מהו המקור ללחן היהודי המפורסם ביותר בהיסטוריה, ומאיפה כוחו?

בליל יום כיפור, מיליוני יהודים ברחבי העולם ינועו לצלילי הלחן היהודי המוכר ביותר בעולם: הלחן הנהוג בקהילות אשכנז למילות תפילת 'כל נדרי'.

איש אינו יודע מה מקורה של המנגינה האיטית, הגונחת. מבחינה מוזיקלית, היא שונה מלחני החזנות המקובלים: יש נתק מוזיקאלי בין החלק הראשון והחלק השני של המנגינה, כאילו הודבקו יחדיו שני חלקים שנותרו מיצירה אבודה.

התייחסות הרבנית הראשונה ללחן של 'כל נדרי' נרשמה בתחילת המאה ה-17, אבל יש יסוד סביר להניח שהמנגינה עתיקה בהרבה. בימי קדם היו בקרב היהודים מי שנשבעו כי המנגינה המרטיטה של יום כיפור נשמעה על הר סיני, אבל, אם בכלל הייתה שירה כלשהי בעת קבלת התורה, סביר שלא התנגנה בסולם הדיאטוני האירופאי.

אגדה נפוצה אחרת מספרת כי המנגינה של 'כל נדרי' חוברה על ידי האנוסים בספרד. לפי אותה אגדה, שר האוצר של המלכה איזבלה, יהודי אנוס בשם דה סילבה, הועלה על המוקד אחרי שנתפס עם משפחתו וחבריו מתפלל את תפילות יום הכיפורים. משורר ומנגן מפורסם בשם דה קסטילה, גם הוא בן אנוסים, חזה בשריפתו חיים של דה סילבה והנציח את המאורע במנגינה שחיבר ל'כל נדרי'. אגדה נוגעת ללב זו, שנטולה כל בסיס היסטורי, הסבירה יפה את חוסר הקשר בין שני חלקי המנגינה. החלק הראשון, לפי מאמיני האגדה, מתאר את האינקוויזיציה פורצת למרתף ואוסרת את האנוסים, בעוד החלק השני מתאר את מעשה קידוש השם מלא –העוצמה של דה סילבה, שהוצעה לו חנינה על ידי המלכה אך הוא סרב לה.

על אף שאין מידע ברור על מקורו של ניגון 'כל נדרי' יש גם יש מידע ברור על הפופולאריות שלו. כשניסו תנועות יהודיות 'מתחדשות' למיניהן להוציא את תפילת כל נדרי מסדר תפילות יום הכיפורים, חברי תנועות אלה התקוממו. בטמפל הרפורמי ביותר, נאלץ הרבאיי לאפשר את תפילת כל נדרי בנוסחה המסורתי ומנגינתה העתיקה. גם יהודי שרחק מאד ממצוות, התרפק עדיין על צלילי 'כל נדרי' שזכר מילדותו.

לא רק יהודים הלכו שבי אחרי המנגינה. קיימים תיעודים רבים של גויים מפורסמים על ביקורים שערכו בבתי כנסיות בליל יום הכיפורים, במיוחד כדי לשמוע את החזן משתפך במנגינה הפותחת את תפילות היום הקדוש. "במנגינה הזו", כתב הסופר הרוסי הנודע טולסטוי, "מהדהד סיפור קידוש השם גדול של אומה מוכת-צער". המלחין הנוגע בטהובן השתמש במלודיה הזו בשתי יצירות, והמלחין מקס ברוך הגדיל לעשות כשחיבר קונצ'רטו לצ'לו שזכה לתהילה עולמית ונקרא בפשטות 'קול נדרי'. את הקונצ'רטו הזה ניגן מאז כל צ'לן ידוע, מפבלו קזאלס ועד נטלי קליין.

ברוך – למרות שמו, הוא היה גרמני פרוטסטנטי, לא יהודי – היה מיודד עם החזן הראשי של ברלין, אברהם יעקב ליכטנשטיין. כמו גויים רבים לפניו, ברוך ביקר בבית הכנסת בערב יום כיפור ונשבה בקסמיו של 'כל נדרי'. ביצירתו של ברוך, הצ'לו מחקה את קולו של החזן. החלק השני של היצירה, עם זאת, מתנתק לגמרי מ'כל נדרי' ומתבסס על לחן יהודי אחר שהיה נפוץ אז במערב אירופה.

בלי קשר לאיכויותיו המוזיקליות, עם זאת, אין ספק שעוצמתו המלאה של לחן 'כל נדרי' מתגלה בהשפעתו הפסיכולוגית על המאזינים. הפסיכואנליסט היהודי-גרמני תיאודור רייק חקר לעומק את תפילת כל נדרי ודיווח כי המנגינה האשכנזית העתיקה מטלטלת גם יהודים רחוקים מאד מיהדות. "היא מדברת לתת מודע היהודי על זיכרונותיו השבטיים העמוקים ביותר", הייתה מסקנתו של רייק. ויומנים ומכתבים של יהודים רחוקים רבים, כולל מומרים, מוכיחים את צדקת הטענה. היינריך היינה, תיאודור הרצל ופרנץ רוזנצוויג הם שלוש דוגמאות ידועות. על רוזנצוויג, פילוסוף יהודי-גרמני, הייתה ההשפעה גדולה במיוחד: בכתביו הוא מספר כי תכנן להמיר את דתו לנצרות, אלא שלפני כן השתתף בתפילות יום הכיפורים בבית הכנסת. צליליו קורעי-הלב של 'כל נדרי' גרמו לו לשנות את דעתו, ולוותר על המרת הדת.

פורסם לראשונה באתר הידברות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!