מפלס החרדה: המשאב היקר ביותר בישראל

מאחר שחלק גדול משטחה הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת נמוכה ומספקת רק בקושי את צורכי האוכלוסייה ההולכים וגדלים, ישנו מחסור חמור במים בישראל. המים הפכו למשאב יקר שהמדינה מגנה עליו ומפתחת אותו כל העת.

 היסטורית משבר המים בישראל

מאז הקמתה של המדינה, התעוררו שתי בעיות מרכזיות במשק המים בישראל - ירידה בכמות המים הראויים לשתייה, והתדרדרות מתמדת באיכותם. מכיוון שמרבית המים בישראל הם מים מלוחים, רמת המליחות בכנרת ובאקוויפרים הלכה ועלתה וגרמה לירידה באיכותם של המים. בנוסף, לא תוכננו תוכניות ארוכות טווח של חיסכון מים לשנות בצורת מה שגרר גירעון הולך וגדל במי השתייה וההשקיה בארץ. חוסר טיפול בשפכים, פסולת ודלקים גרם לזיהום מי התהום. את מצב זיהום המים בארץ ניתן לראות בזיהום הנחלים כמו נחל הקישון ונחל הירקון. לעיתים סביבות אקולוגיות ונחלים מתייבשים עקב המחסור במים ולעיתים הופכים לתעלות ביוב עקב זיהום תעשייתי. מעבר לירידה בכמות ובאיכות עלתה גם צריכת המים עם השיפור במצב הכלכלי, עלייה לישראל ובריבוי הטבעי.

מקורות המים בארץ

בניגוד למה שמקובל לחשוב, ישנם בארץ מספר רב של מאגרי מים, אך כמו שהזכרנו קודם לכן רובם הגדול הינם מאגרי מים מלוחים. הגדול שבהם הינו ים המלח ששטחו הוא 650 קמ"ר. בנוסף ישראל גובלת בים התיכון שהוא מקווה מים מלוחים ובים סוף שגם הוא מקווה מים מלוחים. גם במעיינות ניתן למצוא מעיינות רבים של מים מלוחים, בעיקר באיזור הנגב והרי אילת.

ישנם חוקרים הסבורים כי אם מפלס הכנרת ירד אל מתחת לרף מסוים ובכך ישנה את לחץ המים בצורה משמעותית - יישאבו אל תוכה המים המלוחים המצויים מתחתיה וימליחו אותה. על מנת למנוע זאת הוקם המוביל המליח, שתפקידו לנקז את המים המלוחים מהכנרת.

גם מי התהום ואקוויפר החוף עלולים להפוך למלוחים עקב ירידת המפלס וכניסת מי ים לתוכם. הפתרון לבעיה זאת זהה לפתרון בעיית המים המליחים בכנרת והוא למנוע שאיבת יתר של מים.

המלחמה על המים

אגם הכנרת ניזון בעיקר מנהר הירדן וממי גשמים. נהר הירדן עצמו ניזון בעיקר מנחלי החצבאני, הבנייאס ודן הנקראים 'מקורות הירדן', כשרוב המים הזורמים בנחלים אלו מקורם בהפשרת שלגים בחרמון ובהרי לבנון וסוריה. עקב היותן מדינות אויב, שליטתן של מדינות זרות אלה, על מקורות המים היא בעייתית ביותר. בעבר, בעת מגעים מדיניים ברמות שונות בין ישראל לסוריה, עלתה דרישתה לשליטה על חלקים מחוף הכנרת. העברת השליטה בשטחים אלה מישראל לסוריה עלולה להעביר גם את השליטה על חלקים ניכרים ממי הכנרת לידי סוריה.

תקופת 'המלחמה על המים' הייתה בתשכ"ד כשסוריה החלה בפרויקט נרחב של הסטת מסלולו של הבניאס אל עבר שטחה. ישראל הגיבה בהפגזה כבדה של אזור הפרויקט. 

יבוא מים מטורקיה - מה עם זה בכלל?

הכל החל כשרוני יפה טען שהוא יכול לגרור טנק עם האצבע. לדבריו, "הכנסתי שרוול חממה לכנרת, מילאתי אותו ב-60 טון מים וגררתי אותו עם האצבע כשאני יושב בסירת מנוע".

לימים, הניצחון בהתערבות הוביל אותו לפיתוח טכנולוגיה להובלה ימית, עליה הוא גם הוציא פטנט. מדובר בשרוול נגרר עשוי בד, שמאפשר הובלת מים מתוקים על פני הים. הטכנולוגיה הזו התיימרה להוות להיות פיתרון זמני או ארוך טווח עבור ישראל, ולאפשר יבוא מים מטורקיה. 

בסוף שנת תש"ס החליטה ממשלת ברק לפרסם מכרז להובלת מים ממנבגט שבטורקיה למסוף קצא"א שבאשקלון. המכרז, שפורסם כעבור 10 חודשים, כלל יבוא 50-45 מיליון מ"ק מים בשנה בתקופה של 10-5 שנים, במכליות נפט שיוסבו להובלת מים לאחר שינוקו באופן שיבטיח שהמים יהיו באיכות העומדת בתקן הישראלי.

אולם, בתחילת שנת תשס"ב החשב הכללי במשרד האוצר ביטל את המכרז, לאחר שקבע כי אף אחת משתי המשתתפות בו לא עמדה בתנאיו.

ולמרות הכל ראש הממשלה, אריאל שרון, בישר בסוף השנה כי ישראל תייבא מיליארד מ"ק מים מטורקיה ב-20 השנים הבאות. עדיין לא נקבע מה יהיה מחיר המים המיובאים, אך יודעי דבר מעריכים שהמחיר בכניסה לישראל יגיע ל-70 סנט למ"ק.

התקשרות זו בוטלה לבסוף לאחר שהתברר כי היא אינה כדאית מבחינה כלכלית. חלופה זו נדונה שוב בשנים שלאחר מכן לנוכח מצוקת המים של המשק הישראלי, אך מערכת היחסים המתוחה עם הטורקים טירפדה זאת.

הקמת מתקני ההתפלה בארץ המיטה כליה סופית על התוכנית השאפתנית.

אז מאיפה המים שאנחנו שותים?

כיום מי הכנרת מגיעים לאזור הצפון בלבד. מחדרה ודרומה כמעט כל המים שאזרחי ישראל שותים הם מים מותפלים. בסוף השנה מתקני ההתפלה בארץ יספקו 600 מיליון מטר קוב מים, המהווים 75 אחוז מהצריכה הביתית.

בראיון ל-YNET אומר בן יוסף, כי "אם 5 השנים הבאות יהיו שנות גשם ממוצעות, תוך 5 שנים ניתן יהיה לשקם את האוגר הטבעי. כיום באקוויפרים יש חוסר של 600 מיליון קוב מים בעקבות שאיבת יתר, עוד משנות הבצורת שלפני הקמת מתקני ההתפלה. כעת, בראייה ארוכת טווח, תהיה שאיבה פחותה ממי הכנרת והמפלס יעלה. לא נגיע למפלסים שהיינו בהם בעבר בגלל שאיבות".

במקורות הוסיפו, כי "בזכות מתקני ההתפלה ישראל יכולה לשאת גם 5 שנות יובש מבלי להרגיש את הבעיה. יש לנו את האקוויפרים, אוגר תת קרקעי. יש לנו אוגר להרבה שנים, תלוי בכמות השאיבה. אם נשאב בלי הכרה כמובן שהם ייהרסו. אנחנו שואבים כמה שאפשר תוך כדי בקרה על הכמויות כדי שלא נהרוס אותם ונוכל לשקמם בעתיד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!