ללא מילים: תואר ראשון בעו"ס - בשפת הסימנים הישראלית

היא בת 30, נשואה טרייה שגרה בבני ברק ובחודש האחרון גם זכתה לקבל תואר ראשון בעבודה סוציאלית במסגרת מסלול העו"ס במכללת מבחר. היא עובדת כעו"סית בשתי משרות מקבילות ובנוסף לכל גם פעילה חברתית הפועלת לקידום שוויון זכויות לצעירים ואנשים עם מוגבלות.

עד כאן נשמע שגרתי? אולי.

קוראים לה שמחה מלכה והיא דוברת שפת הסימנים הישראלית (שס''י). שמחה מתמודדת עם 'תסמונת אשר'. תסמונת אשר הינה שילוב של חירשות עם בעיית ראיה מסוג "רטיניטיס פיגמנטוזה" הגורמת תחילה לעיוורון לילה (קושי להסתגל לראייה בחושך) וכמו כן הצמצום הדרגתי בהיקף שדה ראיה. כל זה לא מנע משמחה מלכה לצעוד לעבר המטרות שהעמידה לעצמה, שהמשמעותי ביניהם הוא התואר הראשון בעו"ס.

ערב חג הסוכות, בחרנו לפגוש את גב' שמחה מלכה ולשתף גם אתכם בעוצמה האישית הטמונה בה. האמת? התרגשנו.

הבחירה בתפקיד

מתי החלטת שאת רוצה להיות עובדת סוציאלית?

"כשסיימתי בהצלחה את מסגרת לימודי התיכון, עמדתי בפני צומת דרכים להחלטה על המשך מסלול החיים. שאלתי את עצמי: 'מה היעוד שלי ומה ה' מצפה ממני?' האמנתי שדווקא במקום שהצלחתי כנגד כל הסיכויים, מנקודה זו יש לי איזו שליחות שאני צריכה להשלים אותה. ניסיתי ללמוד כמה קורסים בתחומים שמושכים אותי כשאחד מהם הוא הוראה לשפת הסימנים. לאחר שסיימתי את הכשרה הזו יצאתי ללמד קבוצות של אנשים שומעים, את שפת הסימנים הישראלית וכן לימדתי תלמידים באופן פרטני.

באחד מן הימים, המרכז לחרש עיוור - "מכון בית דוד" שהינו המקום הייחוד והיחיד בארץ שנותן שירותים ייחודים עבור אוכלוסייה עם מגבלה כפולה בשמיעה ובראיה, הציעו לי משרה מעניינת: ללמד תלמידים חירשים עיוורים שלא יודעים שפת הסימנים. 

חשוב להבין ששפת סימנים היא שפה בה משתמשים בסימנים מוסכמים, מחוות (ג'סטות), איות אצבעות, הבעות פנים, הטיות גוף ועוד, על מנת לתקשר. אנשים חרשים עם לקות ראיה בדרגות שונות נוצר קושי לתפוס בראיה את הסימנים, מתוך כך התפתחו התאמות שונות של שפת סימנים אחת מביניהם היא שפת סימנים במגע - כאשר מתקשרים בשפת סימנים במגע האדם, החרש-עיוור מניח את ידיו על ידי האדם המסמן (האדם המסמן הוא האדם ה"מדבר" בשפת הסימנים) וכך הוא קולט את הסימנים. כל אדם הבקיא בשפת הסימנים, יכול לדבר בשפת סימנים במגע, לאחר תיאום והדרכה קלה. 

הסיבה העיקרית שתלמידים אלו לא יודעים את שפת הסימנים היא ירידה בשמיעה באמצע החיים ולכן מאחר והם היו רגילים לתקשר באופן שוטף ורגיל הם מתקשים לתקשר עם הסביבה ולהסתגל למצב החדש וזקוקים לאמצעי תקשורת אחר. 

במסגרת זו הגעתי לבית של תלמידה שהיא חירשת עיוורת. היא ישבה על ספה בסלון ולמדתי אותה שפת הסימנים באמצעות מגע. זכור לי היטב הרגע שבו לפתע נכנסו אחותה ואחיינים שלה והם צעקו "שלום" לחלל הבית. התלמידה כאמור חירשת עיוורת ולכן לא מודעת לנעשה בביתה. כשהבנתי שחייה של תלמידה זו תלויים גם בסביבתה והשפעת הסביבה החלטתי לקחת צעד עצמאי והדרכתי את בני משפחה איך לתקשר איתה במגע, למשל שעליהם לגשת אליה כשהם נכנסים לבית כדי להודיע לה למשל שאחותה בבית. הסברתי להם גם את זכותה ורצונותיה של אותה תלמידה להבין ולדעת מה קורה בבית. עם הזמן הם הבינו ואני הבנתי שפעמים רבות לא מרוע לב אלא מחוסר מודעות משפחות וחברה שלמה לא יודעות איך להתנהג בהתאם. בעקבות מקרה זה תרמתי את חלקי לעוד תלמידים עד שנקשרתי לכל תחום התפיסה האקולוגית וההבנה שהסביבה היא חלק מהאדם, התרבות והיכולת לגייס את האחד למען האחר. משם כבר הבנתי שאני רוצה ללמוד עבודה סוציאלית. אני אוהבת אנשים, אני אוהבת את תחום הנפש והרגש. 

זהו, הלכתי ללמוד תואר א' בעבודה סוציאלית.

אם אין אני לי מי לי? באותו רגע ואילך הבנתי את המשמעות השליחות שלי היא לשפר את איכות החיים של אנשים עם מוגבלויות ובפרט של אנשים עם מגבלה כפולה בשמיעה ובראיה"

הבחירה ב'מבחר'

איך היה תהליך הקבלה במכללת מבחר, האם ניסית מקומות נוספים?

"חיפשתי מסגרת אקדמית המותאמת לדרכי התורנית, מסגרת אשר לא מתפשרת על רמת הלימודים ואשר תאפשר לי לקבל תעודה אוניברסיטאית בסיום הלימודים. מכללת מבחר שילבה את כל היתרונות.

בזכות תחושות השליחות, אזרתי אומץ לצאת לדרך ולהתחיל ללמוד תואר ראשון בעבודה סוציאלית. ב"ה הקב"ה נתן לי שכל וחוכמה והאמנתי בעצמי שאצליח בלימודים בעזרת ה', אך החשש שלי הגדול היה: האם המקום יסכים לקבל אותי ללימודים כסטודנטית מן מניין? האם המרצים יתמכו בהצלחתי בלימודים ויסכימו לשתף פעולה איתי בהנגשה? 

במשך תקופת הלימודים נעזרתי במתרגמת לשפת הסימנים, אשר ישבה מולי בכיתה ותרגמה לי כל מה שנאמר - לשפת הסימנים. כמו הפתגם: 'כל התחלות קשות' אכן, היו לי המון קשיים בהתחלה. לדוגמא: מרצים שדיברו מהר מתוך הרגל, או עם הפנים אל הלוח כך שגם אם רציתי לעקוב אחרי שפת הגוף היה לי קשה. 

קושי מסוים זכור לי בשיעור עבודה קבוצתית, בו עברנו התנסות בדמיון מודרך של עצימת עיניים והקשבה למוסיקה מרגיעה. מבחינתי לא יכולתי להשתתף בהתנסות הזו והיה לי חבל מאוד. מצד שני אני יכולה להבין שהחשיפה הלא שגרתית הזו למגבלה כפולה יוצרת מחסומים בהרבה מקומות ומה שבדיעבד משמח אותי זו המודעות למצבים כאלו בעתיד. מבחינתי סללתי דרך לבאים אחרי, הסרתי אבנים משביל ההצלחה עבור חבריי לאנשים עם מוגבלויות.

בוחרים בי

לאחר קבלת התואר הנכסף – במה את עובדת כיום?

"התרגשתי מאוד כשסיימתי סוף סוף את תואר הנכסף והגשמתי את החלום שלי להיות עובדת סוציאלית! הופתעתי כשהציעו לי כמה הצעות עבודה מצד מכרים בקהילת החירשים. היה נראה כי התפשטה הידיעה שיש עוד עובדת סוציאלית חירשת (כיום ישנם כ-5 עובדים סוציאלים חירשים וכבדי שמיעה ואני ראשונה עם תסמונת אשר). קהילת החירשים היא תרבות בפני עצמה שיש לה שפה משלה (שפת הסימנים הישראלית) ועוד דברים משותפים. מקומות עבודה אלו רצו שדווקא אעבוד אצלם כי חשוב להם שיהיה להם עו"ס נגיש ואמפטי כלפי לקוחותיהם. אני כחירשת ודוברת שפת הסימנים בעצם מכירה מקרוב את תרבות החירשים. 

בהתחלה כשנפתחו בפני כמה הזדמנויות, לא היה לי קל להחליט במה לקבל הצעת עבודה. לאחר התלבטויות והתייעצות לבסוף כיום אני עובדת בעמותת "כוונים" בתוכנית של "מכינת כנפיים" לצעירים חירשים וכבדי שמיעה אשר באים למכינה דירות להתנסות בחיים עצמאיים. בנוסף, אני עובדת ב"מכון בית דוד" המרכז לחרש-עיוור לאנשים צעירים-מבוגרים-קשישים אשר המתמודדים עם מגבלה כפולה בשמיעה ובראיה בדרגות שונות.

בחיי האישיים אני חלק מתנועת LINK20, ביוזמת קרן משפחת רודרמן, הפועלת לקידום שוויון זכויות לצעירים ואנשים עם וללא מוגבלות במטרה להגביר את מודעות הציבור הרחב ומקבלי ההחלטות ולהניע אותם לפעול להשתתפות מיטבית של צעירים עם מוגבלות בתחומי ההשכלה, התעסוקה, הדיור, הפנאי והמשפחה.

בוחרת להשפיע

איך את רואה עצמך מתקדמת ומשפיעה על אוכלוסוייות עם מוגבלות  - באמצעות ההתקדמות המטאורית שלך באופן אישי?

"ב"ה אני שמחה ומאושרת מתפקידי כעו"ס. אני מרגישה שבעיקר אני משפיעה על שילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית. גם במסגרת העבודה בעמותת 'כוונים' אני מהווה דוגמא אישית עבור צעירים חירשים וכבדי שמיעה שרק עכשיו מתחילים את "החיים האמתיים" שלהם, אני נוטעת בהם אמון בעצמם שהם כן יכולים להצליח ודווקא בזכות מגבלה ולא למרות. 

בעבודה ב'מרכז לחרש עיוור' אני בתהליכי שיתוף פעולה עם מרש"ל בני ברק (מרכז רב שירותים לעיוורים וכבדי ראיה) שהוקם במיוחד לציבור החרדי/הדתי. אני רואה חשיבות להקים קבוצה ייחודית לאנשים עם מגבלה כפולה בשמיעה ובראיה בציבורי החרדי/הדתי. כשחוש אחד לא תקין אנו רגילים שהאחר נחלץ לעזרתו. שפת סימנים בנויה על הידיעה שהאחר רואה את מה שאני מסמנת עם הידיים ולכן התקשורת פשוטה בדרך זו. גם כבדי ראייה ועיוורים מסתמכים על שמיעה בתדרים מוגברים והיא משמשת להם כיוון ודרך. במקרה של תסמונת אשר הקושי הוא כפול כי שני החושים הכי משמעותיים לא מתפקדים כראוי ולכן אני יודעת שישנם כמה אנשים ש"נופלים בין כיסאות". אנשים אלו לא יכולים לקבל סיוע באירגון שמסייע לחירשים או בארגון שמסיע לעיוורים כי הם מתמודדים עם מגבלה כפולה בשמיעה ובראיה. לצערי בישראל עדין לא קיימת הכרה רשמית במגבלה כפולה והדבר מקבל עוד יותר קושי כשמדובר בציבורי החרדי. מבחינתי עצם העלאת כתבה שכזו לעיני כל וחשיפת הנתונים היא הישג מצויין ושירות אדיר עבור האוכלוסייה שלנו. כמו כן אני שואפת אי"ה להקים קבוצה בתוך מרש"ל. אציין שב"ה יש שיתוף פעולה יפה עם מרש"ל בני ברק לבין מכון בית דוד. 

המטרה הבאה שלי היא להשקיע בקרב ציבורי החרדי בהעלאת מודעות לאפשרות של אמצעי תקשורת עם אנשים חירשים עיוורים שניתן להם חיים מלאים עצמאים. כרגע יש פרויקט שנקרא "תומכים חזותיים" שנעשה בשיתוף עם מכון בית דוד לבין משרד הרווחה ומוסד לביטוח לאומי. זהו שירות המאפשר לאנשים עם מגבלה כפולה עצמאות רבה ככל שניתן, על ידי לקחת חלק פעיל בקבלת החלטות ובביצוע פעולות בסיסיות. במסגרת השירות מקבל מבקש השירות סיועו של "תומך חזותי", אדם ה"מלווה" אותו בפעילויותיו השונות ומתווך לו את הסביבה מבחינה חזותית.  

ומה עם הבית? תארי לנו את השילוב בין לימודים, בית, עבודה וכד'

בתקופת הלימודים הייתי בחורה רווקה מבית תורני אדוק. משפחתי היא משפחה חמה תומכת ומכילה ואנחנו האחים חיינו ועדיין חיים לצד הורים מפרגנים ומטפחים רגשית. הוריי האמינו בי לאורך הדרך ותמכו בי עד סוף שאצליח למרות אתגרים. יש לי חברה טובה שתמכה בי לאורך הדרך. היא גרמה לי להרגיש שאני לא לבד מול מחסומים ואתגרים שניצבו בפני לצערי שבעצם הם אפילו חלק מהשגרה שלי. היא הייתה שם בשבילי ואני יודעת שתהיה בכל עת כשאזקק לה. 

כיום ברוך השם אני נשואה ובעלי מאוד תומך בי ומעודד אותי להגשים עוד ועוד חלומות ומטרות שהצבתי לעצמי בפן אישי ובפן המקצועי. אני אסירת תודה לבורא על האנשים הנפלאים שמקיפים אותי, על המקצוע שרכשתי בעזרת מכללת מבחר ועל חיי המבורכים והייחודיים. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!