השומרונים והכבשים • כך מקריבים את הפסח • צפו

ביום שישי בשעות הצהריים, קיימו עדת השומרונים את טקס 'הזבח' של קרבן הפסח, ביום שבו חל חג הפסח על פי חשבונם.

אני כאורח יכול לצלם שם כל שנה, אבל בשבילם זה יהיה אפשרי רק בעוד 13 שנה, היות ובדרך כלל הטקס שלהם מתקיים בליל החג, כשאסור להם לצלם. רק כאשר הוא יוצא ביום שישי, הם מקדימים את האירוע לשעת הצהריים, כדי לא להיכנס לחילול שבת. לשיטתם, קרבן הפסח לא דוחה את השבת וככלל אסור להם להחזיק אש דלוקה בשבת.



היישוב של השומרונים, 'כותים' על פי הגדרת חז"ל, נמצא מעט אחרי היישוב חווארה, על ראש הר גריזים, מעל העיר שכם.

צורת הבנייה, הרחובות הצרים והשפה המדוברת שם, מזכירים יישוב ערבי לכל דבר. בכל זאת, על אף שהזהירו אותי שהמקומיים לא נחמדים למבקרים מבחוץ, ההרגשה הייתה הפוכה לגמרי. הם מסבירים פנים לכל אחד, ועונים בסבלנות לשואלים.

אלפים רבים הגיעו מכל הארץ לחזות בטקס, היו שם יהודים, נוצרים, פיליפינים, חילונים, מתנחלים וגם כמה חרדים. אבטחה כבדה של צה"ל ליוותה את האירוע.

היה עלינו לחנות לרגלי ההר, ליד בה"ד 3, ומשם ארגנה המועצה המקומית שירות אוטובוסים עד לפתח היישוב הר ברכה, ממנו המשכנו כרבע שעה בהליכה רגלית, עד למתחם המיועד: 'רחבת הקרבת קרבן הפסח'.

הטקס מתחיל בשעה 13:00. לפני זה התקיים טקס מקדים ב'מרכז לשלום הבינלאומי של הר גריזים', שם ישבו כוהני וזקני הדת. היו נאומים וברכות, כולם בערבית, מי שרצה לנאום בעברית נאלץ להשתמש במתורגמן.

בשעה רבע לאחת, ירד ה'כהן הגדול' מלווה בבני שבטו הכהנים, כשעל ראשו טלית עם פסי תכלת (ללא חוטי ציצית), כולם לבושים גלימות בצבעים כחול, ירוק או ורוד, ולראשם תרבוש אדום, והחלו באמירת פסוקים חלקם בלשון הקודש וחלקם בארמית, בניב מיוחד שלהם.

בינתיים הובלו כ-40 כבשים, כולם פחות מבני שנה, למקום השחיטה, שם מותקנת שוקת המיועדת לקליטת הדם והמובילה אותו לאש המרכזית, מעליה תלויים ווים להפשטת העורות.

בערך בשעה 1:10 ניתנה האות לשחיטה. על כל כבש נעמדו בני המשפחה שהביאוהו, והזקנים שחטו. רגע השחיטה היה נראה כרגע השיא עבורם, ומיד לאחריו הם התחבקו והתנשקו, וההתרגשות ניכרה על פניהם. על מצח כל אחד מהם נמרח מעט דם, במקום מריחת הדם על המשקוף, ולהכיר בין המנויים לשאינם (לדעת כמה מהם).

צלייה בבורות לוהטים

קבוצת מבוגרים נעמדו על יד מקום השחיטה, ושרו בזמן שהצעירים הפשיטו את העור. על הקצבים הוטל התפקיד להוציא את גיד הנשה, החלב ופירוק האברים הפנימיים. הריאות עברו ניפוח בכלי מים לבדיקת נקבים, השוק הימני הוסר לטובת משפחת הכוהנים.

הכבד, הכליות והריאות, הצטרפו בצלייה לקורבנות שלהם. אך העורות והאיברים הפנימיים שאינם נאכלים, הונחו מעל האש המרכזית לשריפה.

לאחר מכן, הכבשים הושחלו על שיפודי עץ ארוכים, הצעירים שפכו עליהם מלח (לקיים את הנאמר בפסוק "על כל קרבנך תקריב מלח"), והם נעטפו ברשתות ברזל, בהמתנה לאות מה'כהן הגדול' להכניסם לבורות האש שחוממו מהבוקר.

במקביל ישבו זקני העדה וכוהניה והמשיכו בשירת הפיוטים, חוץ מה'כהן הגדול' שהסתובב בין הקהל, דיבר עם אנשים, הצטלם עימם ובירכם לרגל החג.

קצת אחרי השעה ארבע הכל היה מוכן: ראשי כל משפחה נעמדו במעגל סביב הבורות הלוהטים, כל אחד החזיק את פסחו בעמידה, והמשיכו במהירות את הפסוקים האחרונים.

הלחץ והצעקות סביב הבור, הזכירו מעט את אפיית המצות שלנו בערב פסח, ואז בבת אחת הורדו כל הכבשים אל תוך הבור, עליהם הונחה רשת ברזל שתפקידה להחזיקם ישר.

על הבור נפרשה שמיכת בד עבה, ומעליה שכבה עבה של בוץ רטוב, הבור יישאר עכשיו אטום לכמה שעות, כמעט עד לכניסת השבת, ואז יוצאו הכבשים לאכילה - לכל משפחה בביתה, כשאת הנותר מהם ישרפו במוצ"ש.

בעוד שבוע יצעדו השומרונים אל פסגת הר הגריזים לעלייה לרגל, שם יחתמו את חג הפסח לשנת 3650 (השומרונים סופרים את השנים מכניסת יהושע לארץ כנען לפי חישוביהם שלהם), ורק 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה', הם לא יאמרו, אולי בגריזים הבנויה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!