ויזעק קובי אריאלי זעקה גדולה ומרה • טור מיוחד

זה הולך להיות קיץ קשה.

וזה לא שלא ידענו. ידענו שזה עתיד להתרגש עלינו, וידענו שיום יבוא וזה יכה בנו כמכת ברק; ידענו שאין דרך למנוע את זה וידענו שכשזה יבוא – זה יהיה מר ונמהר. זה יסחוט אותנו, ויסעיר אותנו ויהפוך את חיינו לגיהינום. ידענו – ולא נערכנו. לא עשינו כלום.

סימנים ראשונים לעניין נראו זה מכבר. כולנו ראינו לאן הדברים הולכים. דובר על כך בהזדמנויות שונות, אבל אנחנו התמדנו בשאננותנו. יהיה בסדר, אמרו כולם. כשזה יבוא – יימצא נתיב המילוט, זה שיסייע בידינו למצוא מעקף, להיחלץ מן הפקק ועולם כמנהגו ינהג. ככה זה, שכנענו את עצמנו. כשהעגלה נוסעת, איש לא יעצור בעדה, ובמיוחד כשהיא עגלה מלאה. פה ושם יתגלעו בעיות, פה ושם יושמו מחסומים, פה ושם ינבחו הכלבים. אבל השיירה – עבור תעבור.

הנה, זה מה שהולך להיות: אנחנו נצא מדעתנו, נתעצבן, נתקומם, נזיע, לא נדע לאן לקחת את התסכול שלנו. נרגיש שאנחנו צודקים – אבל איש לא יהיה מוכן לשמוע. ננסה להימלט ממוקד הבעיה, להתרחק מהתמודדות, אבל לא תהיה לנו ברירה. הרי הבעיה היא בעיה. ולפעמים אין מנוס מלהיתקל בה. למה?! נזעק. למה אתם עושים לנו את זה?! האין אלוקים בליבכם?! האינכם מבינים כי זהו מרכז חיינו? האינכם קולטים כי זוהי המסילה העולה?

אבל קולנו יהיה קול קורא במדבר. נמשיך להזיע, לרגוז, לרטון ואיש לא ישגיח בנו ובצערנו. נחשוק שפתיים בזעם ונשחה עם הזרם בתקווה לשינוי.

עד שלא נוכל לשאת זאת יותר.

נגיע לידי פיצוץ, נאבד את הסבלנות, ומפי שלומי אמוני ישראל, אנשי ירושלים יראים ושלמים, תינוקות של בית רבן, אמהות לעוללים רכים, תפרוץ הזעקה הנוראה שקולה הולך מסוף העולם ועד סופו:

מי, מי האידיוט שהחליט לסגור את גאולה?!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!