בימ"ש העליון דחה ערעור שהגישו זכייניות אופנה ישראליות

בית המשפט העליון דחה היום (שלישי) את הערעור שהגישו שלוש זכייניות ישראליות של מותגים בינלאומיים מוכרים היטב בתחום האופנה – "נאוטיקה" (Nautica), "ניין ווסט" (Nine West), "איזי ספיריט" (Easy Spirits) ו"אן קליין" (Anne Klein), "זארה" (Zara) ו"פול אנד בר" (Pull&Bear).

הזכייניות משלמות עבור רכישת הטובין בחו"ל והן הסכימו שבגין סכום זה צריך להיות משולם מכס. לצד תשלום דמי הרכישה, משלמות הזכייניות לבעלות המותגים דמי זיכיון הנגזרים ממחזור מכירותיהן בישראל. שלושת הזכייניות טענו כי דמי הזיכיון שולמו עבור שירותי ניהול ושיווק ולא בגין הטובין ולכן אינן חייבות במכס. מנגד, עמדת רשות המיסים הייתה, כי דמי הזיכיון שולמו עבור הנכסים בלתי מוחשיים ושירותים שהוטמעו בטובין קודם לייבואם (מיתוג הטובין במותג המוכר היטב).

בית המשפט העליון אישר את הממצא של בית המשפט המחוזי, לפיו הנחיות השיווק והניהול שנתנו בעלות המותגים אינן מהוות שירות, אלא מדובר בתנאים שעל הזכייניות לקיים בכדי שתינתן להם האפשרות לייבא את הטובין הממותגים והן נועדו בראש ובראשונה על מנת לשרת את האינטרסים של בעלות המותגים.

גוטקס, הזכיינית של המותגים "זארה" ו"פול אנד בר" טענה, כי היא נבדלת מהזכיינים האחרים. זאת, משום שהצלחתה לא נובעת מהעיצוב הייחודי או מיתוג בולט על המוצר, אלא בגלל המודל השיווקי הייחודי של המותגים, המבוסס על תחלופה מהירה ביותר של מוצרים בחנויות הרשת  ועיצוב ייחודי של חנויות הקונספט. לכן, אין לחייב אותה במכס עבור התשלום לבעלת המותג, שהוא למעשה תשלום עבור השירותים בלבד שניתנים בישראל.

בית המשפט, קיבל את עמדת המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות, דחה את טענת גוטקס וקבע, כי אין יסוד לטענה לפיה מוצרי "זארה" נכנסים לישראל כחומרי גלם. המוצרים מיובאים לישראל כאשר ברור מראש שהם ימכרו רק בחנויות "זארה" ורק כמוצרי "זארה". בית המשפט הוסיף מס' הנמקות למסקנתו זו.

ראשית, גם אם סימון המסחר אינו בולט לעין, הרי שעדיין מדובר במוצר הנושא את סימן המסחר של בעלת המותג קודם להכנסתו לתחומי מדינת ישראל. בית המשפט הוסיף, כי הערך שבמיתוג מוצר אינו מתמצה בכך שמתבונן מהצד יכול להתרשם מכך שהלקוח רכש מוצר ממותג. יש ומוצרים ממותגים, במיוחד בתחום האופנה, נרכשים במטרה להרשים את הזולת, ועל כן למיתוג מובלט עשוי להיות ערך שיווקי. ואולם מכאן לא נובע שמיתוג מוצנע לאו מיתוג הוא. הערך במיתוג הוא בראש ובראשונה בכך שהרוכש עצמו יכול לברר בעזרתו מהו מקור הסחורה שאותה הוא רוכש.

גם אם המיתוג של הטובין כ"זארה" נעשה באמצעות מכירתם בחנויות הקונספט בלבד, הרי שהדבר נעשה בזכות השם "זארה" הקבוע בפתח החנות. במילים אחרות, לא הידע הייחודי שמספקת בעלת המותג הוא המאפשר את מיתוג הסחורה, אלא עצם ההרשאה לעשות שימוש בשם המותג לצורך פתיחת חנות קונספט.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור של מותג אחד בו אופן הייבוא היה שונה. באותו מקרה, המוצר יוצר במפעל במזרח הרחוק, על-ידי יצרן שאינו בעל המותג. לצד התשלום עבור המוצר, שילמה היבואנית לבעלת המותג תמלוגים עבור הזכות לעשות שימוש במותג. בית המשפט קבע, בהתאם להלכה קודמת שנפסקה בעניין, כי מאחר ולא היה קשר בין תשלום התמלוגים לתשלום עבור המוצר, הרי שלא ניתן לראות בתמלוגים חלק ממחיר המוצר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!