זמן שאול • המופע הראשון של ממשלת נתניהו-מופז

אם לילו של יום שני היה אחד הלילות היותר דרמטיים בכנסת, היה היום, יום רביעי, אחד מהימים היותר משעשעים בכנסת.

אם נדמה היה למישהו שאופוזיציה בת 26 חברים בלבד לא תוכל להיות 'מעניינת' דיה, יכול היה לעמוד היום על טעותו, שכן את ההצגה אותה הפיקה היום האופוזיציה המצומקת יכלו להעלות על מיטב הבימות.

תחילה לקולות אותם שמעתי עוד בטרם נכנסתי אל המליאה: הקול הראשון היה קולם של כמה מחברי קדימה המזוהים כ'קבוצת לבני', כלומר מי שתמכו בעבר בלבני, והצטרפו בלית ברירה לנצחונו של מופז. חיש מהר התברר לי משיחות עמם כי למרות התצוגה כאילו הם תומכים במהלך, הרי שמאחורי הקלעים הם כועסים גם כועסים. בלית ברירה הם נושכים שפתיים, אך ברור שבהזדמנות הראשונה שתהיה להם הם יבעטו ובגדול.

לא, הם לא אוהבים את הצטרפותו של מופז לממשלת נתניהו, האיש שכה שנוא עליהם.

האלטרנטיבה הייתה טובה יותר? – ניסיתי לשאול אותם - מזכירה להם כי יכלו למצוא את עצמם 'ברחוב' מיד אחרי הפריימריס או או הבחירות.

"זו בחירה בין הרע לרע מאד", השיבו לי. מעניין אם מופז מודע להתקוממות השקטה הזו, שכן כולם, מלבד ח"כ אחד, הגנו בלהט בנאומיהם במליאה על הצירוף לממשלה. רק לאחד מהם היה אומץ להודות בדעתו: ח"כ רוברט טיבייב.

עוד בנושא:
• דרמה: נתניהו ומופז הקימו ממשלת אחדות • סיקור מיוחד
• התרגיל המצליח • נתניהו: הממשלה הרחבה אי פעם • מופז: שלוש שנים רציתי אחדות
• ברית חדשה • מאחורי הקלעים של הלילה הדרמטי

היה זה שבועות אחדים לפני הפריימריז כאשר שוחחתי איתו. הוא סיפר לי על היותו קצין בצבא האדום, על כך שהוא מגדיר את עצמו כחייל, לא כפוליטיקאי, ועל כך שמבחינתו הוא חייל של לבני 'עד הסוף'.

הוא אפילו דיבר על אפשרות לפיה יפרוש אם היא לא תנצח. בלי לבני, אין לו כל טעם במפלגה, כך הבנתי אז ממנו.

אז לפרוש הוא לא פרש, אבל טעם הוא כנראה לא ממש מוצא בה אם העז לצאת בגלוי נגד מהלכיו של יו"ר מפלגתו החדש, שאול מופז.

"אני לא חושב שבהיסטוריה של מדינת ישראל היה הסכם קואליציוני של ארבעה סעיפים ללא דרישות. זה מה שיצא לנו מ-28 חברי כנסת. איבדנו את המצפן, אני מאד מקווה שלא נאבד את המצפון", אמר.

"עכשיו גם אנחנו הופכים למקלות של אלקין", סיים את דבריו, ועצב רב נשקף מקולו. לאחר שסיים להטיח את ביקורתו במופז ירד מהדוכן ופגש בח"כ אבי דואן: "אם לא מתאים לך תעזוב", יעץ לו דואן, שלא אהב את השתלחות חברו לסיעה.

מכר את נשמתו

במזנון פגשתי גם את זהבה גלאון, יו"ר מרץ, ואת חברה לסיעה, ניצן הורוביץ.

"תתקפו אותנו בתקשורת החרדית. זה טוב לנו" – אמר הורוביץ בחיוך.

למה לתקוף? שאלתי אותו.

"נו, חוק טל", השיב.

אתם לא שונים בדעתכם על הנושא משאר חברי הכנסת החילוניים, כולל חברי סיעת הליכוד – אמרתי לו.

אחר כך ישבנו לשיחה בנושא, והתברר שהוא בהחלט לא נגד לימוד התורה בישיבות וכי צדקתי, דעתו דומה, אולי אפילו זהה, לדעת חברי כנסת מכל סיעות הבית.

שניהם, אגב, הבטיחו אופוזיציה לוחמנית, וקיימו את הבטחתם די מהר. תוך כמה שעות המליאה רעשה ורגשה, כפי שלא הייתה כבר זמן רב.

את בנימין פואד בן אליעזר פגשתי כשהוא יושב לאכול. לדעתו, המהלך האחרון רק יחזק את מפלגת העבודה.

כזקן חברי הכנסת וכמי שנמצא בכנסת שנים כה רבות אפשר לייחס לדעתו חשיבות רבה, ואם הוא אומר קשה לזלזל באמירתו. כפי שהדברים עושים רושם כרגע, אכן כך: מפלגת העבודה עולה בסקרים, הציבור רואה בה האלטרנטיבה היחידה לממשלת נתניהו-מופז.

אך בעלותו על דוכן המליאה ברר פואד הרבה פחות את מילותיו. "כמה פעמים אמרת לידי 'שקרן' על נתניהו", הטיח במופז.

"נו, כל בוקר היה מצלצל אליך ואומר לך את זה", צחק ח"כ חיים כץ (ליכוד) ממקום מושבו.

"ציבור גדול חושב היום שהמערכת הפוליטית היא זבל", סינן פואד, ונראה כועס לגמרי.

אבל אז הוסיף את המשפט הבא. "העדפת למכור את נשמתך לשטן".

"זה אותו שטן שישבת איתו שנתיים", ניסתה ח"כ מירי רגב להזכיר לו.

כשירד מהדוכן לא חלם כמה רעש יעשו המילים האחרונות שלו. אבל כלי התקשורת שבו וציטטו את הדברים הקשים אותם אמר, כביכול על נתניהו – שטן.

השקפתי ממרומי יציע העיתונאים על בן אליעזר, והוא היה לבן כסיד, לרגע חששתי לשלומו ולבריאותו. רק לפני מספר חודשים היה מאושפז במצב קשה ביותר, אחר כך קם מחדש לחיים בכלל ולחיים הפוליטיים בפרט.

שרק לא יקרה לו נזק, חשבתי בליבי, שכן הוא נראה היה כמי שלוקח עד לעמקי לבבו את ההשלכות של הדברים שאמר, בלי כוונה של ממש.

עוד זמן מה חלף בטרם ביקש לעלות לדוכן ולהבהיר את עצמו מחדש. "אני מבין את הסערה, לא התכוונתי להשוות את ראש הממשלה לשטן, דיברתי על התהליך, התהליך הוא שטני".

"זו הבהרה", 'עקצה' אותו השרה לימור לבנת.

"האמירה הזו נאמרה על ידי השופט במשפט אייכמן, אמר כי קסטנר מכר את נשמתו לשטן", הסביר לו יו"ר הכנסת למה דבריו עוררו סערה כה גדולה. פואד בהחלט נראה היה כמבין, מבין מאד אפילו. "אני מבקש למחוק את דברי מהפרוטוקול" ביקש, כמעט התחנן.

האמירה נמחקה. הרושם שהיא הותירה ממש לא. לא בכל יום מתבטא זקן חברי הכנסת בביטויים כה קשים, גם אם הוצאו מהקשרם המקורי. משהו בתהליך שאירע כאן השבוע הצליח לזעזע רבים, ולא בטוח שהצמד נתניהו-מופז מבין זאת עד הסוף.

איך אמרה ח"כ מירי רגב? "הכלבים עוברים, השיירה עוברת".

או שלא...

זמן שאול

"ש-ח-י-ת-ו-ת... גועל... תיעוב... שאט נפש... דחייה", ניסה ח"כ הורוביץ לגוון במילותיו.

"מה זה, שיעור בלשון?" – עצר אותו ח"כ ניסים זאב.

וח"כ אופיר אקוניס, שמילא את מקום היו"ר וניהל את הישיבה, ניסה להתחנן שיאפשרו לו לנהל אותה על מי מנוחות. "גם ככה לא קל לי לנהל ישיבה שכזו", הודה במעט עצב שנשזר בקולו. אין ספק שגם הוא, ככולם, לא חלם שיום יבוא והוא ינהל ישיבה בה קדימה היא חלק מהממשלה.

"זו פוליטיקה", אמר לי בעצב אחד מבכירי העיתונאים שישב אף הוא ביציע, והשקיף על המחזה.

"אתמול חברים, היום לא, מה שאמרת אתמול לא תופס מחר. אבל אני לא כזה, לכן לא נכנסתי לפוליטיקה". כמי שידוע כעיתונאי (חילוני) ישר דרך לא רציתי לספר לו כי גם בקרב עמיתיו למקצוע לא תמיד פורח היושר, עדיף שלא יידע.

מרתק היה תיאורו של ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי): הוא תיאר איך היו חברי מפלגת 'קדימה' עם חבל התלייה כבר כרוך לצווארם, אך עדיין הריצפה מתחתם הייתה במקום, והעניקה להם חיים. ואז עבר חוק פיזור הכנסת בקריאה ראשונה, ועוד מעט נפתחת הרצפה והם מתים. אבל אז נרקמה ממשלת האחדות הלאומית, הצילה אותם ברגע האחרון והעניקה להם עוד שנת חיים.

"אבל הם חיים על זמן שאול פוליטי", קרא, כשהוא מדגיש את המילה 'שאול' (מופז?).

"חשבתי שאול נפל בגלבוע", קרא ח"ב אריה אלדד, "אבל לא, הוא נפל בפח. שאול (המלך) יצא לבקש אתונות ומצא מלוכה, שאול (מופז) יצא לבקש מלוכה קיבל אתונות".

כשעלה ח"כ אחמד טיבי (רעמ-תעל) לדוכן נפלה בחלקו ההזדמנות להיות עד להכנסת עוד כסא למליאה.

"נפל בחלקי רגע היסטורי", אמר, לקול צחוקם של הנוכחים באולם המליאה. "הנה רגע היסטורי בו מכניסים עוד כסא לממשלה המצומקת הזו", לעג בהומור. "כסא מעור של צבי. אבל העור של הפוליטיקאים פה הוא עור של פיל".

"כן, באפריקה אומרים על פילים שיש להם עור של פוליטיקאי", גיחך יחד איתו גם יו"ר הכנסת, ששב וגילה במהלך הימים האחרונים את דעתו על התרכובת הבלתי דמוקרטית שנוצרה בכנסת מאז האחדות.

"כן, עם מחיר מופקע. כבד, זה נורא", המשיך טיבי להתלוצץ. "גם משנה לראש ממשלה, גם חבר בשמיניה, נורא. בסוריה עושים רפורמה, התקשרו להתעניין במודל הנפלא שלנו. 94 חברים בקואליציה"...

ורק ניסים זאב טרח להרגיע את מופז. "מה אמרו על שאול? מה יושיענו זה. ויבזוהו, ולא הביאו לו מנחה. ויהי כמחריש. הכוח שלך הוא כוח הספיגה", עודד אותו.

"ציפי לבני לקחה את המפלגה הזו לתהום, קדימה שהייתה אמורה להיות חלופה כמעט חלפה מן העולם. מופז הציל את כבודכם", פנה לחברי קדימה. אבל מבט עיניהם הכבוי של חלק מהחברים קידם את פניו ואת אמירותיו.

האירוע המביש

ובכל זאת, עד כאן היה החלק של 'הכול דיבורים'. ועם דיבורים עוד אפשר איכשהו להתמודד. החלק היותר נורא היה חלקו האחרון של האירוע, שהתיימר להיות אירוע חגיגי והפך לאחד מהאירועים היותר מבישים בתולדות הכנסת.

תחילתו ברגע אחד לפני השבעתו של מופז לשר בממשלת ישראל. (שר בלי...). על המליאה היה לאשר תחילה את בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק יסוד, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר ישב חגיגית בכסאו, גם שאול מופז התרווח על עור הצבי של הכסא, שעדיין מונח היה במקומו ליד חברי 'קדימה', וטרם הוצב כלאחר כבוד בסמיכות למקום מושבו של נתניהו.

אלא שאז נעמד ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) אל מול המקרופון והחל לדרוש חשיפה מושלמת של ההסכמים.

"יש פרסומים שונים שמדברים מפורשות על חלוקת תיקים נוספים למועמדים ממפלגת קדימה. האם כל ההסכמים שנעשו הונחו בפנינו?", דרש לדעת.

"בהסכם שהונח אין שום הצהרה שאין הסכמים אחרים. ח"כ שטרית הצהיר בראיונות שיש הסכם סודי", הצטרף אליו גם ח"כ יצחק בוז'י הרצוג, עו"ד במקצועו.

"האם יש הסכמים נוספים בעל פה או בכתב?" – דרש יו"ר הכנסת לקבל תשובה.

"זה ההסכם היחידי שנחתם. דיברנו על כמה דברים, לא סיכמנו את כולם, יש דברים שעדיין פתוחים ושעוד נדבר עליהם. את מה שיש עליו הסכם הנחנו אצל מזכירות הכנסת. מה שנדרשנו להניח לפי חוקי מדינת ישראל ותקנון הכנסת הנחנו במדוייק, אלה ההסכמים שישנם".

דקה להתייעצות. ריבלין נראה מתלחש עם היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, ואז המשיך וקרא לעבר נתניהו: "בהתאם להנחיית היועץ המשפטי אם יש הסכם בעל פה שהוא הסכם מחייב צריך להודיע עליו לפני ההצבעה".

מי שראה את תנועות הגוף של נתניהו התקשה להשתחרר מהתחושה לפיה יש לאיש מה להסתיר. הוא החל לגמגם, קולו היה מרוסק. "אני מבין שהסכם זה הסכם בכתב, כיוון שחלק מהדברים לא סוכמו, אני רוצה לבדוק מהי חובת הדיווח שלנו. חלק מהדברים סוכמו והתקבלו, אבל עוד תלויים בדברים אחרים וחלקם לא פורטו", אמר, וביקש הפסקה.

כמחצית השעה נמשכה אותה הפסקה, בסיומה נכנס נתניהו אל האולם והקריא נוסח אותו הכתיבו לו יועציו. מעורפל, לא חד משמעי, אך כפי הנראה עונה על דרישות החוק.

תם ולא נשלם

תם ולא נשלם: הכנסת הצביעה בעד בקשת הממשלה, מופז עלה אל הדוכן והצהיר אמונים כשר בממשלה ומשנה לראש הממשלה.

תם, אבל בהחלט לא נשלם.

עוד רבות יסופר וידובר בה בממשלה הנוכחית - ממשלת 94 הבובות, ממשלה של חתן וכלה שהתחתנו רק כי לכל אחד מהם היה כל כך הרבה מה להפסיד.

האם יחזיקו 'חיי הנישואין' הללו מעמד, או שמא יסתיימו בגט כריתות מתוקשר ומביש?

כמה זמן יהיה עלינו להמתין עד שנשמע שוב מפיו של יו"ר האופוזיציה לשעבר את הכינוי 'שקרן' מוצמד לשמו של חתנו בהווה?

רק ימים יגידו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!