על הצביעות • מעשה זמרי של 'יתד נאמן'

לא נתחיל לפני שנציין, שאם צביעות הייתה שווה כסף, הרי שעורכי 'יתד נאמן' היו האנשים העשירים בתבל.

וכל-כך למה?

"מצינו לרז"ל על החנפים שעושין מעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. וכי זמרי היה מן החניפים? והלא היה רשע מפורסם! אלא ודאי, מדקאמר למשה "זו אסורה או מותרת?" שמע מינה שהיה עושה כמעשה הצבועים, להכשיר מעשיו לומר שבדין הוא עושה". (כלי יקר במדבר כה, יד)

'בטאון' כשמו כן הוא, בא לבטא דעה או השקפה מסוימת. יתד נאמן, שהוקם בברכתו של מרן הרב שך זצוק"ל, סמלי שיבטא בדבריו את דעת והשקפת התורה.

אך במקום לעשות זאת, הפך העיתון ברבות הימים לנשק להשמדה המונית. השמדה של כל מי שדעותיו אינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה של עורכי העיתון.

דעת תורה או אג'נדה של צביעות?

ואם כבר משתמשים במילה 'אג'נדה' על ביבי העיתון הבאושים הללו, אי אפשר שלא לומר אג'נדה צבועה. אג'נדה שמתחילה בזיוף חתימותיהם של גדולי הדור, ועוברת דרך זלזול בקדושי עליון שכל חטאם הוא תפילה מתוך סידור נוסח ספרד או עדות המזרח.

אג'נדה שמפרסמת ראיונות שתוכנם הוא פרי דמיונו הבלעדי של 'המראיין', וכזו שנלחמת מלחמת חורמה באינטרנט - אבל בד בבד מפעילה דף פייסבוק 'רשמי'.

במקום לשאול דעת תורה ולפרסם אותה ככתבה וכלשונה, מעדיפים בעיתון לנסח 'דעת תורה' משל עצמם, ואחר-כך להביא אותה ל'אישורם' של גדולי הדור.

זו כנראה הדרך הטובה ביותר להפוך את התורה הקדושה לקרדום לחפור בה - מפני שגם אם גדולי הדור לא יחתמו על "הצעת החוק התורנית" של אנשי יתד נאמן, הרי שחתימתם כבר שמורה במערכת.

אם בעבר לרב שך זצוק"ל היה נציג ביתד נאמן, הרי שהיום ליתד נאמן יש נציג בביתו של הרב שטיינמן.

עובדי תברואה חרוצים

כך גם נוהג העיתון כאשר קמים אנשי מעשה, וזועקים את זעקתה של התורה הקדושה. זועקים את צעקתם של טובי החברה החרדית, שנפלטים אל מחוץ לקונצנזוס התורני רק בשל היותם עובדי ה' העמלים לפרנסתם. זועקים את כאבם של אלפי בני הישיבות ובנות הסמינרים שלא התקבלו באף מסגרת 'רגילה' - רק בגלל שאבא שלהם לא זכה למעלה העליונה של לפרנס את 15 ילדיו מקצבת הכולל.

זוהי זעקתה של התורה שהפכה להיות "התורה המנוהלת והגמישה", זו שאפשר לנהל את מצוות ה'עשה' וה'לא תעשה' שבה בהתאם למצב הרוח הפוליטי. תורה שאפשר להגמיש רק כדי לטאטא את הזעקה הזו מעל לפני השטח. זוהי התורה של יתד נאמן.

זו לא התורה שעם ישראל קיבל בסיני.

כך יצא שנציגי הציבור החרדים הפכו עצמם בחסות פסקי ההלכה של יתד, לאלו שנלחמים ב'חרדים החדשים'. כן, כך מכנים את אותם עובדי ה' ביתד נאמן. כך גם מכונים שמעון הפקולי שהיה עושה צמר גפן, רבי יוחנן הסנדלר שהיה מתפרנס מתפירת סנדלים, רבי מאיר שהיה סופר סת"ם, רב פפא שהיה שותל עצים לפרנסתו, וגדולי התנאים האחרים שעמלו לפרנסתם.

או בשפת יתד נאמן: 'התנאים החדשים'.

ומשם גם קיבלו נציגי הציבור את ההשראה להפוך ל'מטאטא הקהילתי', זה שכל תפקידו לנקות את הזעקה המרה הזו, אך חלילה לא לטפל בה. מטאטא שנועד רק על מנת לשרת את מחלקת התברואה של 'החרדים הרגילים'.

אינני מעודד חלילה יציאה לעבודה במקום לימוד תורה! קל וחומר שאין בדבריי כדי לתת לגיטימציה לביזוי לומדי התורה או כדי להפחית מהציווי של "ועשית ככל אשר יורוך". למרות זאת, קיים צורך חיוני להפריד בין החרדים לדבר ה' באמת ובתמים (הכורעים תחת עול הפרנסה), לבין מי שאינו מקיים את חייו על דרך התורה - ומגדיר עצמו כ"חרדי חדש" – רק כדי להישאר 'חרדי' מבחינה סקטוריאלית. את ההבדלה הזו – יתד 'שכח' לעשות.

עושי מעשה זמרי

ידעו אותם עסקנים ופוליטיקאים, שמי שיוצא נגד אותם אנשי מעשה - רק בשל הקריקטורה שפורסמה באותו עיתון – עושה מעשה זמרי, וככל הנראה לא יקבל שכר כפנחס. דעת תורה היא זו שנמסרה למשה ויהושע, לנביאים ולזקני כנסת הגדולה, וזו שמושמעת מפי גדולי ישראל של ימינו.

מי שיוצא להילחם באותם אנשי מעשה, צריך שיהיו לו כלים אמיתיים ונקיים לכך. כלים שיש בהם מענה רוחני טהור לפילוג ולמחלוקות שבדורנו. מענה לכל אותן רעות חולות שפוקדות את העולם החרדי השכם והערב.

וזה כולל גם את נבחרי הציבור שלנו, שמשום מה שכחו מי שלח אתם לשם ולצורך מה. שכחו שחרדי הוא כזה שנמדד ביראת שמים וטוהר מידות, ובשום אופן לא נמדד על פי העיתון עליו הוא מנוי.

דרך התורה של נבחרי הציבור הללו, היא בעד אברכי כולל שממיתים עצמם באוהלה של תורה, בזמן שנשותיהם יוצאות לעבוד ב'שוק החופשי' על מנת לפרנס את הבית. זוהי דרך שמקדשת נשים קרייריסטיות על פני כל כבודה בת מלך פנימה. דרך שמתירה את דמם של אברכים חשובים - שלא הסכימו לאג'נדה המתירנית שנעוצה ביציאת נשים לעבודה - והלכו לעבוד בעצמם.

זוהי איננה דרך התורה!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!