צוות עורכי וכתבי 'בחדרי חרדים': אלו אנשי השנה שלי

משה ויסברג

חזקי טורנהיים הוא ילד בן 9 תושב שכונת ברכפלד שבמודיעין עילית. למרות הגיל הצעיר, ולמרות היותו גר בשכונה החרדית השקטה, הוא הפך ביום אחד לסמל לקבלת האחר והשונה, ולימד את כל עם ישראל פרק במידות ואהבת הזולת.

ואם תרצו זה איש השנה שלי בכל המובנים.

חזקי, ילד מתוק וחמוד שסובל מבעיה רפואית נדירה: עצמות גופו השברירי רכות באופן נדיר מאוד והן רגישות כל כך שיש סכנה תמידית שישברו. מה שמצריך שמירה צמודה של 24 שעות סביבו. למרות הכול, הוא הוכיח לכולם שהוא מסוגל להגיע למה שכולם מסגולים, ובזכות מוחו הכישרוני לאף יותר מכך.

חזקי התפרסם בשלהי חודש שבט ב'וועידת החינוך ה-14' שנערה בניר עציון. הרב נחום עודד הופמן, יועץ חינוכי ומנהל פדגוגי במכון למורים לחינוך העצמאי, הרצה במשך דקות ארוכות למנהלים כיצד להתמודד עם ילדים מיוחדים, וכדוגמה הביא את סיפור של חזקי. הוא סיפר לנוכחים כיצד חזקי התמודד תחילה במוסד אלי"ן בירושלים, שם לומדים ילדים שנפגעו בגופם. בהמשך התקדם חזקי במהירות ועבר ללמוד במוסד 'מש"י חינוך מיוחד' עד שהשתלב כילד מן המניין בתלמוד תורה ברסלב במודיעין עילית, ואף דילג מכתה ה' לכתה ו' בשל יכולותיו השכליים הגבוהים משאר בני גילו.

הרב הופמן הציג בפני הנוכחים סרטון מרגש, שעד מהרה הפך לאחד הנצפים ביותר בישראל. בסרטון נראה חזקי כשהוא יושב על כיסא מיוחד המתאים למצבו הרפואי ומסביר על עצמו: "אם המנהל שלי היה מסתכל על הגוף שלי לא הייתי מגיע לדרגה גבוהה והייתי נמצא בדרגה נמוכה. גם ילדים כמוני רוצים לעלות ולהצליח כמו שאני, אז תזכרו לא הגוף מחליט היכולת מחליט". 

חזקי טורנהיים

עין לא נותרה יבשה. תחנות הטלוויזיה שידרו לקהל הצופים שלהם את הילד עם הפאות המסולסלות בחמדה, עם המבטא היידישאי החסידי, כשהוא מעניק לעם ישראל שיעור מאלף בקבלת האחר ואהבת חינם. קידוש השם מפואר כזה טרם נראה. מיליוני ישראלים שנחשפים בדרך כלל להפגנות אלימות ולחסימות כבישים על ידי 'דוסים שחורים' נחשפו פתאום לצד האמתי של שומרי המצוות. לעדינות, לחמלה, לעבודת השם ולקבלת הדין באהבה.

התגובות ברשתות החברתיות לא איחרו לבוא. רבבות ישראלים התיישבו ליד המקלדת, ותחת מילות הנאצה שהם משגרים דרך קבע לכל מה שמתרחש במדינה, הם שיבחו וקילסו את היופי שבבריאה שנחשף לנגד עיניהם. אלו היו רגעים מרוממים שאיחדו את העם והציגו את הצדדים החיוביים והזוהרים שלו. "חזקי לא וויתר. כוח הרצון שלו חזק יותר מכל הגוף הקטן שלו. הוא התחיל מבית חולים אלי"ן שם היה עד גיל 4 והמשיך משם עם רצון חזק להתקדם. הוא עבר למש"י - מוסד חרדי לחינוך מיוחד, אבל אחרי שנתיים הוא רצה להתקדם גם משם, לבקשתו, שולב חזקי בחיידר רגיל, שם התברר כי הכיתה של בני גילו לא מספיקה עבור יכולותיו העיוניות ויש להעלות אותו לכיתה יותר גבוהה. גם בכיתה הגבוהה יותר, כשהוא קטן משאר חבריו, חזקי הוא מהתלמידים המצטיינים, ורק ואף נבחן על כל פרק 'הכונס' - בעל פה.

חשוב לחזקי שאנשים יראו, שגם מי שמוגבל יכול להגיע להישגים ולהצליח וזה אכן הוכיח את עצמו בלימודים, חוץ מזה שהוא מוצא לעצמו סיפוק בעוד דברים. שמחת החיים שלו היא משהו מיוחד והוא מצפה מעצמו לגדולות.

ואם חזקי מתמודד בכזו גבורה זה מחייב את כולנו.

יענקי פרבר

איש השנה שלי הוא צנוע ועניו שמוסר את נפשו למען הילדים שלנו, למען נערים שכל חטאם ש"נדחפו" בכוח למוסדות חינוך שלא התאימו להם רק כי ההורים רצו לרצות את החברה החטטנית, ההורים ששבויים במשפט הקצר והארור "מה יגידו השכנים".

האיש הזה הוא התקווה האחרונה של הפסוק מההגדה של פסח. "עמלינו אלו הבנים". האיש שבזכותו הורים לא איבדו שפיות, האיש שבזכותו יש לאנשים סיבה להתעורר כל בוקר. האיש שנתן תקווה למאות (אולי יותר ממאות) נערים אחרי שחלקם איבדו את זה, האיש שגרם להורים לא לאבד את ילדיהם ולילדים לא לאבד את הוריהם. הרב ארלנגר היקר, ראש ישיבת נחלת שלמה בבני ברק.

הוא נלחם למען הילדים שלנו, לא למען אנשים זרים, ראיתי אין ספור בקשות לתרומה לארגוני קירוב למיניהם, ארגונים שמעודדים חזרה בתשובה, ארגונים שמבקשים תרומות לאנשים זרים, כשמשפחה חילונית חוזרת בתשובה לא מקבלים את הילדים שלהם למוסדות החינוך החרדיים, אומרים להם "הילדים שלכם עוד עם החילוניות, והם יקלקלו את שלנו". למה לא משקיעים בנוער שלנו?

הרב ארלנגר הוא מלאך רחמים שהגיע אלינו ועושה נפלאות עם נוער חרדי, הוא דואג לילדים שלנו.

יחיאל גלאי

איש השנה שלי הוא ללא ספק רון קובי. בעוד כולנו טובעים בתוך הביצה המשעממת להחריד של הפוליטיקה המקומית, הגיע בן אדם אחד, מוזר ככל שיהיה והוסיף לנו לא מעט פלפל לתבשיל הפוליטי המשמים. אז נכון שמדובר בקוריוז ובאדם מוזר באופן קיצוני, וכן, ניתן להבין מדבריו ומעשיו, כי כל תכליתו היא לייצר פרובוקציה כדי לזכות בתשומת לב, אך לי ולרבים אחרים הוא העביר קיץ מעניין במיוחד.

כל שידור חי של ראש עיריית טבריה בחשבון הפייסבוק המופרע שלו, יצר מחרוזות פנינים שעוד יככבו בז'רגון הפוליטי בשנים הקרובות. הביטוי "השבאבניקים של דרעי" הוא ללא ספק השיא של קובי, היישר מתוך מדף הדמיון הפורה השוכן אחר כבוד במוחו הקודח, זה שגם הוביל אותו להאמין כי הוא נמצא במרחק נגיעה משמונה ועשרה מנדטים.

ככל שמועד הבחירות התקרב, הלכו והתחזקו מופעי הפרובוקציה שארגן לנו קובי. השיא אמנם הגיע בעת ביקורו במעוזי החרדים; בערים בני ברק וירושלים, אך תחילתם בחיכוכים יומיומיים עם החרדים שנפשו בעיר טבריה ובל נשכח איך הפציע (וסולק תחת אבטחה) במופע הנפרד בעפולה.

בסתר ליבי אני רוצה שימשיך להיות על סדר היום, אולי לא במרכזו, אך בהחלט בפינה צדדית ומעט בולטת, כך שניתן יהיה לדלות מימנו חיוכים מידי פעם.

קובי עוזיאלי

מתבקש מעורך באתר חרדי שיבחר כאיש השנה דמות חרדית שהשפיעה לדעתו במהלך השנה החולפת. ובכן, הדילמות קשות, מה הוא המדד? איש עשייה? איש שהיה הרבה בכותרות? איש שחטף מהתקשורת ועמד בעוז?

טוב אז לאחר לבטים קשים, החלטתי שיש לי שני אנשים השנה. האחד הוא סגן השר יעקב ליצמן. שלמרות היותו איש עשייה אולי הכי חרוץ בכנסת, בעל אוזן קשבת הוא ואנשי לשכתו, הוא נסרק במסרקות של ברזל על ידי התקשורת, שהחלה לחפור במעשיו הכבירים למען הזולת ומצאה כמה "פרשיות".

למרות הכל, ייאמר לשבחו של סגן השר ליצמן, שלא נשבר ולא נפלה רוחו, הוא המשיך במלאכתו בחריצות, עזר במהלך השנה החולפת לעוד כמה אלפי אנשים, אגב זאת מבלי לשאול את המטלפן, אתה חרדי? למי הצבעת? עוזר לכולם. ו"גם לי ליצמן עזר" בעבר כשהייתי זקוק לסידורים רפואיים.

אז לסיכום הוא איש השנה בצירוף ברכת "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב".

איש נוסף שעשה את השנה ללא ספק ואני מוכרח לציין אותו, הוא ראש ממשלתנו בנימין נתניהו, שנה נוספת עברה עליו, מבלי שחלף יום, שבת וחג, שהתקשורת לא סיקרה אותו ואת משפחתו בצורה שלילית, לעיתים תוך אכזריות ורשעות, כאומרים "נתניהו אשם את עד שתוכח חפותו". נסיים בברכת "לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח" מתוך תקווה שהשנה הבאה תהיה עבורו טובה וחיובית יותר.

יוסי אסולין

בשנה כה רוויה וסוערת מבחינה תקשורתית-פוליטית, אי אפשר שלא לבחור באישיות פוליטית כדמות מתאימה לאיש השנה.

איש השנה שלי הוא ללא ספק השר אריה דרעי. האיש שלמרות התחזיות השחורות שניפקו הסוקרים בכל כלי התקשורת - ניצח בגאון על שתי מערכות בחירות קשות ויצריות במיוחד.

עיון ברשימת הקלפיות באזורי הפריפריה מגלה כי דרעי מתחזק משמעותית, לעתים על חשבון הליכוד, ומצליח להחזיר את המצביעים המסורתיים של ש"ס הביתה. קמפיין החיבוק שלו עם נתניהו, שהחל בסבב הקודם ונמשך בסבב הזה ביתר שאת, התברר כקמפיין מבריק שהוכיח את עצמו בקלפי.

בניגוד לכל התחזיות, דרעי החזיר את הצבע של ש"ס ללחיים והגדיל את כוחה במנדט ואז שוב במנדט נוסף. אין ספק כי ש"ס החזירה השנה את העטרה ליושנה, הפעם לא כקלישאה. כעת נותר לראות האם ההישג הזה יקבל משמעות בקואליציה, או שמא יקנה לו שביתה במדבר האופוזיציוני.

קובי ברקת

כשביקשו ממני לחשוב על איש השנה שלי, התלבטתי לא מעט. כל אדם שלדעתי השפיע רבות, הזיק לא פחות לדעת מישהו אחר. בסופו של דבר הבנתי מיהו איש השנה שלי, מי האיש שהשפיע עלי יותר מכולם.

איש השנה שלי לא פתח את מהדורת החדשות. שמו של איש השנה שלי לא שגור בפיהם של שועי עולם. את איש השנה שלי לא הרבה מכירים - אבל הוא השפיע עלי בכל צעד שהוא רק עשה. איש השנה שלי - זה אני בעצמי.

ניסיתי לחשוב מה עומד מאחורי הבקשה "תבחר את איש השנה שלך - מי שהשפיע עליך הכי הרבה במהלך השנה". הבנתי שאני אמור לבחור מישהו שהשפיע עלי, דמות להערצה, מישהו שעשה לי את השנה, ויעשה לי את השנה הבעל"ט. אז נכון, ישנם רבים וטובים שהשפיעו על הלך הרוח, על הפוליטיקה, והיהדות והעם והארץ ועוד מליון דברים שונים. ונכון שאני לא עשיתי אפילו רבע מזה. אבל כל מה שאני עשיתי השפיע "עלי". כל צעד, כל מילה, כל תנודת מבט קידמו אותי או לחילופין הרחיקו אותי. ואולי אם היו נותנים לי אפשרות הייתי משנה כמה מהדברים שעשיתי, או לא חוזר על טעויות, אבל אני לא מתחרט לרגע על מי שאני. והבן אדם היחיד שיכול להשפיע על מי שאני - זה רק אני בעצמי. אז כן, איש השנה שלי - זה פשוט אני. וגם אתם, אף אחד לא יוכל להשפיע עליכם חוץ מכם. 

שנה טובה ומתוקה, ושפע "השפעות".

שיפי חריטן

"תנו לנו את אנשי השנה שלכם", הכריזה ההודעה, ואני התכווצתי מיד על מקומי. לא רק משום שאני טיפוס לא החלטי, אני באמת מנסה להבין איך אפשר לבחור את איש השנה. האמת – אפשר. אם יש מישהו שהשפיע באופן משמעותי בצורה נדירה ויוצאת דופן, הוא משאיר רושם.

אבל אני, כמו שיפי, טיפוס שחורג מן הכללים ומחפש לעשות מה שנראה לו ולא מה שמבקשים או אומרים לו, החלטתי גם כאן לחרוג מההנחיות, והחלטתי לבחור נשים – שעשו לי את השנה.

החלטתי שזה יהיה רגע של חשבון נפש עבורי, בו אוכל לשבת ולכתוב תודה והערכה. מי שמכיר אותי יודע עד כמה לעתים קשה להשיג אותי בטלפון, אני רואה הודעות ווצאפ גם אחרי חודשיים, לא תמיד מצליחה לענות לשיחות במשך ימים, והמסע יכול להיות מתיש ומייגע.

לפי האמונה שלי, כל דבר קורה בזמן הנכון לו ועם האנשים הנכונים. או שזה שיעור לחיים, או שזה פיצוח – אבל הכל מסע. אז יש לי הזדמנות לעצור ולומר תודה.

רוצות לדעת מי נשות השנה שלי? תקליקו על האייטם הבא: << שיפי חריטן - נשות השנה שלי >>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!