מתי פחד "בריא" הופך לחרדה?

הרמב"ם בהלכות דעות פרק א פותח במלים: "דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר: יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל-ואם כעס, יכעס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד... ובהמשך, הוא כותב: "הדרך הישרה-היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם."

הדין בחרדה אינו שונה מיתר מידותיו של האדם. מצד אחד, חרדה מופרזת היא בעייתית, ונחשבת מצב רפואי המצריך טיפול. ומצד שני, העדרה של חרדה - מצב של אדישות - אף הוא מסוכן, משום שהוא מאפשר לאדם להתעלם מסכנות ולא להתכונן למצבים עתידיים. גם בעבודת השם מוזכר לא פעם השילוב של יראה, יחד עם אהבה.

העולם הפסיכיאטרי מבדיל בין חרדה - תחושת ציפייה לסכנה מתקרבת שלא פעם יש לה גם ביטוי גופני, בין פחד - אינו ציפייה אלא מצב רגשי שקשור לאיום או סכנה אמיתיים ובין פוביה - פחד מוגבר או לא הגיוני מסיטואציה אמיתית (חפץ, פעילות, או מצב). חרדה, כל עוד היא במידה, אינה תופעה מיותרת. היא עוזרת לאדם להתמודד במצבים לא מוכרים, מעלה את רמת הדריכות, מחדדת את החושים ומשפרת את מהירות התגובה.

חרדה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר אצל גברים

הפרעות חרדה הן שכיחות יחסית, ובערך עשרה אחוז מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת חרדה. נשים סובלות מההפרעה יותר מגברים. הפרעות החרדה מופיעות לראשונה בדרך כלל בין הגילאים 15 ל 25. בספר האבחנות האמריקאי מחולקות הפרעות החרדה למספר קבוצות, ביניהן: הפרעת התקפי פאניקה, פוביה ספציפית, חרדה חברתית והפרעת חרדה כוללת.

באופן כללי, את החרדה ניתן לזהות באמצעות תשומת לב למס' סממנים המופיעים בעקבותיה: כיוון שחרדה מפעילה את מערכת העצבים, מתעוררות איתה לא מעט תגובות גופניות, כמו דופק מהיר, עליה בלחץ הדם ובקצב הנשימה, האישונים מתרחבים, ההזעה מוגברת והשיער מזדקר. מעבר לתגובות מיידיות אלה לא פעם יתפתחו גם תגובות ארוכות טווח כמו הפרעות בשינה, כאבי ראש, גב, או שרירים, ואף סימנים נפשיים כמו רגזנות, עצבנות, חוסר שקט ורגישות יתר לגירוי כמו רעש.

כדי לקבוע אם החרדה מופיעה כתגובה נורמאלית או שהיא ברמת הפרעה נהוג להתייחס לשלושה קריטריונים - שכיחות התופעה, עוצמתה של התופעה ומשך הזמן שהיא נמשכת. הפרעת חרדה מוגדרת כמקרה בו החרדה מופיעה לעיתים קרובות ונמשכת זמן רב בכל פעם כאשר הסימפטומים שלה מופיעים בעוצמה גבוהה עד רמה של שיתוק של הסובל ממנה ואובדן שליטה על התנהגותו. בנוסף, נראה השפעה על ההתנהגות תוך הימנעות כפייתית מכניסה למצב הגורם לחרדה.

מפחדים מתפילה המונית? אולי אתם סובלים מאגורופוביה

הפרעת פאניקה מתבטאת בהתקפים חוזרים המגיעים לשיאם בדרך כלל תוך עשר דקות וכוללים סימפטומים כמו עליה בקצב הלב, תחושת חנק, הזעה, תחושה שהמציאות משתנה, תחושת נמול, ופחד מפני מוות או שיגעון. חשוב לציין כי התקף פאניקה אחד איננו הפרעה. למעשה מדובר בתופעה שכיחה ביותר, כאשר 40% מהאנשים יעברו התקף פאניקה במהלך החיים. ההתקפים החוזרים המאפיינים הפרעת פאניקה, גורמים לאדם לשנות את התנהגותו בגלל הפחד מהתקף נוסף. אחת הדרכים השכיחות שבהן יתבטא שינוי זה נקראת אגורופוביה - מצב שבו האדם נמנע מלצאת למקומות שהוא יתקשה לברוח מהם במהירות, לדוגמא, מקומות הומי אדם.

פוביה ספציפית היא פחד מפני גורם ספציפי, כמו גובה (פחד גבהים), מקומות סגורים, חרקים, רופאי שיניים, טיסה, וכדומה. הפחד הוא מופרז ואינו מתאים לרמת הסיכון של הדבר שממנו פוחדים.

חרדה חברתית היא מצב ייחודי שבו הפחד הוא מפני הופעה לפני קהל, ובפרט הפחד להיות מובך מול קהל. עבור הנער החרדי, למשל, הפרעה כזו יכולה למנוע ממנו להשתתף בשיעורים, לעלות לתורה, לעמוד לפני הדוכן וכן הלאה. בעקבות זאת היא גורמת הפרעה משמעותית לחייו.

הפרעת חרדה כוללת היא הפרעה שבה יש רמות חרדה גבוהות לאורך חודשים, עם ביטויים גופניים רבים כמו חוסר מנוחה, עייפות, קושי בריכוז, רגזנות, תחושת מתח שרירי והפרעות שינה.

כיצד להתמודד עם סוגי החרדות השונים?

למרות ההבדלים בין הפרעות החרדה השונות, הרי שהטיפול מתבסס לא פעם על עקרונות דומים, והוא כולל שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפי. הטיפול התרופתי הינו טיפול ארוך טווח, שברוב המקרים מכוון להעלאת רמות הסרוטונין המוחי המעורב במניעה של תחושת חרדה. התרופות השכיחות ביותר בהקשר זה הן תרופות ממשפחת SSRI, כגון ציפרלקס, סרוקסט ואחרות. בנוסף ניתן לתת תרופות מרגיעות כגון ואליום ודומיו, הפועלות באופן מיידי, עד לתחילת ההשפעה של התרופות ארוכות הטווח. חשוב לציין כי תרופות ההרגעה ניתנות לתקופות קצרות בלבד בשל סכנת ההתמכרות שבנטילתן.

הטיפול הפסיכותרפי השכיח ביותר בהפרעות חרדה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שמטרתו ברוב המקרים ללמוד שיטות של הרפיה עצמית, ולאחר מכן חשיפה למוקדי החרדה תוך הפעלת טכניקות אלה. כמו כן מתמקד הטיפול בשינוי תבניות חשיבה לקויות היוצרות ומגבירות את החרדה.

ד"ר טלי וישנה, מומחית לפסיכיאטריה, מנהלת מחלקת טיפול יום פסיכיאטרי, בית החולים "מעייני הישועה"


אחד התסמינים המעידים על קיומם של חרדה וסטרס בחיינו, הוא הפרעות בשינה המאופיינות בדפוסי שינה חריגים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!