הרב: אין שום היתר לבזות ולהשפיל יהודי המחזיק סמארטפון בהיתר

"אין שום היתר לגעור ביהודי המחזיק בסמארטפון לצורכי פרנסה או שקיבל היתר מרב", כך אמר הגאון רבי נפתלי גלנץ רב קהילת חסידים אלעד בדרשת שבת שובה, שנשא בפני קהל רב.

הרב זעק מדם ליבו על חומרת הלבנת פני חברו ברבים וטען, היעלה על הדעת שאדם שבקהילתו לא נהוג לאכול מצות מכונה בפסח, או אדם שנוהג בשבת כשיטת ר"ת יגער באחר ויבזהו כי הוא אינו נוהג כמותו?! 'בחדרי חרדים' מביא לכם את תמצית הדרשה החריפה שנשא.

"אחי ורעי, זכינו וב"ה קהלתינו הקדושה התעטרה בכתרים רבים המפארים אותה לשם ולתפארת, בעיני הכתר המייחד אותה באופן מיוחד, הינה העובדה כי המדובר בפסיפס אנושי מגוון ורחב, שהתקבצו ובאו מחצרות ומעדות שונות, וכאשר כל אחד תורם את ייחודו, כשכל יחיד מבטא כראוי את סגנונו המיוחד נוצרת הרמוניה מופלאה, דא עקא, כי היתרון יכול חלילה להיפך לחסרון כאוב, מטבע הדברים, בקהילה המייחדת חסידות מסוימת, הרי שהכללים מאוד ברורים, קודיי ההתנהגות גם הם מונחים בצורה ברורה על ידי העומד בראש ועל פיו נוהגים כולם כבמקשה אחת, שונים הדברים כאשר קהילה בנויה כאמור מהמון יחידים, כל יחיד מגיע מבית יוצר אחר, מכור היתוך שונה, מה שמותר לכתחילה אצל אחד, כשר רק בדיעבד אצל אידך, מה שבדיעבד אצל אחר, פסול ומוקצה מחמת מיאוס אצל השני, ובשל כך האחריות הרובצת על כל יחיד ויחיד הינה כפולה ומכופלת".

"באם מי שנוהג כשיטת ר"ת יעיר בחריפות במוצאי יוה"כ על מי ששובר את הצום בזמן גאונים, כי הוא אוכל ביוה"כ והוא חס וחלילה בכלל ונכרתה, אם מי שסובר שמצות מכונה נחשבות לחמץ גמור, יגער באוכלים כי אוכל חמץ בפסח, ואם מי שבעיניו מכשיר נייד, מוגן או מושגח, נחשב למוקצה מחמת מיאוס ואסור אפילו בדיעבד, ויגער בחבירו שקיבל היתר לצורך פרנסה להשתמש בו, ושרבו התיר לו, הרי שמהר מאוד איש את רעהו חיים בלעו, ובכלל רע עלי עד מאוד ההקצנה הגוברת בכינויי השם, בכזו מין קלות מגדירים היום שומר תורה ומצוות כמחלל שבת ואפילו כמי שנכשל בג' עבירות חמורות".

"אמרתי מכבר ל"קנאי" שבער בעצמותיו ל"שטוף" יהודי בפני קהל ועדה, על שהחזיק מכשיר מוגן, והגדירו לא פחות מבא על אשת איש, שנעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה ששנא שנאה עמוקה ואמתית את הרשע והרשעים, "משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים! העידו חז"ל (בבא מציעא נח) שכשהיו מקניטים אותו בשאלה הבא על אשת איש מיתתו במה (כדי לרמוז לו על מעשה בת שבע) היה משיב ואומר, הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב, אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, והגמרא מסיקה מכך, כי נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כך – אמרתי לו - שגם לדבריך שהינו בכלל בא על אשת איש, הוא בניגוד אליך יהיה לו חלק לעוה"ב, מה שלא ניתן לומר עליך".

הרב המשיך והוכיח את מתפללי בית מדרשו, "כששמענו לא מכבר על "תמהוני" שהוריד בכח פאה מאשה נשואה באחד מהחנויות בעירנו, הזדעזעו כולם, אין אחד שלא חש סלידה עמוקה ותיעוב מהמעשה, למרות, שברור לי שאותו "תמהוני" בעדתו ולשיטתו הוא לוחם מלחמת ה', וקנאי המקנא קנאת ה' צבאות, במה ועד כמה שונה אותו קנאי שהטיח ביהודי בפני קהל ועדה על החזקת הטלפון שהוא בא על אשת איש?".

בברכת כהנים עולים הכהנים לדוכן יום יום, ללא מנעלים, מה הסיבה לכך? הגמ' מסבירה (סוטה מ ע"א) שישנו חשש שמא תקרע לאחד הכהנים רצועת מנעלו, ומפני כך יתבייש ולא יעלה לדוכן, ואו אז עלולים לרנן אחריו שאינו עולה מפני שהוא בן גרושה, האפשרות הינה כל כך רחוקה, אולי תקרע הרצועה, אולי לא יעלה, אולי מישהו יגיד וירנן, ובכל זאת טורחים כל הכהנים, יום יום, לחלוץ את נעליהם בעלותם לדוכן, כדיי למנוע אפשרות רחוקה של חשד קל, ולדאבוננו, בימינו הותרה הרצועה... לא חוששים לקריעת רצועה, מטיחים ומלעיגים ומדביקים תיאורי גנאי גרועים בהרבה יותר מבן גרושה מבלי כל חשש מורא או פחד".

"ותמה תמה אקרא וכי נעלם מעיניהם עדות חז"ל בגמרא הנ"ל (ב"מ נח' ע"ב), כל היורדים לגהינום עולים חוץ משלשה שיורדים ואין עולים, ואלו הם הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו, הרי שמתוך שלש העבירות שיורדים ואינם עולים, שתים הן בגלל הקנטה וציעור והדבקה של כינוים מגונים ביהודים קדושים בני קל חי,
אולי ע"ז רמז הנביא בבואו לסדר את דרכי התשובה, שובה ישראל עד ה"א כי כשלתך בעונך, הראשית לכל הינה קחו עמכם "דברים" ושובו אל ה', לקחת אל לב את כל אותן הדיבורים הפוגעניים שגרמו לאחרים צער ותוגה, עד דאזיל סומקא ואתי חיורא, שהוא עד כדי רציחה בפועל ממש".

"ובכדיי שלא נחשוב או נקל ראש, מה כבר עשינו? בסך הכל דיברנו, נו אז מה עם התבטאנו קצת בבוטות או בחריפות, וכי יש כח למילים להרוג? וכי יש משקל כה כבד לדיבורים? לזה ממשיך ואומר כל תשא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, קח טוב – הבה ונלמד דעת מהמושג ונשלמה פרים שפתינו, שעניינה שבזמננו היום, שבית מקדשנו לשריפת אש ובחורבנו, כשאין לנו כהנים בעבודתם ולווים בדוכנם, כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, התפילות והלימוד, למרות שהוא בסך הכל באמירה בפה, נחשב לנו כעשיה בפועל ממש, מזה נלמד כמה כוחה של דיבור, שהיא כמעשה ממש, ונשמור על מוצאות הפה ועל כבוד חברינו, ועל ידי כך נזכה להבטחת רבי אליעזר "הזהרו בכבוד חברכם... ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא, ונחתם בגמר טוב לשנה טובה ומבורכת ברוחניות ובגשמיות", כך הרב גלנץ, הנחשב לרב נערץ בעיר התורה והחסידות אלעד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!