ברית חדשה • מאחורי הקלעים של הלילה הדרמטי

זה היה לילה של תרגיל מסריח, אולי אפילו תרגיל מצחין. יש שיאמרו, היה זה לילה של שיעור אמיתי, בפוליטיקה ישראלית ונפלאותיה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התגלה אתמול כאשף פוליטי וכלוליין של ממש, יו"ר האופוזיציה (לכמה שבועות בלבד) הפעיל היגיון, עשה אחד ועוד אחד, ובחר בבחירה הטובה ביותר עבורו ועבור מפלגתו.

עכשיו יכולים להתנגן להם ברקע הג'ינגלים של מה שאמר בליל הניצחון, הכותרות יכולות ללעוג לו על כך שבית לא עוזבים, או שבעצם עוזבים גם עוזבים. כמו בעסקים: אחרי שנקטת במהלך הנכון, אסור להסתובב לאחור.

זה היה כמעט הזוי: בשעת לילה די מאוחרת עזבתי את בניין הכנסת, ממשיכה לעקוב אחר ההתרחשויות מהמחשב הביתי שלי, לעדכן את הגולשים ולהתעדכן בעצמי. לכאורה, הכול זרם כמתוכנן.

עד לחצות הלילה אישרה המליאה לא פחות מעשר הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה עשרה, התשע"ב-2012, האחת הצעה ממשלתית, כל השאר הצעות פרטיות שהוצמדו לה.

כאילו היה זה מהלך של כבוד, עטו עליו חברי כנסת מכל קצוות הבית: אילן גילאון וניצן הורוביץ (מרצ), אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), יואל חסון (קדימה), שלי יחימוביץ' (העבודה), אורי אריאל (האיחוד הלאומי), מוחמד ברכה (חד"ש), דליה איציק (קדימה), ג'מאל זחאלקה (בל"ד), זאב אלקין (הליכוד).

על פי ההצעות הייתה אמורה הכנסת להתפזר היום. הבחירות תוכננו לי"ז באלול, ה-4 לספטמבר. מי שירצה ללמוד את ההיסטוריה יכול לעלעל בדפי העיתונים "יתד נאמן" ו"חדשות משפחה", שדיווחו הבוקר על פיזור הכנסת בהרחבה רבה, זמן קצר לאחר שהוכרז על ממשלת אחדות לאומית.

"כמה זה עצוב שאדם שמאמין שעצר את הטרור, ראש ממשלת ישראל, לא מסוגל לעצור כמה מאות מתנחלים שהשתלטו לו על התנועה", אמרה אתמול ח"כ זהבה גלאון ממרץ.

"ל-30% מהבית הזה מדובר במושב האחרון, והם מצביעים על הכפתור הירוק, הם רוצים להצביע על האדום, אבל הכול משודר והכול מצולם ויש ביקורת ציבורית", אמר ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל).

"עצה של זקן הכנסת", אמר ח"כ בנימין פואד בן אליעזר לח"כ יואל חסון, "אני מציע לך, תתעסק במה שקורה אצלכם. תלמדו שיעורים, תראו אלו שגיאות עשיתם. אתה בא בטענות על יו"ר מפלגת העבודה. אבל פעמיים הקדוש ברוך הוא סידר לכם להיות בראשות הממשלה: אולמרט התפטר, לבני ברחה לאחר שזכתה בבחירות. אני מבין את זה, אני מבין את הקנאה, את הכאב, תמשיכו בכיוון הזה, תמשיכו, הרי כל יום שעובר עוד חצי מנדט עובר אלינו ועוד חצי מנדט ועוד. שלא יהיה תמוה ביניכם שעד שתסיימו להשמיץ, נסיים את הבחירות עם 24-25 מנדטים".

109 ח"כים תמכו בהצעת החוק הממשלתית וח"כ אחד התנגד לה. ואז עברה הכנסת לשלב הבא: העברת ההצעה לוועדת הכנסת להכנתן לקריאה שנייה ושלישית.

הייתה זו שעת לילה מאוחרת, כמעט חצות:

הריח החל להתפשט, העיתונאים חשדו. שמועות בדבר בקשה להשהיית ההליכים בוועדה החלו להתפזר בחלל, עושים את דרכם למכשירי הסלולר של כולנו. קצת אחרי השעה 1:30 בלילה התמונה הייתה ברורה: דיל שנרקם בין נתניהו למופז. שתי הסיעות, הליכוד וקדימה, התבקשו להיערך לישיבה דחופה, וכל השאר, היסטוריה.

ח"כים, ששהו במליאה והחלו לחשוד, פנו ליו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, בשאלה: למה לא מצביעים על פיזור הכנסת? השעה מאוחרת, המיטה בבית קורצת, למה מושכים זמן, בעצם?

"למיטב ידיעתי, לאחר שהוצבע חוק ההתפזרות בוועדת הכנסת, ביקשו רביזיה שנדחתה לתאריך שאין לי ידיעה עליו. ולכן ועדת הכנסת לא החזירה לי את החוק ואיני יכול להצביע עליו. אין בפנינו הצעת חוק קיימת. לכן בכוונתי מיד לאחר הצבעה על מספר חוקים שנותרו לסגור את הישיבה", השיב ריבלין.

וקשה היה שלא להבין את המשמעות.

1. לא לשדה הקרב

במבט לאחור, הכתובת הייתה על הקיר: שבועות ארוכים לפני הבחירות הפנימיות בקדימה, כתבתי על רצונו של ביבי לסגור קואליציה עם מופז, אם וכאשר ינצח את הקרב.

זה מצוין לו כדי לכופף את החרדים, זה טוב מאד כדי לסייע לו להפסיק את החשש המתמיד מפני ההודעה הבאה הבלתי צפויה של ליברמן.

אבל אז החל מופז לשאת הצהרות על כך שהממשלה הזו רעה ונתניהו שקרן.

אז נכון שלפני שנים, כשהקים אריק שרון את 'קדימה', היה זה מופז שביצע את הזיגזג המרשים ביותר בעיר ונחת אל חיקה החמים של המפלגה החדשה, שעות אחדות לאחר שהצהיר כי 'בית לא עוזבים', אבל האיש התבגר ועשה רושם שהוא מתכוון ברצינות לבנות את מפלגתו באופוזיציה, ולא לאבד את עצמו לדעת בצל נתניהו.

יתכן שאז התכוון למה שאמר. אלא שימים חלפו, מצבה הכלכלי הנואש של המפלגה החל להתברר לו, גם הריסוק בסקרים לא עשה לו טוב. בשיחות סגורות עם מקורביו הוא נשמע עצוב ביותר. לבני לא השאירה לו ירושה משתלמת. בהחלט לא.

במצב כזה של לקוח נואש, קל היה לנתניהו, סוחר משכבר הימים, לעשות עסקים בזיל הזול. 28 מנדטים במחיר שכזה אינם רק מציאה, זו מכירת התאבדות.

הקונה, ראש הממשלה, קפץ על הסחורה. קודם כל לא צריך לשלם הרבה, חוץ מזה, מה יותר טוב מלמנוע את הסיכון הבא?

לאורך כל ימי הקדנציה האחרונה השתדל נתניהו להימנע מליטול החלטות כואבות. נאומים, כן והרבה, מעשים? כמה שפחות. הוא, שספג כל כך הרבה טילים בדרום ונשך את שפתיו מבלי להגיב, למה לו ללכת לשדה הקרב המדמם של מערבת בחירות כשאפשר להמשיך לשבת על הכורסה המרופדת?

2. מי שקרן?

צריך לסתום היטב את האף כדי להימנע מלהריח את הריח המעופש, העולה מבליל המשפטים אותם השמיע לאחרונה מופז.

היה זה במהלך דיון בועדת חוץ ובטחון בראשה עמד, כאשר 'ירה' את המשפט לפיו, 'ראש הממשלה הוא שקרן'.

לפני מספר חודשים, בעד דיון בנוכחות ראש הממשלה (לדרישת 40 חותמים), אמר את הדברים הקשים הבאים: "עולם הזוועה של ג'ורג' אורוול קורם עור וגידים תחת משטרך, משטר המחדיר בכוח החקיקה יסודות אפלים של דיכוי, יוצר חזון אימים כמוהו לא נראה במחוזותינו מעולם. 1984 כבר כאן וזה נורא", אמר, כשהוא רומז לספר "1984".

"תקשיבו טוב", כתב לפני מספר שבועות בעמוד הפייסבוק שלו. "אני לא אכנס לממשלה של ביבי. לא היום. לא מחר ולא אחרי שאעמוד בראשות קדימה ב-28 במארס. זו ממשלה רעה, כושלת ואטומה וקדימה בראשותי תחליף אותה בבחירות הבאות. מספיק ברור?".

והיו כמובן גם משפטים נוספים. ובכל זאת, כשהגיע הרגע עשה כמעט בדיוק נמרץ ביטחוניסט אחר, אהוד ברק, בשעתו.

האם גלגל ההצלה בו זכה, בדמות שנה וחצי של אוויר לנשימה למפלגתו, יביא אותו אל חוף מבטחים? או שמא חורים שייפערו בו ישקיעו אותו בעומק מצולות הים הפוליטי?

3. המפסידים: ציפי ודרעי

הבוקר, בדף הפייסבוק שלה, כתבה יו"ר קדימה עד לפני מספר שבועות, ציפי לבני את הדברים הבאים. "בבוקר הזה אני רוצה להגיד משפט אחד לכל אחד ואחת מכם. אני יודעת בדיוק אלו תחושות מציפות אתכם לאחר אירועי הלילה - אבל תזכרו שיש גם פוליטיקה אחרת, והיא תנצח".

אפשר, ציפי, כמה מילים על מה שאני חושבת בנושא? אז ככה. אני מכירה אותך, ולא מהיום. את אישה ישרה, אשה שיש לה אמונות דעות ואידיאולוגיות וגם מוכנה ללכת איתן ובשבילן עד הסוף.

המגרש הפוליטי הוא עבורך מקום בו ריח הצחנה מקשה עליך לנשום, כמעט כמו שמקשה עלי לנשום צחנת עולם התקשורת, ובפרט זו החרדית. אבל כשאת נמצאת במקום, את חייבת לזרום 'עם מה שיש'. ככה מתנהלת פוליטיקה, בדיוק כך ולא אחרת.

עזבי, לא אדרוך על שגיאות עבר ולא אומר לך ששגית כשלא הרכבת ממשלה עם החרדים, עם צאתו של אולמרט מהזירה, גם לא אזכיר לך את טעותך לפיה לא הצטרפת לממשלת נתניהו.

בואי נדבר רק על השבועות האחרונים: אוקי, הפסדת למופז, זה קורה, ככה זה בפוליטיקה. עכשיו היה עליך לקבל החלטה: האם לפרוש, לנטוש, או לעלות על העגלה.

אני זוכרת את הרגע שבו הבחנתי בחברי הכנסת שלמה מולה ויואל חסון נכנסים אל בית קדימה בלילה בו נערכו בו חגיגות הניצחון של מופז, לא האמנתי למראה עיני: חסון כבר אמר לי שיצטרף לכל מנצח, אבל מולה נתן להבין שממש לא. אז מה הוא עושה פה, למען השם? שאלתי את עצמי.

התשובה הייתה ברורה: פוליטיקה.

במבט לאחור: מישהו בכלל זוכר לאיזה צד היה שייך כל חבר במפלגה? מולה ימשיך לכהן כח"כ עוד שנה וחצי, לעזור לבני עדתו ובכלל, לעשות ולפעול למען מדינת ישראל, אז הייתה דקה וחצי של אי נעימות, באותו לילה. אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, צריך לדעת להפסיד אך להמשיך.

אילו לא הגשת את מכתב ההתפטרות שלך לפני מספר ימים, אילו היית נשארת כח"כ וכחברת מפלגה, יכולת כעת להיות חלק חשוב בממשלת נתניהו. בעצם, אולי אם עדיין היית בקדימה הוא לא היה מסכים לצרף אותה אליו. השנאה אליך בכל זאת די גדולה. והנה את, שמאמינה שהמהלך של שאול היה טעות, יכולת בכוחך שלך למנוע אותו. ואם לא למנוע, להצטרף ולהשפיע מבפנים.

את אותם דברים אמרתי הבוקר לאחד מאנשיו של אריה דרעי. במהלך הימים האחרונים הוא התחבט בינו לבין עצמו בדבר צעדיו הלאה. להקים מפלגה? להיכנס לש"ס? רצון הרב, גם אם לא נאמר במפורש, היה ברור לכולם: דרעי בפנים.

יו"ר ש"ס, אלי ישי, פנה אליו בקריאה לבוא הביתה. אז נכון, היא הייתה מבישה כי לא נלוותה אליה כל הצעה קונקרטית לתפקיד או כיבוד, אבל בפוליטיקה צריך לדעת לסתום את האף ולעשות מעשה.

אילו.

אילו הודיע אריה דרעי לגר"ע יוסף, לפני מספר ימים, כי כדי להגדיל תורה ולהאדירה, ולמען השבת העטרה ליושנה, ולמען כבוד הרב, ולמען כבוד שמים, ולמען מניעת חילול השם, וכדי להילחם טוב יותר באויבנו ובתקשורתנו – אני שב לש"ס, שב הביתה, כל שיאמר לי הרב אעשה, כל תפקיד שיטיל עלי אקח בשמחה.

אילו.

במהלך השנה וחצי הבאות יכול היה אריה דרעי לעמוד כשר בראש משרד ממשלתי חשוב, כזה או אחר. בישיבות הסיעה, כמו גם במליאת הכנסת, מעולם לא ראיתי מספרים על כסאות. גם בראיונות בתקשורת לא נוהגים לציין מספר. את מי מעניין מספרים? מי זוכר בכלל את סדר הרשימה של התנועה בכנסת?

4. מה לא פורסם?

אחת השאלות היותר מעניינות היא', מה היה שם בדיל בין נתניהו למופז ולא פורסם.

כידוע, בעוד כשנתיים, עומדות להתקיים הבחירות לנשיאות המדינה.

האם כחלק מהעסקה הבטיח ביבי למופז את הצבתה של ח"כ דליה איציק, אחת מהמקורבות לו ביותר, כמועמדת לתפקיד?

אם תיערכנה הבחירות במועדן, אין סיכוי שההבטחה, אם ניתנה, תוכל להיות ממומשת. לך תדע מה יהיה אז מצבה של קדימה, מה יהיה אז מצבו של ביבי.

אבל יש מצב לפיו יחליט נשיא המדינה, שמעון פרס, שכבר אינו צעיר לימים, לקצר את משך זמן תפקידו, ואזי האפשרות הזו יכולה להפוך לריאלית.

בליכוד פנימה לא ממש יאהבו זאת, אולי ממש ישנאו את הרעיון. ריבלין אהוב על השטח, ומה להם ולח"כ מקדימה? אבל בקרב חברי המרכז גם לא אוהבים את המהלך האחרון של יו"ר מפלגתם, מי בכלל שאל אותם?

"חשאית", "חשאית", הם יוכלו להמשיך לזעוק עוד שנה וחצי - אולי גם אחר כך. התחושה היא שראש ממשלתם כבר מזמן לא מקשיב לקריאותיהם.

5. התרחיש הסודי

וזה מביא אותי אל התרחיש הבא:

לפני כמה ימים סיפר שר בכיר בליכוד לאחד ממקורביו, כי ראש הממשלה פנה אליו בהצעה: הוא הסביר לו שאין לו כוחות לעבור את מה שהוא עובר מול גורמי הימין של מפלגתו, אין לו כוח ללחצים אותם מפעיל עליו ח"כ דני דנון, כמו גם אנשי פייגלין, נמאס לו.

בקיצור, כך גולל בפניו, יש בדעתו לעשות את מה שעשה אריק שרון בשעתו: להקים מפלגה ולערוק אליה.

"האם תהיה מוכן להצטרף אלי?" – שאל אותו נתניהו.

הלה סירב, מסיבותיו שלו. אולי כי לא האמין שערב הבחירות כבר לא כאן ועכשיו, אולי כי פחד מאנשי השטח. זה לא אומר שגם בעתיד הקרוב, כאשר הבחירות רחוקות במרחק של קילומטרים, הוא ישיב את אותה תשובה.

האם לכך חותר נתניהו? לנטוש את מפלגת האם שלו ולערוק למפלגת מרכז חדשה? אולי חלק מהדיל הוא צירוף מופז למפלגה שכזו, כביטחוניסט שבחבורה?

אם זה יקרה, תהיו בטוחים שיהיה זה מבצע חשאי, תדעו על כך רק רגע לאחר שהדברים יהיו גמורים חתומים וסגורים.

אבל הפעם, בניגוד ללילה האחרון, תוכלו לומר שקראתם על כך כבר קודם לכן.

6. לא מבין את ביבי

"אני לא מבין את הראש שלו", אמר לי הערב אחד מבכירי המפלגות החרדיות, אחד שבדרך כלל סבור שביבי בחור פיקח וכי מהלכיו מחושבים כהלכה.

וכך ניתח לי את המצב: "ביבי היה מרכיב את הממשלה הבאה, איך שלא הופכים בזה. גם אם ליחימוביץ היו 18-19 מנדטים, החרדיות לא היו מצטרפות אליה גם ליברמן לא. היא לא עשויה מחומרים של ראש ממשלה, וכולם מבינים את זה.

"לעומת זה, מופז זה מקרה שונה: הוא לא בא משום מקום, הוא אולי לא כריזמטי או לא פוליטיקאי מבריק אבל הוא בהחלט בעל רקע רציני ואדם שתרם רבות לבטחון המדינה. הוא מתאים לראשות הממשלה אפילו יותר מלבני. אז נכון שלאחרונה נקלע לסיטואציה פוליטית לא פשוטה, בפוליטיקה חוץ משכל צריך גם מזל ועיתוי, ואת זה לא היה לו בשלב הזה.

"המתחרה היחיד שעמד מול ביבי, במערכת הבחירות הקרובה אם הייתה נערכת בספטמבר, היה מופז. אבל הוא הרי לא רלוונטי בכלל מצבו בסקרים. אז למה הושיט לו את חבל ההצלה? למה הפך אותו לאפשרות ריאלית להפוך למפלגה גדולה לקראת הבחירות הבאות?"

לשאלה הזו לא היה לאותו בכיר תשובה: "במהלך הימים הבאים אדע את התשובה, מן הסתם", כך אמר לי, כשהוא מקווה לדלות קצת יותר מידע משיחות עם נתניהו.

האם יתכן שביבי מכוון לכיוון שונה מזה שכולם חושבים עליו? שוב: האם יתכן שהוא מתכנן שותפות מתמשכת עם מופז, תוך הקמת מפלגת מרכז חדשה?

ימים יגידו, רק למען השם, בפעם הבאה אל תתנו לו להפתיע אתכם.

7. המח שבישל את המהלך

ידעתי, הרחתי, שמעתי, סיפרו לי – את המילים הללו תשמעו מן הסתם במהלך הימים האחרונים מרבים וטובים. כולם, במבט לאחור, הבינו וידעו.

טוב, גם אני יכולתי לומר זאת: אמש, בממסדרונות הכנסת, פגשתי באברהם קרויזר, שותפו של האסטרטג ליאור חורב. שוחחתי איתו על מצבה של קדימה, על מצבו של מופז, הסכמתי איתו שהנצחון של לבני רשום על שמו של חורב, שהשיג בהחלט הישג יפה וראוי לכל שבח.

אבל מה הלאה? – שאלתי אותו. קדימה מדשדשת סביב ה-6 מנדטים, זה צחוק – אמרתי לו.

במבט לאחור, מהתשובה הלא ברורה שלו, הייתי צריכה להבין שיש משהו שעליו אני לא יודעת. אבל הוא כמובן לא סיפר דבר. לא על כך ששבוע קודם לכן החל חורב לבשל את המהלך המבריק, החל לגשש מול לשכת רוה"מ. המהלך התחיל מרצון משותף לקדם את חוק טל ולהעביר אותו עוד ביום שני, לפני פיזור הכנסת, השיחות התחממו, והאפשרות הבאה דיברה כבר על הרבה יותר מזה, על הליכה משותפת.

אתמול בלילה, רגע אחרי ששמעתי על המהלך הלא צפוי, פניתי שוב אל קרויזר.

אחרי כל מה שאמרת על ביבי ועל ממשלתו, זה לא קצת מצחיק? – ביקשתי ממנו הבהרות.

"לא, אם השיג את מימוש האג'נדה שלו, מה הבעיה?".

למען האמת, הוא צודק. מופז עשה את הצעד הנכון ביותר. עבורו, כמובן. ולליאור חורב חייבים להעניק את מדלית הניצחון. אולי ברמה החרדית המהלך לא ממש מיטיב איתנו, אבל כשושבין הגדול בעניין, הוא הוכיח את עצמו כאסטרטג חריף ומקצוען בכל קנה מידה.

8. קרם וניל לישי

בשלב מסוים במהלך הלילה הארוך של אמש הזעיק נתניהו את השר ישי לחדרו. "מתנהל ברקע סיפור כזה וכזה", אמר לו, "מה דעתך? זה נראה לך?"

לא בטוח שאם ישי היה מגלה התנגדות, מישהו היה שומע לו, בעצם בטוח שלא, אבל למען הנימוס לא ראוי לתת ליו"ר שותפה קואליציונית נאמנה שלך, לשמוע על מהלך שלך מכלי התקשורת.

"זו החלטה שלך", השיב לו ישי, בהיגיון רב, "אני רק לא רוצה להיפגע מכך".

"לא, מדובר בברית היסטורית בינינו", 'מרח' אותו נתניהו כפי שהוא בהחלט יודע לעשות.

עוד קצת קרם וניל מלמעלה, פרי יצירתו של נתן אשל, כמה חיוכים של פרח לרנר, והמפלגות החרדיות נרגעו. אם בתחילת הערב הם נשמעו נסערים, כמעט נשבעו לי שביום רביעי הם פורשים, בסיומו של לילה ארוך, הם נשמעו ממש מפויסים.

"כשיהיה ריאלי, תודיע לי", ביקש ישי. ביבי הבטיח לעשות זאת, איפה שהוא בין הקריאה הראשונה להמשך ההליך.

כשהבין שהמהלך נכנס להילוך גבוה תפס ישי את הרכב וטס לבית שברחוב בלפור להתעדכן. נתניהו הציג בפניו את המתווה לחוק טל, ישי ביקש לשנות פה ושם, וכולם יצאו מרוצים.

המתווה חדש, אומר לי ישי, דומה מאד לזה שמופיע בהסכם הקואליציוני. כן, הוא קצת דואג, מצד שני, ביבי יצטרך אותם גם לקדנציה הבאה, במהלכה יכול להיות שגוש השמאל יתחזק. ובכלל, במצב כיום אפשר להביא את חוק טל הרבה יותר משופר מזה שהיו מביאים לנו מיד לאחר הבחירות, אם היו נערכות כבר באלול הקרוב.

ויש עוד רווח קטן מן הצד: ליברמן מוחלש יותר, קואליציה גדולה עומדת אל מולו. הכנסת מופז לקואליציה היא אנטיביוטיקה חזקה מאד נגד ליברמן וישראל ביתנו, שזממו 'להפציץ' את הכנסת בחוקים לעומתיים, וייאלצו מעכשיו להירגע ולהרגיע.

9. התחזית שהתממשה

"איש לא ידע על המהלך", מודה לי בגילוי לב שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס. "כולם הופתעו, ידעו אולי שנייה לפני התקשורת, אולי אפילו 30 שניות אחרי".

כמי שנכנס ויוצא חופשי מלשכת נתניהו, אם הוא לא ידע, הרי שהמהלך נשמר בסוד בדרך שלא תיאמן.

כן, שבוע לפני, זרקו גורמים בכירים מאד בלשכה, דיבורים על כך שמופז רוצה להיכנס וכי למרות ששומעים אותו צועק נגד הממשלה, נא לא להתייחס ברצינות. אבל מי חשב שהבחירות יבוטלו וכי ממשלת אחדות לאומית תצא לדרכה בת השנה ומחצה?

בניגוד לאחרים, אטיאס חושש פחות מחוק טל והרבה יותר משינוי שיטת הממשל. לדעתו, לחוק טל יימצא הפתרון, ובסופו של יום יצטרכו להביא כסף למסגרות. יבואו לבג"ץ עם מתווה חדש שוויוני ומתוקצב, וזה בעצם מה שעושה את ההבדל בין החלטה שמבוצעת, לבין החלטה שלא יוצא ממנה דבר. אם בגוף ההחלטה כותבים מאין יבוא התיקצוב, היא מתבצעת.

ויש כאן עוד עניין: בשיחות שלו עם ביבי הוא הבין שאין שום מגמה לכפות שירות על בחורי ישיבה, גם לא לקבוע מכסות לפטורים. אך לדעתו, המתווה יכלול מכסות, מבחינת הציבור החילוני מדובר באותו הישג, זהו רק עניין של טרמינולוגיה, אבל מבחינת הציבור החרדי אם יתקצבו כמו שצריך את המסגרות לא תהיה בעיה לעמוד ביעדים.

הרי בסופו של יום השופטת דורית בייניש פסלה את חוק טל לא בגלל שהיא נגד החוק, אלא ובעיקר נגד התוצאה. אם יובטח שהתוצאה תהיה משביעת רצון, אפשר למצוא פתרון שיהיה מקובל על כולם.

אטיאס חושש בעיקר משינוי שיטת הממשל, שמטרתו ראש ממשלה חזק כמו באמריקה, והחלשת כוחן של המפלגות החרדיות. לכאורה, למה ש"ס אמורה לפחד ממהלך שכזה? מדובר במפלגה שנעה סביב העשרה מנדטים, אז מה הבעיה? ובכל זאת, כאשר לראש הממשלה יש אלטרנטיבות והוא לא חזק מדי כוחה של כל מפלגה יכול להשפיע.

במשך עשרים שנה לא היה שר במשרד כלשהו שהצליח לשנות כפי שאטיאס הצליח, בכך מודים גם אנשי משרדו. ולמה זה קרה? כי כשהשר מגיע ממפלגת השלטון אין לו כמעט יכולת להשפיע. אתה מהליכוד, אז שר האוצר לא סופר אותך. כשאתה ממפלגה שהיא חלק מהקואליציה אתה לא 'מובן מאליו', אי אפשר לדרוך עליך, וחייבים לתת לך את מה שאתה מבקש.

אגב, עכשיו אפשר להעניק לשר אטיאס את המדליה על התחזית המדויקת שלו: היה זה באחת משיחותיי איתו בתחילת החורף. ביקשתי ממנו להעריך מתי ייערכו הבחירות הבאות. אז, זה היה נראה כל כך רחוק. חייבים להודות שהוא העריך במדויק. הוא דיבר על אי אפשרות להעברת התקציב, ועל כך שביבי חותר לבחירות באוקטובר. התאריך הזה היה מבחינתו של ביבי ייהרג ואל יעבור, הוא דיבר על כך בגלוי עם השותפות הבכירות שלו.

10 מה עושים כשאין ברירה

כשאין ברירה, עוזבים גם בית.

כשצריך, מורידים את ה'שקרן' מחבל התלייה, ומחייכים יחד איתו אל מול המצלמות.

ככה זה בפוליטיקה. ומי שלא מכיר את המשחק, נשאר בבית עם לוח משחק השחמט, כשהוא מונח בארון.

ומי אמר שג'ינגלים אינם צודקים?

'רק הליכוד יכול', הפך למציאות בשטח ובכנסת. 'רק הליכוד יכול', 'רק ביבי יכול'.

אז מי אמר "חשאית-חשאית" - ולא קיבל?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!