שקל לשנה, היקף המאפשר לטפל בכ-150 דירות בלבד. וכך למרות הבלאי בפריטים חיוניים כגון מטבח, כלים סניטריים וכדומה, אין המשרד מסוגל לטפל מתקציב זה אלא במקרים בודדים.

"על רקע המצוקה הגדולה, בשנתיים האחרונות הקצה המשרד מכספי המכר סכום של כ-10 מיליון שקל לעיבוי פעילותה של ועדת החריגים. כאן המקום לציין כי בסיס תקציב המשרד לצורך ביצוע פעולות בסיסיות בדירות וכן לצורך שיפוץ טרם אכלוס דירה מתפנה (אכלוס חוזר), הינו כ-30.3 מיליון שקל, כאשר מתוכו 12.7 מיליון שקל הינם הוצאה מותנת בהכנסה (כספים שהתקבלו ממכירת דירות הדיור הציבורי במבצעי המכר השונים - 'כספי המכר'). זאת ועוד, מאחר שתקציב כאמור אינו מאפשר לעמוד בהוראות החוק ובאכלוס דירות מתפנות, מתקצב המשרד מידי שנה סכום של כ-35 מיליון שקל מכספי המכר ומקורות תקציביים משרדיים נוספים.

"רוצה לומר, במקום שכספי המכר האמורים, ישמשו את המשרד למציאת פתרונות דיור חדשים לאוכלוסייה החלשה במדינה, משמשים הכספים, דה פקטו, לאחזקה ושיפוץ של דירות השיכון הציבורי".

וכמה זה עולה?



מכאן עובר השר אל ההצעות לפתרון הבעייה:

"א. הגדלת בסיס התקציב של המשרד

יש להגדיל את הסעיף התקציבי העוסק בניהול אחזקה ושיפוץ דירות הדיור הציבורי ל-65 מיליון שקל, ולהוציא את המרכיב של הוצאה מותנת בהכנסה המתוקצבת מכספי המכר.

ב. תוכנית חומש

על מנת לבצע את הטיפול המתחייב ממצב הדיור הציבורי ולשם מניעת הידרדרות נוספת של הדירות והמבנים, נדרשת תוכנית חומש כמפורט להלן:

1. טיפול בפרטים נוספים מעבר לאלה הקבועים בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי - הרחבת הטיפול תכלול, היכן שנדרש, החלפה של מטבחים, כלים סניטריים, צנרת, ריצוף, דלתות לשירותים ולמקלחת.

תקציב נדרש: 30 מיליון שקל לשנה לצורך טיפול בכ-4,000 דירות בשנה (כ-7,500 שקל בממוצע לדירה).

2. טיפול יסודי ועמוק בדירות שמצבן הפיזי ירוד ביותר, בהן נדרש שיפוץ כללי במכלול הפריטים (כ-400 דירות).

תקציב נדרש: 7 מיליון שקל לשנה לצורך טיפול בכ-200 דירות בשנה (מטלה זו יש לסיים בשנתיים ולא בחמש שנים).

3. טיפול רוחבי בבעיות חשמל – בניהולה של חברת עמידר בלבד, כ-37,000 דירות בהן לא בוצעו מעולם עבודות חשמל יזומות (ביצוע ממסרי פחת והארקה).

תקציב נדרש: 21 מיליון שקל לשנה לביצוע עבודות חשמל בכ-6,000 דירות בשנה (כ-3,500 שקל בממוצע לדירה).

4. טיפול רוחבי בבעיות בטיחותיות במבנים (מבני שוכרים בלבד) - החלפת גגות אסבסט (מתבצע היום מכספי המכר בקצב איטי), טיפול בתשתיות המים והביוב ברכוש המשותף וטיפול במבנים המוגדרים כפגומים/מסוכנים.

תקציב נדרש: 14 מיליון שקל לשנה על פי החלוקה: 2 מיליון שקל בשנה להחלפת גגות אסבסט בכ-6,500 מ"ר. 2 מיליון שקל בשנה לתיקון תשתיות בטיחותיות בכ-25 מבנים בשנה ו-10 מיליון שקל בשנה לביצוע תיקונים יסודיים במבנים פגומים/מסוכנים.

5. טיפול באחזקה חיצונית (מעטפת) וברכוש המשותף (גגות, חדרי מדרגות ואחזקה מונעת) של מבנים הנמצאים במצב פיזי ירוד (מבני רוב שוכרים בלבד).

תקציב נדרש: 20 מיליון שקל לשנה - טיפול בכ-40 מבנים בשנה (25,000 שקל בממוצע לדירה).

6. שיפוץ מקלטים - המקלטים, בעיקר במרכז הארץ לא טופלו מזה שנים ובחלקם מסווגים על ידי פיקוד העורף ברמת סיכון הגבוהה ביותר ומשמשים בשעת חירום את הדיירים (אין בדירתם ממ"ד).

תקציב נדרש: 2 מיליון שקל לשנה לצורך טיפול בכ-120 מקלטים.

סך הכל תקציב נדרש לביצוע התכנית: 87 מיליון שקל לשנה (435 מיליון שקל לחומש) + 14 מיליון שקל לשנתיים הראשונות (סך הכל תוספת: 94 מיליון שקל לשנה בשנתיים הראשונות לתכנית, ו-87 מיליון שקל לשנה בשלוש השנים שלאחר מכן).

יובהר כי התוכנית האמורה לא תביא לפתרון כל הבעיות הקיימות בדיור הציבורי ואף רחוק מכך. יחד עם זאת, איננו יכולים לטמון ראשנו בחול, ויש לפעול לשיפור המצב הקיים.

לאור האמור, מוצע כי לאחר 5 שנים תבחן התוכנית מחדש ויוחלט על המשך הפעילות הנדרשת.

לסיכום, אחריות הממשלה לדיירי הדיור הציבורי אינה באה לכדי ביטוי אך ורק במציאת פתרון דיור (הגם שזו אינה מתבצעת כראוי ויש לפעול בדרכים שונות לתקנה), אלא במתן תנאי דיור הולמים, שאינם פוגעים בכבוד האדם. מצב דירות הדיור הציבורי הינו בכי רע (בלשון המעטה), וישנו חשש שיגרם בגינן פגיעה גופנית עד כדי סיכון חיי אדם".

השר מסיים את מכתבו במשפט "אנו מחויבים לשלב ידיים בהקדם ולפעול במשותף לתיקון המצב העגום, ויפה שעה אחת קודם!"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!