כל מה שרציתם לדעת על תולעי המעיים

יותר מ-4.5 מיליארד אנשים בעולם נגועים במחלות טפיליות. באירופה נגוע כל אדם שלישי. לפי נתונים של ה-WHO, מידי שנה נפטרים בעולם כ-50,000,000 איש, כאשר 16,000,000 מתוכם מתים כתוצאה מזיהום. 89.5% מתוך כלל הזיהומים הינם תולעי מעיים. 25% מכלל האוכלוסייה נגועה בפטריות. 70% מהאוכלוסיה העולמית נגועה בטוקסופלסמה (טפיל חד-תאי, שנזקו נמצא ביחס הפוך לגודלו...). לפי נתוני האנטומיה הפתולוגית 90% מתוך הגוויות שנותחו נשאו בתוכן תולעים וטפילים אחרים.

אנשים רבים נדבקים בתולעי מעיים עוד בהיותם ילדים ואף תינוקות וסובלים מנזק מצטבר של הזיהום במשך כל שנות חייהם. פעמים רבות הם מטופלים ללא הועיל נגד מחלות שונות ותסמינים משתנים, אך גורם המחלות והתסמינים הללו נשאר לא מזוהה, והוא – תולעי מעיים. מודעות הציבור בנושא תולעי מעיים שואפת לאפס, הגישה הישראלית "יהיה בסדר" חוגגת – והתולעים מתרבים. ואם תולעים מצאו דרך לגוף – אין שום ביסוס לתקוות השווא "יהיה בסדר" - בסדר לא יהיה. מצטערת. גם רופאים ומטפלים טבעיים למיניהם הרבה פעמים לא נותנים את הדעת לבעיה. פרזיטולוגיה היא בהחלט לא הצד החזק של הרפואה שלנו!

לכן, חשוב שתכירו את הבעיה ותפקחו עיניים. ומשמתקרב הקיץ – הנושא נהיה אקטואלי במיוחד. ברוב המקרים מגיעים תולעי המעיים לגוף האדם דרך הפה: דרך פירות וירקות שלא רחצו היטב אלא רק "שטפו" בזרם מים; דרך מי ברז שלא סננו ולא הרתיחו; בשר או דגים שלא עברו תהליך מספק של עיבוד תרמי; דרך ידיים או צעצועים נגועים שנכנסו לפה; יחד עם חלקיקי אבק בנשימה דרך הפה וכדו'.

ידיים שלא נרחצות בתדירות מספקת או ביסודיות מספקת, סביבה מזוהמת בביצי תולעים, ציפורניים ארוכות או לא נקיות, הרגלים רעים כמו, למשל, כסיסת ציפורניים, מציצת אצבע או הרטבת אצבע לפני העברת דף בספר – כל אלה ורבים אחרים מגדילים את הסיכון להידבקות. זיהום תולעי בא לידי ביטוי באין-סוף אופנים שונים במערכות שונות בגוף. אופי התסמינים תלוי בסוג התולעת, מיקומה בגוף, כמות התולעים ומצבה של מערכת החיסון של האדם. אל תשכחו שברוב המקרים מדובר בזיהום מעורב של מספר תולעים מסוגים שונים, מה שעושה את עבודת הזיהוי והטיפול מסובכת הרבה יותר. קצרה היריעה מלהזכיר את כל סוגי התולעים במאמר קצר אחד. אזכיר רק שתיים מהנפוצים במיוחד, אף שלאחרונה לקטגוריית ה"נפוצים" נכנסו עוד כמה.

אסקרידה (Ascarididae). תולעת עגולה לבנה שגודלה יכול להגיע ל-40 ס"מ, החיה בבגרותה במעי הדק והמפרישה יותר מ-200,000 ביצים מידי יום ביומו. אסקרידות פוגעות בדפנות המעי הדק, יכולות לגרום לאנמיה, חסימת המעיים, פריטוניטיס, ברונכיטיס, מחלות כבד, מחלות לבלב ועוד. תולעת זו נעה בחופשיות, בקלות נכנסת לדרכי הנשימה והיו מקרים בהם היא גרמה לחנק. תולעת זו מגיעה לסינוסים, צינוריות הדמעה, אוזניים, איברי השתן והמין ועוד. כתגובה לאסקרידות הגוף מפתח תגובה אלרגית המתבטאת באסתמה ברונכיאלית או באסתמה של העור. אדם הנושא אסקרידות סובל מרגישות או דלקות תמידיות במעיים ומכל התסמינים של דה-בקטריאוזיס (מחסור בחיידקים חיוניים במעיים), חולשה כללית, סחרחרות, אם זה ילד – הוא בד"כ לא מרוכז ונוטה לעצבנות, רגזנות וגחמנות. הוא לא עולה טוב במשקל, התאבון שלו לקוי ולרוב הוא נמשך למתוקים. הוא יכול גם לסבול משלשולים, עצירות, בחילות, הקאות, הפרעות שינה, טיקים, מידי פעם הוא סובל מכאב בטן ו/או שיעול. הקטע הבא אינו מומלץ לקריאה לנשים בהריון ,כי זה יכול להיות מגעיל מידי. אולי עדיף שתדלגו קטע.

ביצי התולעת מגיעות למעי האדם דרך פירות או ירקות שלא נשטפו מספיק טוב, דרך ידיים או חפצים מזוהמים בביצים (כסיסת ציפורניים, מוצץ שנפל על הרצפה ולא נשטף היטב וכיוצ"ב). במעיים מהביצה יוצא זחל קטנטן. הוא מחורר את דופן המעי וניכנס לדם. עם זרם הדם זחלים אלה מגיעים לכבד, משם – ללב, משם – לריאה, ומשם – לפה. חלק מהזחלים שמגיעים לפה נפלטים עם האוויר החוצה, וחלקם נדבקים לרוק ונבלעים. כך הם מגיעים לקיבה ומשם – למעי הדק. כאן הם גדלים, מתפתחים לתולעים מבוגרות והנקבות מתחילות להטיל ביצים. כפי שכבר הזכרנו – מעל 200,000 בכל יום. אדם אחד יכול להוות בית למאות אסקרידות כאלה. אם אתם מכירים אמא שמתלוננת שילדה מצטנן בלי סוף, כל חודש יש לו שיעול (שעובר מעצמו...) – סביר להניח שמדובר באסקרידות, והילד לא מצונן, פשוט האסקרידות מוצאות את דרכן מהריאות לקיבה...

תולעת נוספת, לא פחות נפוצה, היא Enterobius vermicularis . תולעת זו בד"כ אנו מוצאים אצל הילדים. כמעט כל המעונות וגני הילדים מזוהמים בתולעת זו. הביצים מועברות דרך ידיים ומזון מזוהמים. מדובר בתולעת קטנה (כ-1 סמ') לבנה. תולעים אלה חיות בסוף מעי הדק ובתחילת המעי הגס. הן גורמות לחולשה, חוסר תאבון, סחרחרות, הרגשה כללית לא טובה, עצבנות, כאבי בטן, אנמיה, גירודים ועקב כל אלה – גם הפרעות שונות בהתנהגות של הילד. ילד שלא ישן טוב, מתעורר בסמוך ל-12 בלילה, מגרד באיזור פי הטבעת – זהו ילד שחשוד מאד לזיהום מסוג זה.

ואל תחשבו שזה הכול – זה אפילו לא קצה הקרחון. בקופות חולים בד"כ אם מאבחנים את התולעים – אז כבר במצב מוזנח ביותר. ולא שמעתי שבקופה יושב פרזיטולוג. הטיפול הכימי נגד תולעים שיש בקופות החולים הוא טיפול יעיל, אך אל תשכחו שלתולעים יש את אותן הרקמות שיש לנו. מה שהורג אותן – הורג אותנו. במילים אחרות: הרעלים שמשמשים להשמדת התולעים פוגעים קשות בבריאות האדם. במקרה של טיפול בודד לרוב הגוף משתקם, אך לא כך הדבר בטיפולים חוזרים.,

אז מה עושים?

שלושה דברים: היגיינה, תזונה נכונה, צמחי מרפא לנדבקים. רבים שואלים: ולא צריך לחזק את המערכת החיסונית? – אם אתם שומרים על תזונה נכונה, זה שומר על המערכת החיסונית. בראש הפירמידה נמצאת ההגיינה. חשוב ביותר ללמד את הילד מגיל אפס לשטוף את הידים מיד כשהוא חוזר מהרחוב ולפני שהוא מכניס משהו לפה; לא לאכול ברחוב (ובטח לא משהו שאחרים אכלו...); להוריד נעלי רחוב מיד עם הכניסה לבית ולא להסתובב בבית בנעלי רחוב; לא להכניס ידים לפה; תמיד לשטוף ידיים עם סבון ומברשת לציפורניים וכו'.

נכון שאין קשה מלהיגמל מהרגל רע. אבל אל תחשבו שילדיכם פחות חכמים מכם: אם הצלחתם להבין את כל המידע הנ"ל – גם הם יצליחו! ספרו להם על התולעים ועל מה שהם מחוללים בגוף ותזכירו את זה מידי פעם – וזה יכול לעזור להם להיגמל מההרגלים הרעים (כמובן, זה וגם מאד תלוי האם ההורים בד"כ נוהגים להסביר לו דברים כאלה והאם הוא רגיל לקחת אחריות על מעשיו. תקפידו שהילדים ישנו בתחתונים – ותחליפו אותם בבוקר. לפני שאתם מכניסים אותם לכביסה – תרתיחו אותם. תחליפו סדינים כל שבוע. תדאגו, שילדכם שהולך לגן או לבית הספר יאכל רק מאכלים שלו וישתה מבקבוק/כוס אישיים שלו בלבד.

דעו אתם ולמדו את ילדכם: הדבר המזהם ביותר – זה כסף. אתם לא תרצו לדעת, כמה ביצי תולעים נמצאים על כל שטר וכל מטבע. תרחצו ידיים אחרי כל מגע עם כסף. אם יש לכם חיות משק או חיות מחמד, דאגו לכך שלא תהיה להם כניסה למטבח. תעשו טיפול אנטי-תולעי מונע לכלבים וחתולים שלכם ולמדו את ילדכם לשטוף ידיים טוב-טוב עם סבון ומברשת לציפורניים לאחר כל מגע עם בעלי חיים שלא אתם אחראים על בריאותם (למשל, לאחר שליטפו ארנב בפינת החי או פרה בחוה).

התזונה צריכה להיות בריאה ולא צריכה לכלול מזונות מזוקקים, משקאות ממותקים, חלב ומוצריו. בכל יום על כל אדם בכל גיל לאכול שום חי או בצל חי או לפחות חזרת וחרדל (אלא אם יש התוויות נגד, כמובן. טוב גם לאכול גרעיני דלעת כל יום. יש להוריד רק את הקליפה הלבנה, ואילו את הקרום הירוק חשוב להשאיר. חשוב גם לאכול הרבה גזר.

אין קל ואין קשה מלהיפטר מהתולעים הקטנים (Enterobius vermicularis ). הטיפול היחידי במקרה זה – זה הגיינה. כל ימי חיי התולעת הזאת – 21 יום. ביום אחרון לחייה התולעת יוצאת מפי הטבעת ומטילה ביצים. לאחר מכן היא מתה. אם הילד לא ידביק את עצמו באותן הביצים או בביצים אחרות, שמפוזרים בבית או בגן – לא יהיו לו יותר תולעים מסוג זה. שום טיפול תרופתי לא יוסיף, אלא ירעיל בלבד. לגבי אסקרידות ותולעים אחרות אני ממליצה על שימוש בצמחי מרפא, כאשר העדיפות היא לצמחים מסלקי תולעים לעומת צמחים הורגי תולעים, כי רעילותם לגוף האדם פחותה. בשום אופן אל תנסו לטפל בעצמכם, אלא פנו למומחה לצמחי מרפא.

והנה גם שיטה עממית לטיפול באסקרידות: לאכול לפחות 150 גרעיני דלעת. חצי שעה לאחר מכן – לשתות מי תמרים. לחזור על הטיפול פעם בשבוע במשך שלושה חודשים. להכנת מי תמרים: למלא כוס בתמרים, לשפוך עליהם מים רותחים עד למילוי הכוס. לכסות. לאחר כ-8 שעות – לסנן ולשתות. ואל תשכחו: הטיפול הטוב ביותר הוא הימנעות מהידבקות.


ד"ר יעל טוקצ'ינסקי, בעלת קליניקה לאבחון וטיפול בשיטות טבעיות. מחברת הספר "בריאות האישה ברפואה המשלימה".טל': 054-8450103

קישורים:
האתר של ד''ר יעל טוקצ'ינסקי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!