סגן השר שהפתיע: איך הפך ליצמן לרפורמטור של הבריאות

במארס 2010 היה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אחד האנשים השנואים בישראל. הימים הם ימי הסערה סביב התעקשותו של ליצמן להזיז את חדר המיון הממוגן שעמד להיבנות בבית החולים באשקלון כדי לא לפגוע בכמה קברים עתיקים - מהלך שעלותו היתה 135 מיליון שקל והיה גורר עיכוב ניכר בבנייה. המאבק חסר הפשרות של סגן השר נגד האינטרסים הביטחוניים והרפואיים של תושבי העיר הפך אותו בעיני הציבור והתקשורת החילונית לסמל של כל מה שרקוב בממשלת בנימין נתניהו בת השנה.

ואז הגיעה התפטרותו הקולנית של מנכ"ל משרד הבריאות דאז, ד"ר איתן חי-עם, על רקע הפרשה, וסימנה סופית את בני האור ובני החושך בחברה הישראלית. חי-עם, בן האור, נישא על כפיים וזכה לתמיכה ציבורית ואף לאות "אביר איכות השלטון", ואילו ליצמן, בן החושך, גולגל בזפת ונוצות בחוצות העיר - ואיבד אפילו את תמיכתו של נתניהו, שלבסוף הורה על פינוי הקברים. ליצמן נראה אז גמור מבחינה ציבורית ומקצועית, ואף שקל ברצינות להתפטר יחד עם חברי סיעתו מהממשלה.

שנתיים מאוחר יותר, לא רק שפרשת הקברים נהפכה להערת שוליים נשכחת, אלא שליצמן נחשב בעיני רבים במערכת הבריאות ובמערכת הפוליטית כשר הבריאות הטוב ביותר שכיהן בממשלת ישראל בעשורים האחרונים, ששורה ארוכה של רפורמות והישגים רשומים על שמו.

"כבר עכשיו אפשר לומר שהוא השר הכי טוב שכיהן במשרד, אפילו יותר מנסים דהן (ש"ס) שבעיני רבים החזיק בתואר הזה עד היום", אומר סמנכ"ל משרד הבריאות יואל ליפשיץ, שעובד כבר 15 שנה במשרד הבריאות, שקצב תחלופת השרים הממוצע בו הוא אחד בשנה וחצי.

השבוע הצליח ליצמן להעביר סופית את מה שייחשב כנראה להישג הגדול ביותר של הקדנציה שלו: הרפורמה בבריאות הנפש - הרפורמה הגדולה ביותר בתחום הבריאות מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בעלות של 1.8 מיליארד שקל בשנה. הרפורמה, שליצמן התנגד לה נחרצות כשכיהן כיו"ר ועדת הכספים אך שינה מאז את דעתו, מעבירה את האחריות הביטוחית לבריאות הנפש מהמדינה לקופות החולים. מדובר ברפורמה חשובה ביותר שתקועה שנים רבות בסבך האינטרסים הצולבים של השחקנים בתחום (קופות החולים, האוצר, הרופאים, הפסיכולוגים, החולים ועוד), עד שאיש לא האמין שתצליח לעבור אי פעם.

הרפורמה ההיסטורית אמנם קיבלה בשבוע שעבר אישור מהקבינט החברתי-כלכלי, אך השבוע ציפתה לה המשוכה האחרונה והקשה יותר: אישור של ועדת הכספים לגביית השתתפות עצמית ממטופלים שיבחרו במסלול של מטפלים עצמאיים. אם הוועדה לא היתה מאשרת את הצעד, היתה הרפורמה ההיסטורית נהפכת להיסטוריה בעצמה.

"לפחות שמונה ח"כים התכוונו להתנגד לרפורמה, והיא היתה בסכנה מוחשית", מתאר בכיר במשרד האוצר את השעות הדרמטיות שלפני האישור. "ליצמן היה במיטבו: הוא עבר ח"כ אחר ח"כ ושיכנע אותם להצביע בעד. הוא פוליטיקאי חזק שהח"כים מעריכים. הוא ידוע כמי שהעביר רפורמות חשובות כמו הכנסת טיפולי השיניים לסל הבריאות, שלמרות התנגדות להן - הוכחו בדיעבד כמוצלחות, ולכן סומכים עליו. יש לו יכולת להזיז דברים. אין ספק שהוא תרם תרומה מכרעת להעברת הרפורמה".

נטע זר במשרד

לפני שלוש שנים, כשליצמן התמנה לסגן שר הבריאות, איש לא דמיין שכך יתארו בכירים במערכת את כהונתו במשרד, שהחלה באופן המביך ביותר שאפשר לתאר: ליצמן, כמו שאר הח"כים מהקואליציה, כלל לא רצה להיות שר הבריאות. הוא רצה להמשיך לכהן כיו"ר ועדת הכספים, שם נחשב לכל יכול, אך נתקל במאבק פוליטי פנימי עם חבריו לסיעה, שבסופו ספג מפלה קשה והפסיד את ראשות הוועדה ליריבו הגדול, ח"כ משה גפני.

כשכבר היה ברור שלא יהיה יו"ר הוועדה, הציע לו נתניהו את התיק שאיש מחברי הקואליציה לא רצה: תיק הבריאות. "נתניהו אמר לו בפגישה הראשונה ביניהם: זה מה שנשאר לי - משרד הבריאות", מספר אחד ממקורביו.

כחסיד גור, נתקל ליצמן בבעיה נוספת: מאז 1948 לא כיהן חסיד גור בתפקיד מיניסטריאלי, מתוך התנגדות עקרונית של החסידות להשתתפות בממשלה. "שונאיו במפלגה היו משוכנעים שברגע שהוא לא קיבל את ועדת הכספים הוא גמור, כי סגן שר הוא לא יהיה", מספר המקורב. "הם לא חלמו לרגע שהאדמו"ר מגור, מנהיגו של ליצמן, ישקול זאת שוב ויגיד שאם מדובר בבריאות - זה משהו אחר".

גם הכניסה לתפקיד היתה קשה וחורקת במיוחד: ליצמן זכה לקבלת פנים צוננת בדמות עתירה לבג"ץ שהגישה נגדו ההסתדרות הרפואית, בטענה שלא ייתכן שלמשרד הבריאות לא יהיה שר במשרה מלאה. למרות הטיעון הטכני לעתירה - שנדחתה - ליצמן ראה בכך ניסיון לפגוע בו אישית ולא שכח זאת לראשי ההסתדרות הרפואית. גם השטח - הרופאים ועובדי משרד הבריאות - לא ידע איך לעכל את סגן השר החרדי, שכלל לא רצה להיות שם. "בתוך המשרד הוא היה כמו נטע זר", משחזר ליפשיץ. "אנשים נורא פחדו שהוא יהיה שר מגזרי שדואג רק לחרדים".

ואכן, השנה הראשונה היתה הקשה ביותר. ליצמן, שמעולם לא החזיק בתפקיד מיניסטריאלי, נדרש להתמודד בבת אחת עם ניהול מערכת סבוכה שבה 7,000 עובדים ועוסקת בחיי אדם. "לא היה לו מושג. המנכ"ל דאז, פרופ' אבי ישראלי, היה צריך ללמד אותו מושגים בסיסיים כמו קפיטציה (שיטת חלוקת התקציבים בין קופות החולים) ואת ההבדלים בין הקופות", מספר מקורבו. "אבל הוא השלים את החומר מהר מאוד: שתי יממות הוא בכלל לא חזר הביתה, הסתגר בחדרו וקרא חומר מקצועי. תוך שבוע הוא כבר היה מומחה".

מלבד פרשת הקברים והתפטרות המנכ"ל שלו, הסתבך ליצמן בפרשה נוספת שעוררה זעם רב בתוך המערכת: יום אחד הוא הגיע באופן אישי לבית החולים לילדים שניידר והורה לרופאים להמשיך לתת טיפול רפואי לתינוקת חרדית בת עשרה חודשים שמתה מוות מוחי. הוא לא הסתפק בביקור יחיד והתייצב בבית החולים שוב ושוב כדי "לפקח מקרוב", לדבריו, שהרופאים ממלאים אחר דרישתו. תגובת הרופאים היתה קשה: "התערבותך הבוטה בהליכים רפואיים מהווה סכנה קיומית לבריאות הציבור והינה בעלת השלכות הרסניות על מערכת הבריאות", כתב לו אז יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן, שעוד ישוב להתנגח בו בהמשך הדרך, והתחייב: "נעשה ככל שביכולתנו למנוע זאת".

ממשרד מוזנח למשרד יוזם

בתום שנה בתפקיד הצטייר ליצמן כגיבור בעיתונות החרדית, אך הלך ואיבד את הלגיטימציה שלו בקרב הציבור הרחב ובתוך מערכת הבריאות, שהפנתה לו כתף קרה. אבל ייתכן שבאופן פרדוקסלי, דווקא השנה הראשונה הקשה והמכה שספג בפרשת הקברים עשו לליצמן משהו טוב: הוא מינה למנכ"ל משרד הבריאות את פרופ' רוני גמזו, מנהל בכיר באיכילוב, שנכנס לתפקיד ברוח סערה. יחד קידמו השניים שורה של מהלכים חשובים, חלקם אף תקדימיים, במערכת הבריאות.

בין ההישגים הגדולים שלו היו הכנסת טיפולי השיניים לילדים לסל הבריאות (מהלך שהצליח להעביר למרות לחצים קשים שהופעלו עליו מצד גורמים פוליטיים ומקצועיים), הוספת תקנים ומיטות לבתי החולים לאחר תקופת יובש ארוכה, תוספת משמעותית של מכשירי MRI לבתי חולים בפריפריה, העברת חוק הביציות (שמאפשר לישראליות לתרום ביציות לזוגות ישראליים) שהיה תקוע 11 שנה, ביטול חלקי של הפרטת שירותי בריאות התלמיד (אחיות בתי הספר), וכמובן הרפורמה בבריאות הנפש. תחת הנהגתו של ליצמן נהפך המשרד המנומנם והמוזנח, שנשלט מסורתית על ידי האוצר, למשרד פעיל, יוזם ומשפיע.

מה סוד ההצלחה של ליצמן? כל המרואיינים לכתבה זו מסכימים כי יתרונו הוא חושיו הפוליטיים המחודדים והקשרים הטובים שיש לו עם פוליטיקאים ממפלגות אחרות, ולא פחות חשוב מכך - עם משרד האוצר. באמצעות קשרים אלה הוא הצליח להביא למשרד תקציבים גדולים מבעבר, ובמקביל לגלות עצמאות יחסית ולהשתחרר מלפיתתו החונקת של האוצר. ליצמן גם נחשב מקורב לכמה ח"כים בולטים, בהם יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ', יו"ר הכנסת רובי ריבלין וכמובן יו"ר ועדת הבריאות חיים כץ. החיבור הזה מסייע לו להעביר ביתר קלות מהלכים מורכבים בכנסת.

"התכונה הבולטת שלו היא שהוא פוליטיקאי מיומן", אומר מנכ"ל שירותי בריאות כללית, אלי דפס. "הוא מכיר מעולה את נבכי עבודת הכנסת והוועדות שלה, ומנצל היטב את הידע הזה לטובת קידום מהלכים, רפורמות ושינויים. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, הוא גם עסוק רוב הזמן בענייני משרדו ולא בענייני מפלגתו. הוא תמיד זמין, תמיד עובד, לא משנה מתי אני מתקשר".

גם אחרים מעידים על פעלתנותו של ליצמן: "הוא בקיא בחומר וטורח להגיע לדיונים, גם בנושאים שוליים לכאורה כמו תיקוני חקיקה בנושאי עישון או פטנטים", מסכים ליפשיץ. "ברגע שהאג'נדה שהוא מקדם הגיונית ונכונה - הוא זוכה למטרייה פוליטית. הוא מכיר את המהלכים בכנסת, יודע לשכנע ולדבר בשפה פוליטית. יש לו קשרים מצוינים עם המפלגות החרדיות, והכי חשוב - עם ראש הממשלה. דווקא העובדה שהוא סגן שר ונתניהו צריך לחתום על צווים במקומו היא יתרון. ברגע שאנשים רואים שביבי חתם - קשה יותר להפוך החלטות כאלה".

"הוא חריף מאוד, יורד לפרטים, מבין טוב את המערכת ויודע לזהות נכון את האינטרסים ושיקולים של כל הגורמים במערכת, וכך להזיז דברים", מחמיא גם בכיר באוצר, אך מבהיר: "ללא תמיכת האוצר הוא לא היה מצליח לקדם את הרפורמות הגדולות שהעביר".

לדברי אחד ממקורביו, ליצמן נוהג לומר שמה שאפשר לעשות בחודשיים אפשר לעשות בשבועיים, מה שאפשר בשבועיים אפשר ביומיים ומה שאפשר ביומיים אפשר בשעתיים. "הוא מתעב ביורוקרטיה וסחבת".

איפשר לרווקות להקפיא ביציות

הדיבור של ליצמן, 64, אב לחמישה, מאוד לא ברור: קשה להבין היכן מתחיל ונגמר המשפט, מלים בשפות שונות מתערבבות זו בזו וחלקן נשמעות כמו ג'יבריש. השומע נאלץ להתרכז היטב ולשאול שאלות הבהרה כדי לרדת לסוף דעתו. ליצמן, שמודע לכך, מייחס זאת לעובדה שנולד בגרמניה, היגר כילד עם משפחתו לארה"ב ועלה לישראל בשנות ה-20 לחייו. "אני אדם חסר שפת אם", הוא נוהג להגיד לסובביו בחיוך. הוא חי בסגפנות רבה ומתגורר עד היום בדירה בשטח של 54 מ"ר, שאליה עבר לאחר נישואיו.

על אף שאי אפשר להאשים אותו ברדיפת בצע, אין ספק שכוח דווקא מעניין אותו: בחסידות גור הוא נחשב לשליט הבלתי מעורער, ובעיתון הבית של החסידות, "המודיע", זוכה כמעט כל התבטאות שלו לכותרת ראשית מפרגנת. למרות זאת, ניכר כי חשוב לו לשדר שהוא אינו פוליטיקאי מגזרי שהגיע למשרד כדי לקדם את עניינם של בוחריו - האשמה שליוותה אותו עם היכנסו לתפקיד, התחזקה בפרשת הקברים ונשמעת מדי פעם עד היום.

"חשוב לו להוכיח שעל אף שהוא לא 'חרדי לייט', כמו אריאל אטיאס לדוגמה, הוא שר הבריאות של כולם", אומר מקורב לליצמן. האם הצליח בכך? הדעות מעט חלוקות: כשקידם את הכנסת טיפולי השיניים לילדים, למשל, הואשם בכך שהוא דואג למגזר החרדי העני ומרובה הילדים. "אמרו שיש יותר 'שיניים חרדיות', אבל זה קשקוש", חורץ דפס. "הרפורמה ברפואת שיניים טובה לכל עם ישראל. המציאות מוכיחה שהיא מוצלחת, ומשפחות רבות מכל המגזרים משתתפות בה".

מנגד, לאורך כהונתו של ליצמן זכורות לא מעט תקריות על רקע היותו חרדי, כמו סירובו להעניק פרס למדענית ויציאתו ההפגנתית מטקס שבו שרו נשים. לדברי בכיר באחד מבתי החולים הממשלתיים, מוסדות רבים נמנעים מראש משילוב נשים בתוכנית האמנותית של טקסים ואירועים שהם עורכים, כדי להימנע מתקריות דומות.

לעומת זאת, על שמו של ליצמן רשומים צעדים מפתיעים, כמו לאפשר לנשים רווקות להקפיא ביציות לצורך שימוש בהן בעתיד, או חוזר שהוציא המשרד באחרונה שמורה לקופות החולים להקל על קטינות שרוצות לבצע הפלות. ליצמן, בשיתוף עם מנכ"ל משרדו גמזו, הוא גם אחד השרים החברתיים ביותר בממשלה, ודאי בהשוואה לעבר: ארגוני זכויות אדם וחולים מצאו אצלו אוזן קשבת מפתיעה בנושאים רבים. הוא גם חתום על ביטול הפרטת ההוסטלים לניצולי שואה, ביטול אגרת טיפת חלב והנחות לחולים כרוניים.

המלחמה עם ההסתדרות הרפואית

למרות ההצלחות הרבות של ליצמן, קיים פער גדול בין האופן המפרגן שבו תופשים אותו בתוך מערכת הבריאות לבין האופן המזלזל שבו תופש אותו חלק מהציבור - ולא פחות מכך, הרופאים בשטח. את הפער הזה אפשר לייחס לגזענות אנטי חרדית שהוא סובל ממנה, אבל גם לאופיו המורכב של האיש: כפי שהוא יודע לכרות ולתחזק בריתות עם יריבים וחברים, כך הוא מסמן לו אויבים ונלחם בהם מלחמת חורמה. ניכר גם כי לפעמים הוא נהנה לשחרר אמירות פרובוקטיביות ולעלוב ביריביו.

כך, למשל, את היחסים עם ההסתדרות הרפואית והיו"ר שלה, ד"ר ליאוניד אידלמן, החל ליצמן ברגל שמאל על רקע הבג"ץ שהגישו נגד מינויו כסגן שר והתגוששויות נוספות. ליצמן לא שכח ולא סלח: הוא ניסה לקדם צעדים שונים להגבלת כוחה של ההסתדרות הרפואית ולהצר את צעדיה והרבה להתבטא נגד ראשיה. "מהיום הראשון שלי בתפקיד ההסתדרות הרפואית הגישה נגדי בג"ץ ותקפה אותי בכל פורום", אמר בראיון ל-TheMarker. "הם נגדי כל הזמן, ואין לי מושג למה. עד היום לא היה דבר אחד שעשיתי - ועשיתי כמה דברים טובים - שההסתדרות הרפואית היתה לצדי".

זמן קצר לפני חתימת הסכם הרופאים, כשאידלמן הותקף קשות על ידי המתמחים ורבים מהרופאים הבכירים שדרשו ממנו שלא לחתום על ההסכם, אמר ליצמן: "אידלמן הוא כמו ראש קהל בלי קהל". ואולם ההתבטאות שהכעיסה יותר מכל את הרופאים היתה זו: "בשביתת הרופאים הקודמת מתו פחות אנשים (מבשאר ימות השנה)", אמר באחד מראיונותיו בתקשורת, ברומזו שרופאים יותר מזיקים מאשר מועילים לחולים.

לאורך המאבק ניהל ליצמן יחסים מורכבים מאוד עם הרופאים, על פלגיהם השונים. הוא היה זה שהעלה בראשונה את בעיית התורנויות הארוכות של המתמחים, וזכה על כך לקיתונות של כעס ובוז מצד ראשי המערכת, אך מצד שני התבטא בחריפות רבה נגד מחאת המתמחים. תפקודו במאבק הרופאים לא ייזכר כאחת מנקודות החוזק שלו: ליצמן לא הצליח להיות הגורם המפשר, לא הצליח להביא לפתרון הפלונטר, ולפעמים אף הוסיף שמן למדורה הבוערת.

כיום נמצאים היחסים בין ליצמן להסתדרות הרפואית במגמת התחממות: "ניכר שליצמן לומד מטעויות", אומרת מזכ"לית ההסתדרות הרפואית עו"ד לאה ופנר. "את הרפורמה בבריאות הנפש, למשל, הוא העביר באמצעות כסף חדש שקיבל מהאוצר ולא באמצעות כסף שירד מתקציב סל התרופות - כפי שקרה במקרה של טיפולי השיניים". לדבריה, "כרגע אנחנו רק בתחילת ההידברות, אבל אנחנו חושבים שאם הוא יוכל לעזור לנו לדאוג שההסכם ייושם בשטח - נוכל לעשות דברים חשובים ביחד".

לליצמן יש יחסים מורכבים גם עם ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה), יו"ר שדולת הבריאות בכנסת, שעוסקת רבות בסוגיות בריאות. השניים הרבו להתקוטט מילולית בוועדות הכנסת, מעל במות ובראיונות עיתונאיים. "אצל ליצמן הכל אישי ולא ענייני", אומרת אדטו. "היחסים בינינו הידרדרו כשהעזתי למתוח ביקורת במאמר ב-TheMarker על רצונו לגעת בתקציב סל הבריאות כדי להעביר כסף לרפורמה בטיפולי השיניים. באותו רגע הוא סימן אותי, וכל הצעות החוק שלי זכו להתנגדות ממשרד הבריאות - עד כדי כך שאפילו במקרה של החוק לאשפוז כפוי לאנורקטיות, שאושר בוועדת שרים לחקיקה, הוא ניסה להפעיל לובי אישי שלא לקבל את החוק והגדיר אותו מיותר. בגלל העניין האישי בינינו לא הצלחתי לקדם חוקים ראויים, טובים ונכונים".

גם בתוך משרד הבריאות לא כולם מסתדרים אתו. באחרונה החליט ליצמן לא להאריך את כהונתה של נציבת קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, אתי סממה, בצעד שנוי במחלוקת. לעומת זאת, ליצמן מנהל בעצמו מעין מסלול עוקף פניות ציבור: הוא ושני עובדים שמונו לעניין זה במיוחד נוהגים לטפל אישית בפניות של אזרחים, ולפנות ישירות לגורמים המטפלים, כמו קופות החולים. "הוא מתקשר לגבי בעיות אישיות של אנשים, למשל אדם שמאושפז באיכילוב ורוצה לעבור למעייני הישועה, או שיקום במתקן חרדי שקרוב למשפחה", אומר דפס.

מה שאתה מתאר הוא אפליית מבוטחים - מי שקרוב לליצמן יקבל טיפול מיוחד.

"זה לא עונה להגדרה של אפליה בין מבוטחים. באותה מידה אני יכול לקבל פניה משייח' ערבי שמבקש שיקום קרוב לכפר. ליצמן לא פועל רק למען חרדים: אולי יותר חרדים משיעורם באוכלוסיה, אבל בהחלט לא רק. מעולם לא נתקלתי בפנייה שהיתה מנוגדת להיגיון או לשוויוניות".

השבוע קיבל ליצמן מתנה גדולה מיו"ר קדימה שאול מופז ומנתניהו: שנה וחצי נוספות בתפקיד (אם לא יהיו הפתעות, כמובן). המשימות שעומדות בפניו אדירות: מערכת הבריאות הציבורית עדיין פצועה וחבולה לאחר מאבק הרופאים, המחלקות הפנימיות עדיין קרובות לקריסה, המחסור בכוח אדם רפואי עדיין חריף, וההוצאה הפרטית על בריאות בישראל היא עדיין מהגבוהות בעולם. ספק רב אם בשנה וחצי הנותרות יצליח ליצמן להביא מזור לכל הבעיות האלה. האתגר המשמעותי שלו יהיה לקדם את הבייבי הגדול שלו - הרפורמה בסיעוד, שתעביר את כל תחום הטיפול הסיעודי למימון ציבורי בסל הבריאות. הפעם הוא לא צפוי להתקבל בזרועות פתוחות במשרד האוצר, שמתנגד מאוד להעלאת המסים הכרוכה במהלך. אם יצליח בכל זאת להעביר גם את הרפורמה הזו, הוא ייזכר בתום הקדנציה כסגן שר הבריאות שעשה יותר מכל שר בריאות אחר לפניו עבור האוכלוסיות החלשות בישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!