סדר אכילת הסימנים בליל ראש השנה

א. מקור וטעם הסימנים בראש השנה
איתא בגמרא הוריות יב' ע"א: אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי.
וכתב רש"י (שם) ד"ה קרא, דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות, וכונת רש"י דהטעם שנקטה הגמרא דווקא ירקות אלו, משום דהם גדלים מהר יותר משאר ירקות וזהו סימן טוב. ומשמע כך מדברי הגמרא שזהו הטעם באכילתם, דהרי שם בגמרא עסקינן בסימנים שידע האדם אם ישלים שנתו אם לאו וכדברי רבי אמי שם, האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכיפורים בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתייה, ועל כך אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא וכו', ע"כ נראה דזהו הטעם בירקות אלו דמסמלים הם לגדילה מהירה ולשפע על האדם האוכלם ועל כן תיקנו לאוכלם בראש השנה.
אמנם ברש"י בכריתות ו' ע"א ד"ה רוביא כתב וז"ל: תלתן, והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי. משמע מדבריו דהעניין באכילת ירקות אלו לא רק משום דגדלי מהר אלא יש כאלו משום דהוו מתוקים והוא סימן לשנה מתוקה, ויש לעיין מדוע רש"י בהוריות יב ע"א לא הביא טעם זה דיש שמתוקים הם וכתב רק הטעם דגדלי מהר.
ויש ליישב דהחילוק בזה הוא בשוני בנוסח דברי הגמרא בין הוריות לכריתות, דבגמרא בהוריות אמרינן לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא, ופירושו יהא רגיל לראות ולא למיכל ולכן כתב רש"י שם דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות, דעסקינן שם בראיית הפרי ולא באכילתו א"כ הסימן בזה הוא בעצם הפרי שגדילתו מהירה, וכשרואה את הפרי הוא סימן טוב לשפע. משא"כ בגמ' בכריתות כתוב יהא רגיל איניש למיכל בריש שתא וכו', ועסקינן באכילת הפרי ולא בראייתו ולכן שם הוסיף רש"י את הטעם דמתוקים הם דבאכילה הסימן הוא לא רק על מה שהפרי גדל מהר אלא גם בטעם הפרי שהוא לסימן טוב ולשנה מתוקה מחמת מתיקותו של הפרי.
ועפי"ז נראה דאם אינו רוצה לאכול הסימנים מחמת כל סיבה שהיא, מספיק לראותם בכדי שיוכל לומר את היהי רצון על כל סימן וסימן, ובכף החיים סימן תקפ"ג ס"ק ו' כתב דאפילו בלי לראות את הפרי רשאי לומר את היהי רצון משום דאין זה ברכה כדי שנאמר דהוי ברכה לבטלה אלא בקשת רחמים.

ב. בטעם אמירת יהי רצון לפני אכילת הסימנים
בטעם אמירת יהי רצון לפני אכילת כל סימן וסימן בליל ראש השנה כתב החכמת שלמה (סי' תקפ"ג סע' א') וז"ל הנה הטעם מ"ש בש"ס ובשו"ע לאכול דברים טובים ומתוקים אין הכוונה דרך תפילה דאין מקום לתפילה בשעת אכילה רק זה הוי לבטחון ואמונה כי מראה שהוא מאמין ובוטח שכן יהיה. ובפרט לפמ"ש בדרושים לפרשת תבא שנת תרי"ב דבר"ה יהיה אדם משמח ואומר כל מה שעשה הוא יתברך הוי לטובה ובזה יהיה נהפך באמת לטובה וכו', ולכן מה"ט תיקנו לאכול מאכלים טובים ומתוקים ולומר עליהם כן כדי שאם ח"ו נגזר להיפך יהיה נהפך ע"י אמירה זו לטובה. עכ"ל. המבואר בדבריו דהיהי רצון הוא גם לסימנא טבא אבל אינו תפילה.
אולם מדברי השל"ה הקדוש (מסכת ר"ה עמוד הדין דף נד.) הובא במ"ב שם ס"ק ב' מבואר דהוי תפילה ממש בשעת האכילה, וכתב שכשאומר יהי רצון יתפלל על כך. דהקשה שם השל"ה דלשון רוביא רומז על ירבו אבל היאך נרמז שם שזכיותינו ירבו דלמא זכויות דעלמא וכן בכרתי יכרתו שונאינו היאך נרמז שם שונאינו דלמא חלילה להיפך. ותירץ על כך דאין שום רמז באכילת הפרי רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה דכשמניח רוביא על השולחן ואוכלו אזי נזכר להתפלל שירבו זכיותינו וכן כשרואה כרתי הוא לו למזכיר להתפלל על שיכרתו שונאינו. נמצא דהעיקר הוא ההתעוררות בתפילה ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה הוא רושם לכך שהתקיים תפילתו בקרוב והביא לזה ראיה עי"ש.
המבואר בדבריו דענין היהי רצון של אכילת הסימנים הוא ממש לשון תפילה וכן משמע בעוד פוסקים דענין היהי רצון הוא תפילה ולא רק לאמונה וביטחון וכן הוא בלשון הכף החיים (סי' תקפ"ג ס"ק כ"ה) דכתב גבי סדר הסימנים בזה"ל: דזהו הסדר הנכון 'לבקשת רחמים'. משמע דענין יהי רצון של אכילת הסימנים הוא תפילה ובקשת רחמים.

"יתעורר האדם בתשובה כשיאמר יהי רצון ויתפלל על זה בלב שלם"
(השל"ה . מובא במ"ב סי' תקפג ס"ק ב')

ג. ביאור תפילת יהי רצון באכילת הסימנים
תמרים: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶיִתַמוּ אוֹיְבֵינוּ וְשוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְשֵי רָעָתֵנו:ּ
שיתמו אויבנו ושונאינו – כתב הבא"ח (פרשת ניצבים אות ד') דיכוין בבקשה זו שיתמו לגמרי האויבים התחתונים.
החילוק בין אויב לשונא: אויב הוא אויב של האדם בגלל דבר שלקח לו ועל כן רוצה לצאת עמו למלחמה. אבל שונא זהו ריחוק ושנאה כללית.
וכל מבקשי רעתינו – לא סתם שונא אלא שמחפש כל הזמן להרע לאדם.
{חילוק ההבדל בלשונות המובאים ביהי רצון. יתמו, יכרתו, יסתלקו.
יתמו- בקשתינו שיגמרו לגמרי האויבים התחתונים שנלחמים עמנו.
יכרתו- בקשתינו על כוחות הרעות שנבראו מהעוונות שיכרתו מכח יניקתם. וכמבואר באור החיים הקדוש בכמה מקומות (עי' פר' קרח גבי בן יצהר) דכשאדם עושה עבירה נברא מזה כוחות רעות והמקטרג יונק מזה ומשטין ובקשתינו על כך שכח היניקה יכרת שלא יוכל לקטרג עלינו.
יסתלקו- בקשתינו רק על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה שיסתלקו ולא יקטרגו}
***
רוביא: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶיִרְבּוּ זְכֻיוֹתֵינוּ וּתְלַבְּבֵנוּ:
ירבו זכיותינו- הקשה התורת חיים במס' ר"ה לכאורה הדבר תמוה אי זו תפילה זו הלא ברשותו של האדם רק זכויות שצבר ולא יותר ומה שייך לומר ירבו זכיותינו. וביאר בזה דהאדם מבקש ומתפלל שישוב בתשובה מאהבה ואז יהפכו לו הזדונות לזכויות ועי"ז תתרבינה הזכויות שלו. וע"פ דברי התורת חיים יבואר שפיר מש"כ השל"ה הקדוש הובאו דבריו במ"ב ס"ק ב' דכשאומר יהי רצון יתעורר האדם בתשובה ויתפלל ע"ז בלב שלם דאז ע"י תשובה יהפכו הזדונות לזכויות וזהו עיקר הבקשה שירבו זכיותינו שגם העוונות יהפכו לזכויות.
ותלבבנו- פירוש אהבה. והביאור בזה ע"פ מה שנאמר בתהילים ה' מתיר אסורים, ה' פוקח עורים, ה' זוקף כפופים, ה' אוהב צדיקים, ה' שומר את גרים וגו'. ומקשים דבשלמא מתיר אסורים או פוקח עורים יש כאן פעולה שהקב"ה עושה, אבל אוהב צדיקים מה פעולה יש כאן. ועוד צ"ב דכל הדברים המוזכרים הם חסרים לאדם וה' נותן אותם פוקח עורים מי שהוא עיור, מתיר אסורים, מי שאסור וקשור, וכו' אבל אוהב צדיקים מה השלמת חסר לאדם בזה. ויישבו על כך דעל ידי שהקב"ה אוהב צדיקים נותן להם קשר וחיבור איתו וגורם להם להתקרב איליו ולעשות יותר מצוות והחיסרון שהיה חסר להם שהקב"ה בגלל זה אוהב אותם זה שהם במדרגה רק של צדיקים ולא חסידים שתשובתם מאהבה ובכל זאת הקב"ה אוהבם ומתקשרים להקב"ה. ולפי המתבאר לעיל בירבו זכיותינו מבואר שפיר פירוש ותלבבנו, דזה שיאהב הקב"ה אותנו אהבה של חסידים שהיא גדולה מצדיקים, דע"י שיתרבו זכיותינו וזה בגלל שנעשה תשובה מאהבה אזי נהיה בדרגה של חסידים שתשובתם מאהבה והעוונות נהפכים לזכויות.
***
כרתי: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶיִכָרְתוּ אוֹיְבֵנוּ וְשוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְשֵי רָעָתֵנוּ:ּ
שיכרתו אויבנו ושונאינו- כתב הבא"ח (שם) דיכוין בזה על כוחות הרעות שנבראו מהעוונות של האדם ומניצוצי קרי אשר מכוונים עליהם בק"ש שעל המיטה ועליהם נאמר "אויבי איש אנשי ביתו".
וכל מבקשי רעתנו- גם בכוחות הרעות יש אויב ושונא וכאלה המבקשים את רעתנו (ע"ע תמרים).
***
סלקא: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶיִסְתַלְקוּ אוֹיְבֵנוּ וְשוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְשֵי רָעָתֵנוּ:
שיסתלקו אויבנו ושונאינו- כתב הבא"ח (שם) דיכוין על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה.
וכל מבקשי רעתנו- גם במקטרגים יש דרגות, יש אויב ויש שונא ויש המבקשים רעתנו בקטרוגם.
***
קרא: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶתִקְרַע רֹעַ גְזַר-דִינֵנוּ, וְיִקָרְאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיוֹתֵינוּ:ּ
שתקרע רוע גזר דיננו- צ"ב הלשון רוע גזר דיננו , דלכאורה היה צ"ל שתקרע את הגזירה הרעה דמה הפרוש לקרוע הרוע, ואפשר ליישב זאת ע"פ דברי הבן איש חי זיע"א בספרו עוד יוסף חי (פרשת כי תצא) דכתב דכשנגזר על האדם דבר מה בראש השנה לא שייך לבטלו ואם במשך השנה עשה תשובה הקב"ה נותן לו את הדבר ע"י חלום או דמיון ובצער שחש בדמיון כאילו קיבל את עונשו, וכן להיפך כשנגזר עליו דבר טוב ובמהלך השנה קלקל, מקבל את הדבר הטוב ע"י דמיון או חלום. ועל פי דבריו נראה דזהו הכוונה תקרע רוע גזר דיננו. דייתכן והאדם מלא בעוונות ולא ראוי לכלום אבל כעת שבא ושב בתשובה אנו מבקשים מהקב"ה לפחות תקרע לנו את הרוע שבגזרה וגם אם נגזר עלינו רע שיהיה זה רק ע"י דמיון ולא בגופנו או בממוננו ממש. ונראה דזה גם הביאור תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה מהו רוע, אלא גם אם נגזר כבר והאדם שינה את עצמו לטובה הקב"ה מסיר מעליו את הרוע ופורע לו בדמיון ע"י שמדמיין או חולם את הדבר הרע ובכך נפרע עונשו.
עוד אפשר לבאר: לפעמים האדם רואה דבר שהוא חושב שזה רע לו אבל באמת זה טוב לו רק הוא לא רואה את כל התמונה בשביל לחוש שזהו לטובתו ועל כך אנו מבקשים שתקרע את רוע הגזירה ונרגיש שזה לטובתינו ולא נחוש את הסבל בהרגשת הרע כשהדבר הזה הוא הטוב עבורנו.
ויקראו לפניך זכיותינו: צ"ב דלכאורה היה להקדים קודם יקראו לפניך זכיותינו וממילא אחרי שתקרא את זכיותינו אזי תקרע רוע גזר דיננו. ועוד יש להבין מה פשר תפילה זו הרי הכל עובר לפני הקב"ה וברור הוא שיקרא זכיותינו. והנראה לומר כמבואר לעיל (יהי רצון שירבו זכויותינו) דאנו מבקשים כאן שהתשובה תהיה מאהבה וע"י כך הקב"ה יקרע רוע גזר דיננו וממילא כל העוונות יהפכו לזכויות ועל כן אנו אומרים ויקראו לפניך זכיותינו דכל העוונות עכשיו הם זכויות ואחרי תשובתנו מאהבה יקראו לפניך כזכויות.
ועוד שמעתי לומר בטעם שהקדים קריעת רוע גזר דיננו לויקראו לפניך זכויותינו, משום שאם נבקש שקודם יקראו זכויותינו ואח"כ יקרע גזר דיננו יהיה זה כביכול על חשבון הזכיות שנקראו, ע"כ מבקשים קודם שיקרע הגזירה ואח"כ מבקשים שהזכיות יקראו לפניך.
***

רימון: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶנִהְיֶה מְלֵאִים מִצְוֹת כָרִמוֹן:

שנהיה מלאים מצוות כרימון: משום דהרימון הוא הפרי שיש בו הכי הרבה גרעינים והכוונה שנהיה מלאים בהרבה מצוות. ושמעתי די"א דברימון יש תרי"ג גרעינים לכן אומרים כרימון כנגד תרי"ג מצוות.
ועוד שמעתי בזה דברימון יש גרעינים שהם מתוקים ויש את הקליפה הלבנה בין הגרעינים והיא מאד מרה, כן הוא במידות יש פעמים שמשתמש במידה לרע ויש שהוא מצווה כגון כעס שהוא רע אך יש פעמים שמצוה לכעוס וכן בגאווה יש גאווה חיובית ויגבה ליבו בדרכי ה' כן בכל המצוות צריך להשתמש בצד החיובי של המידה ולהתרחק מהרע. וזה אנו מבקשים שנהיה מלאים מצוות כרימון שנדע לתפוס רק את החלק הטוב שבמידה בלי הקליפה הפנימית שהיא מרה.
שנהיה מלאים מצוות כרימון: הקשה הפרי חדש ס' תקפ"ג סעי' א' מאי רבותא הוא אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון (כמבואר במס' מגילה ו.) ותירץ דהגמ' שאומר אפילו ריקנים מלאים כרימון הכוונה על אדם במשך כל שנות חייו אבל כאן זו בקשה על כל שנה ושנה שנהיה מלאים מצוות כרימון.
***
תפוח: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶתְחַדֵש עָלֵינוּ שָנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה
שנה טובה ומתוקה: צ"ב מה ענין מתיקות לתפוח הרי יש דברים שהם יותר מתוקים ומה ראו לקחת תפוח בדווקא ולבקש שתהיה שנה טובה ומתוקה. מבאר הבן איש חי (פר' נצבים ה"ד) טעם בזה עפ"י הזוהר הקדוש (פרשת שמיני דף מ') עה''פ: "רפדוני בתפוחים" תפוח אפיק חמרא ומכוין רעותא דלא יזיק חמרא. והינו דאוכלין תפוח אחר היין כדי שלא יזיק להם היין וידוע דהיין הם גבורות ונמצא תפוח מבסם גבורות. ובר"ה כל מגמתינו הוא לבסם ולמתק הגבורות, לכן אוכלים תפוח ואומרים שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה דאינו רק משום מתיקותו אלא מבסם וממתק הגבורות.
***
ראש כבש: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶנִהְיֶה לְראש וְלא לְזָנָב ותזכור לנו אֵילוֹ של יצחק אבינו
שנהיה לראש ולא לזנב: שנהיה תמיד מנהיגים את עצמינו ולא נסחף אחר הזרם כזנב שנמשך לאיפה שהראש הולך.
ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו: וצ"ב מה מיוחד דווקא באילו של יצחק יותר משאר קורבנות דלכאורה היה נכון לומר תזכור לנו עקידתו של יצחק ולא אילו, וכן גבי שופר דהוא זכר לאייל מה ראו עניין כ"כ לעשות זכר מאייל שהוא רק היה נספח לעקידה אחר שהקב"ה ציווה לא לשחוט את אברהם, ולבאר זאת הקשה הגר"א על מה שאנו מזכירים את המצוות שעשו אבותינו ומבקשים שכר בזכותם והרי שכר מצוות בהאי עלמא ליכא משום דהמצווה הוא ענין רוחני והעולם הזה לא יכול לשאת שכר רוחני על המצוות. ותירץ על כך דעל עצם המצווה אין אנו מקבלים שכר בעולם הזה אבל על מה שסביב המצווה, הזריזות וההידור במצוות אבותינו אנו מקבלים שכר בעולם הזה וזהו הטעם בניסיון העקידה דהתורה האריכה לספר על ההכנות וישכם אברהם בבוקר ויבקע עצי עולה וכו' דהשכר שאנו אוכלים זה מהזריזות וההידור במצווה.
ועפ"ז מובן הטעם שאנו מזכירים תמיד את אילו של יצחק ומבקשים מהקב"ה שיזכור לנו את אילו אע"פ שאינו קשור לנסיון העקידה. דהרדיפה של אברהם אבינו אחרי האיל גילתה את המסירות והשמחה בעצם המצווה משום דהקב"ה ציוה את אברהם אבינו לשחוט את בנו ובא המלאך ואמר לו אל תשלח ידיך אל הנער ומסברא היה צריך לשמוח ולברוח מהר אך אברהם לא ויתר ואמר לפחות אני יקריב את האייל, א"כ באייל הזה היה מסירות נפש שגילה את חיבתו למצווה ועל כך אנו מבקשים שהקב"ה יזכור לנו את אילו של יצחק שגילה על החביבות במצווה שעל כך יש שכר גם בעולם הזה.
***

נכתב ונערך לע"נ מרת אימי אסתר בת איזה ע"ה
ומרת חמותי אורלי בת רחל סימין ע"ה
ולע"נ ציון בן טאוס ז"ל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!