שלטון - יש, כבוד - אין • ועידת הליכוד הרביעית • מיוחד

היו שאמרו שהם הפכו לרציניים יותר. שהליכודניקים של היום הם 'לא מה שהיה פעם'. אבל מי שהיה אמש (א') בגני התערוכה, לא יכול היה שלא לשפשף את עיניו בתימהון לנוכח ההצגה הטובה בעיר.

כבר בכניסה לאולם שבו כונסה ועידת הליכוד הרביעית, יכולת לראות משהו מוזר. איך אמר לי ליכודניק הנושא בתפקיד כלשהו 'במערכת'? "כשאני עשיתי חתונה, הכנתי אולם גדול יותר ממה שהכינו פה ל-3700 חברי ועידה".

ואכן, האולם התאים אך בקושי לסדר גודל של כמה מאות אנשים, אפילו זה בצפיפות לא נוחה. קשה היה לצעוד ממתחם התקשורת אל פינת הקפה בחוץ. בקושי אתה מוצא לעצמך אוויר לנשימה מפאת המון האדם המקיף אותך מכל עבר. שרים העומדים מול כל מיקרופון מצוי ושופכים מולו את הגיגיהם. בעד, נגד ומה שלא יהיה, חברי ועידה, עיתונאים – כולם מצטופפים בתוך כולם, כמו סרדינים.

למה, למען ה', בחרו באולם כה קטן לאירוע שהיה אמור להיות אירוע מרשים? – הייתה אחת השאלות הבולטות שנשאלה שם. היו שאמרו שמדובר בכוונת מכוון.

תארי לעצמך שהיו מכינים אולם גדול ובסוף אנשים לא היו מגיעים? רצו למנוע בושות – הייתה אחת מהדעות ששמעתי.

דעה אחרת טענה בתוקף כי באולם קטן ובצפיפות כמו ששוררת פה, גדלים סיכוייו של ראש מהמשלה לנצח. איך? לא ממש הבנתי, אולי גם איש שיחי לא. שיהיה.

כך או כך, על נתניהו קשה להפיל את האשמה. שעות אחדות קודם לכן, הוא קם מאבלו על אביו. אבל איפה כל צוות הארגון של הליכוד, שאמור היה לחשוב על הפרטים הקטנים?

מי יהיה היו"ר?

בסיומו של האירוע, אמור היה להיבחר יו"ר לועידת הליכוד.

מי ומי בין החושקים בתפקיד? ובכן, השר מיקי איתן, ח"כ דני דנון, וכמובן, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

למה רצה איתן בתפקיד? אליבא דמקורביו, חשוב היה לו להשפיע על הליכוד בכיוון של 'יותר צעירים'. זוהי הדמוקרטיה הכמעט יחידה בשטח הפוליטי. לכו תשוו לליברמן. לכו תשוו ללפיד, שהדמוקרטיה שלו היא זכות בחירה בין אוזנו הימנית לאוזנו השמאלית.

אלא שיש מי שחושב שהסיבות שונות. "איתן יודע שאין לו סיכויים גבוהים לקבל את תמיכתם של חברי הוועידה, הוא מעדיף שהכוח יוחזר לחברי המרכז, מה שביבי אינו רוצה".

ולמה לו, לדנון, לרוץ להרפתקאה הכמעט חסרת סיכוי הזו? ובכן, לדנון חשוב למנוע שריונים כמו למשל זה של אהוד ברק, יו"ר סיעת העצמאות, שהפך את נושא השריון שלו לחלום הבלהות של רבים מחברי הליכוד. יש שיאמרו שגם חשוב לדנון להביא להחדרתם של כמה שיותר מאנשי הימין לרשימה, ועמידתו בראש הפירמידה יכולה בהחלט לסייע לכך.

כך או כך, עד לרגע האחרון נעשו מאמצים למנוע את ריצת השניים. בסביבתו של ראש הממשלה כבר שחררו הודעות לפיהן המועמדות הוסרה, ואז טורפד הכל. היה זה לאחר שכמה מאנשיו של משה פייגלין הודיעו שאם השניים מסירים מועמדות, הם מעלים אותה. ואם יש מועמדים, יש הצבעה. מזה חששו אנשי נתניהו והחליטו ללכת על הצבעה, ויהי מה.

הצבעה גלויה, כמובן. יצביע כל נציג את אשר יצביע, כך הייתה הכוונה המקורית.

הכל דיבורים

אבל אז החל ראש הממשלה לשאת את נאומו. את פניו קיבלו קריאות בוז של חלק מהקהל, שלמרות חלקו הקטן הצליח בהחלט להשמיע את קולו באופן ברור, רם ונישא. תחילה היה הבוז על התנאים, על הצפיפות.

ראש הממשלה, בדבריו בפני הוועידה, התייחס לראשונה להקדמת הבחירות.

"במהלך שלוש שנים ניהלנו ממשלה יציבה", אמר. "כאשר ראיתי שמתחילה אווירה של בחירות, החלטתי שעדיפה מערכת בחירות מהירה בת 4 חודשים, מלהיכנס לשנה וחצי של ערב בחירות. זהו הדבר חשוב הן לשמירה על היציבות בביטחון והן לשמירה על יציבות הכלכלה בישראל".

באשר לחוק טל, אמר נתניהו: "אדאג להביא חוק חדש, כזה שישמור על שוויון בנטל".

נתניהו גם התייחס למתחריו: "במציאות המדינית הביטחונית והכלכלית המורכבת הזו, רק מי שיודע לפעול ולהשפיע, יכול להיות ראש ממשלת ישראל. אני מכבד את כל ראשי המפלגות המתמודדים לכנסת הבאה. יש להם הרבה מה לתרום, אבל מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה ראש ממשלה בלי ניסיון ביטחוני, מדיני וכלכלי. זה השילוב ההכרחי".

לסיום התייחס לסוגיית איראן ואמר: "עד לפני 3 שנים איראן המשיכה בתכנית הגרעין שלה כמעט באין מפריע ללא שום התנגדות בינלאומית רצינית והיום הרבה בזכות הפעילות שלנו העולם מתגייס נגד הגרעין האירני. כמובן שאיראן מנסה להוליך שולל את העולם אבל אנחנו לא נרפה מהלחץ עד שהאיום יוסר באמת. מול סערה בעולם הערבי, מול סופה כלכלית עולמית ניווטנו את ספינת המדינה".

נאומים הם החלק היותר חזק של נתניהו. אבל כאן הסתיים החלק היפה של האירוע.

קריאות רמות של "חשאית" החלו למלא את האולם. הקריאות הלכו וגברו והנואמים השונים התקשו לגבור עליהם. עוד הפסקה בנאום, עוד דקה להתלבטות, עוד הפסקה קלה. הרוחות געשו. הדרישה להחיל את הדמוקרטיה על ההצבעה, הלכה והתבררה כבלתי מתפשרת, הקודקודים, שהסתגרו באחד מהחלקים האחוריים של הבמה החלו, כך נראה, להבין שאין מנוס אלא להיכנע להם.

בסיומו של הערב, יכלו המפגינים לסמן בידם תנועת וי של ממש. ראש ממשלת ישראל נכנע להם והסכים להכריז על הצבעה חשאית במועד שעדיין אינו ידוע.

השתלטות הימין

ורק כשהנאספים החלו להתפזר, הגיע שלב הסיכומים, והוא היה בלתי מרנין בעליל.

"הערב הזה עלול לסמן את נפילת הליכוד לקראת הבחירות הבאות", אמר לי אריק זיו, עורכו של אתר "ליכודניק", שכבר זכה בעבר לכמה הערכות מעניינות שהתבררו כנכונות. לדעתו, הערב הזה הגביר את סיכוייה של שלי יחימוביץ, יו"ר מפלגת העבודה, לנצח את הבחירות הבאות ולהביא למפלגה הגדולה ביותר.

האחרים, שעמדו לצידו, חלקו עליו, אבל קשה היה להשתחרר מהרושם שהערב הזה לא ממש עשה טוב לליכוד בראשות בנימין נתניהו. אפילו ג'ינגל הליכוד האהוב (על איסור מוזיקה בספירת העומר לא שמעו פה, כנראה) לא הצליח לרכך את המהלומה. חברי ועידה 'מקפלים' ראש ממשלה מכהן, האיש החזק ביותר במערכת הפוליטית כיום. גם החולצה המקושטת בפרסום מרשים לנתניהו בראשות הליכוד, לא הצליחה לצנן את האווירה הלוהטת.

בושה בשידור חי, בכל ערוצי הטלויזיה, ועוד בשעת השיא - 8 בערב, שנבחרה כפי הנראה שלא במקרה כשעה שבה יכנס נתניהו אל האולם.

הערב הזה, חיוו כמה יודעי דבר את דעתם, הראה לתקשורת שמי שהצליח להשתלט על הליכוד הם גורמים ימניים, כאלו שלא יתנו את קולם לליכוד, אך יעשו הכול כדי להשתלט עליו מבפנים. מותר להם, כמובן, אלו הם חוקי המשחק הדמוקרטי, אבל התקשורת הישראלית לא תאהב זאת ובטח שלא תעשה הנחות לנתניהו, שעומד בראש ה"מחנה הזה", זה המסומן בקרב רבים מהעיתונאים.

ואכן, הרבה מאד חובשי כיפות סרוגות נכחו באולם, מתנחלים, דתיים לאומיים וכן, גם חרדים. ליטאים, חסידים, חרדים עובדים.

היטיב להגדיר זאת העיתונאי יוסי ורטר מ"הארץ": "מי שהזדמן היום (ראשון) לגני התערוכה בתל אביב, לישיבת הפתיחה ה"חגיגית" של ועידת הליכוד הרביעית, שפשף את עיניו בהשתאות: זה האיחוד הלאומי? זו תנועת התחייה שקמה לתחייה? זו ישיבת מרכז הרב? מאות מתנחלים ומתנחלות, בכיפות ושביסים בכל הצבעים והגדלים, גדשו את האולם והתנחלו על כסאות הפלסטיק הלבנים. יש"ע זה כאן. לוותיקי התנועה לא נותר מקום. הם נאלצו להצטופף במעברים, או שנותרו מחוץ לאולם, מתוסכלים כהוגן".

חלקם, אגב, נכנס פנימה רק בשלב בו הפסיקו ערוצי הטלויזיה את השידור החי מהמקום. דבר אחד הוא להיות חבר ועידה או חבר מרכז, דבר אחר הוא להופיע בערוצי התקשורת בהופעה פומבית.

הנה למשל חבר מרכז שרואה עצמו גם כמועמד לרשימת הליכוד לכנסת הסביר לי למה חשוב לו לבוא ולהשפיע. המטרה שלו, כך הסביר, היא שהליכוד, שסביר להניח שהוא זה שיקים את הממשלה הבאה, יורכב מאנשים אידיאולוגיים.

"אין שאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא, השאלה היא איזו קואליציה ירכיב. חילונית? שמאלית? בנימין נתניהו נתון ללחצים רבים ויש חשש שיימשך לכיוונים שהוא עצמו אינו רוצה בהם. יו"ר כמו דני דנון למשל ידאג לכך שאדם כמו אהוד ברק לא ישוריין במפלגה ושלראש הממשלה יהיה חוט שדרה", הוא אומר.

השר מיכאל איתן, אגב, נשמע מרוצה לגמרי עם סיום הוועידה. "הדמוקרטיה הליכודית ניצחה הערב. צירי הועידה הוכיחו שתמיכתם הבלתי מסויגת בנתניהו אינה מונעת מהם למחות כנגד הניסיונות לרוקן את הועידה מכל תוכן ולהעביר החלטות בשיטה של הרמת יד ללא כל סדר וללא הקפדה על הכללים הדמוקרטיים הבסיסיים. אני בטוח שהליכוד יצא מחוזק מהערב, יפיק את הלקחים הנדרשים וימשיך להוביל את הדמוקרטיה הישראלית. הדבר עדיף עשרות מונים על מפלגות שמבטיחות עתיד טוב יותר אך אינן מקיימות הליכים דמוקרטיים, משריינות את מנהיגיהן, ונותנות כוח אבסולוטי בידם".

ביזיונות בבית פנימה

האם יירשם הערב הזה בתולדות תנועת הליכוד ובתולדות שלטונו של בנימין נתניהו כערב שבו התחולל המהפך? האם תתייצב התקשורת ותעשה מטעמים מחגיגת הימין שנראתה אל מול עיניהם הערב הזה? קשה להניח שהיא תרשה לעצמה להתעלם מהעניין.

ולא היה זה רק מופע הימין שעלול לסכן את מעמדו של נתניהו כראש ממשלה שהוא איש מרכז.

הייתה זו ההתבזות. המפלה שלו, המנהיג הכל יכול, מי שהצליח להוריד את קדימה לשפל חסר תקדים, מי שבימיו התפורר השמאל לפירורי פירורים ומי שהצליח לנווט בהצלחה מערכת פוליטית מורכבת ולא פשוטה במשך שלוש שנים תמימות, קצת יותר.

והנה מגיע אחד, שר פלוס אחד ח"כ, ועושים לו בית ספר שיילמד לדורות. והוא, שחשב שהביס את הטרור, אולי גם לימד פרק בהלכות דרך ארץ את אובמה, אולי ילמד גם את אחמדינג'אד, לא הצליח ללמד פרק בהלכות דרך ארץ לקהל הבית שלו.

כך פתחה תנועת הליכוד את קמפיין הבחירות שלה, וזה בהחלט עצוב ביותר. אגב, זו אינה הפעם הראשונה בה יורה הליכוד לעצמו ברגליים.

"ההישג של המתנחלים הוא הכישלון של נתניהו. הוא צעד אל תוך זירת המטענים הזו בעיניים עצומות, ללא מודיעין, וללא מבצעים. עם מי לעזאזל הוא מתייעץ? מי הם האנשים סביבו שהיו אמורים למנוע ממנו את ההתבזות הזו? כיצד הם לא עלו בזמן על התרגיל שתכננו הפיגלינים וחבריהם?" – שואל ורטר את השאלה, שמן הסתם תשוב ותישאל במהלך הימים הקרובים, אולי גם השבועות הקרובים.

בעצם, אולי גם בשנים הקרובות.

חרדים ומתלכדים

בשוליים, כמו תמיד, בלטה גם הנקודה החרדית.

פגשתי שם את יעקב וידר, חרדי, מקום ראשון בין חברי הועידה בסניף בני ברק. "יש אנשים שפוחדים להיכנס לפה, אבל יש חרדים רבים בחוץ", גילה לי.

שאלתי אותו לדעתו על מה שהתרחש פה, והוא הודה שהוא ממש "לא אוהב את מה שקרה". אבל, הוא הוסיף והדגיש, אני חבר מרכז טרי, אני מקווה שביבי יתעשת. האולם הזה הרי לא מתאים אפילו לאלף איש, המזגן בקושי עובד, אני מאמין שהטעו את ביבי, אמר לי, ובקולו נשמעה לויאליות של 'טרי' בעסק, אולי לויאליות של חרדי. נתניהו רגיל לנאמנות העיוורת הזו בה נוהגים בו שותפיו החרדיים לקואליציה. הוא יורק, הם מנגבים, מחייכים וגם אומרים תודה.

אם לא התקשורת העוינת, עם שותפים שכאלו מי צריך לדבר על קואליציה שמאל-חילונית בעתיד?

וידר המשיך והרצה בפניי את המעלות של להיות חבר מרכז בליכוד. "כאן אתה באמת יכול להשפיע על מה שחשוב לך, אתה יכול לקבוע סדר יום, השרים שומעים לך ומתחשבים בדעתך", אמר לי.

מצד שני, אני לא בטוחה שהקודקודים שם למעלה בליכוד יאהבו לשמוע את מה שהוא השמיע. רק זה חסר להם שיזהו את הליכוד בקשר כלשהו לחרדים. אז נכון שמדובר בחרדים עובדים, אבל בינינו, כשהתקשורת לא אוהבת אותנו, היא לא באמת עושה אבחנה של מי תורם ומי לא.

אגב, וידר הוא זה שהביא את ראשי מחאת הפראיירים לישיבת פוניבז' כדי להראות להם מהם תלמידי ישיבה. "אני לא יודע מה הם יגידו אחר כך בתקשורת, אבל כשיצאו מאולם הישיבה אמרו לי שתלמידי ישיבה שכאלו הם לא מתכוונים לגייס", הוא אומר.

וידר חדור באמונה לפיה הצעירים החרדים שאינם מוצאים את עצמם ביהדות התורה, גם לא בש"ס כי הם לא יוצאי עדות המזרח, ימצאו שהליכוד יכול להוות להם בית של ממש. "לדעתי, אפשרויות ההשפעה מתוך הליכוד גדולות ממה שאפשר כשאתה בוחר במפלגה חרדית", הוא אומר.

ובכל זאת, כשאני מבקשת לצלם אותו עם שרים בליכוד, הוא נרתע ומהסס. הוא לא מסביר למה, אבל בהמשך, כשפגשתי בעוד ליכודניק בני-ברקי מסניף הליכוד המקומי שם הוא הודה לי באמת העצובה. "הם יתביישו ללכת איתנו לסיורים. הם יעשו הכול כדי להסתיר שהם קשורים איתנו. זה לא טוב להם תקשורתית".

ח"כ משה גפני, רגע לפני שאתה דואג שהחרדים 'הולכים לך לליכוד', תוכל לנשום לרווחה.

הליכוד לא באמת חפץ בהם, כך עושה רושם.

"רק אחד יכול...הליכוד...הליכוד הוא בלב, הליכוד הוא בראש", אם רק לא היו אלו ימי הספירה, כמה מרגש היה לשמוע את הג'ינגלים הללו. אבל בלב או בראש, הערב הזה הוכח כי רק אחד יכול לבייש את עצמו לדעת...הליכוד.

ברגעים שכאלו אפשר רק להתנחם בשירת התקווה. כששרים אותה, הגה לא נשמע בקהל. כולם עומדים, זוכרים שצריך לכבד. וקריאות ה"חשאיות, חשאיות" מתחלפות במילות ה"כל עוד בלבב פנימה", והכבוד שלא הוענק לראש ממשלת ישראל מוענק להמנון הוותיק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!