רכילות להמונים: כך מפיצה התקשורת לשון הרע

מסופר על רבי שמואל הנגיד שפעם אחת הלך עם הסולטן ברחוב, ולפתע התפרץ לעברם אדם מן השוק והחל לחרף ולגדף את רבי שמואל באוזני הסולטן. חרה אפו של הסולטן והוא ציווה על רבי שמואל לכרות את לשונו של האיש. מה עשה רבי שמואל? זימן אליו את האיש ודובב אותו בלשון רכה.

התברר כי פרנסתו קופחה והולכי-רכיל שכנעו אותו לחשוב שידו של רבי שמואל בדבר. הרגיע אותו רבי שמואל ומצא מוצא למצוקתו.

כעבור זמן שוב עברו הרב והסולטן ברחוב, ושוב התפרץ לעברם אותו אדם. אלא שהפעם היה פיו מלא דברי שבח והלל לאצילות רוחו ולגודל אישיותו של רבי שמואל.

שאל הסולטן את הרב: "למה לא עשית כמצוותי ולא כרתָ את לשונו?".

נענה הרב: "והלוא כך עשיתי – כרתי את לשונו הרעה ושמתי לשון טובה תחתיה".

יופי וניקיון-דעת

איסור לשון הרע נאמר בפרשתנו בארבע מילים: "לא תלך רכיל בעמך". התורה שבעל-פה מפרטת ומרחיבה את גדרי האיסור, ומתברר שהתורה מציבה נורמות גבוהות מאוד בתחום זה של שמירת הלשון ואיסור הדיבור בגנות הזולת.

'לשון הרע' בחוק הישראלי הוא הפצת דברי שקר, ואם הדובר מוכיח שדיבר אמת, הוא זכאי. לעומת זה, התורה מגדירה הפצת שקרים 'הוצאת שם רע', ואילו 'לשון הרע' הוא אמירת דברי-אמת, אלא שהם פוגעים בכבודו של הזולת. עובדת היותם אמת אינה מתירה לדבר בגנות הזולת (אלא במקרים מוגדרים, שבהם הדבר נחוץ למניעת נזק לציבור וכדומה).

לא קל לעמוד בפיתוי, ולמרבה הצער רבים וטובים נכשלים בעוון זה, אבל ראו כמה יופי וניקיון-דעת יש בעצם האיסור. אכן, היהדות הצמיחה דמויות-מופת, שנזהרו כל ימי חייהן מלהוציא מילה בגנות הזולת, וגם נמנעו מלהקשיב לרכילות ולאמירות שליליות על הזולת.

העידן המודרני נתן תנופה חדשה ללשון-הרע. כיום, בעידן תקשורת ההמונים, אפשר להפיץ לשון-הרע בהיקפים עולמיים. מילה שלילית יכולה להתפרסם ברגע לכל העולם כולו. התקשורת של ימינו מתפרנסת לא-מעט מרכילות, מלשון-הרע ומהוצאת שם-רע. הכול פורץ החוצה, עובר מפה לאוזן וממקלדת למקלדת, ונלעס שוב ושוב.

רכילות בהפצה בין-לאומית

גודש כזה של רכילות ולשון-הרע דומה שלא היה מעולם. הבעיה היא, שאף-על-פי שהציבור יודע יפה-יפה עד כמה כלי-התקשורת רחוקים מלדייק ומלהיות נאמנים לאמת – הרי בכל הקשור לאנשים אחרים ולגופים אחרים הוא מקבל את המתפרסם כאמת מוצקה.

אמנם קשה מאוד להתגבר על יצר זה במידה מלאה, ובכל-זאת צריך להשתדל למעט בדיבורים מעין אלה, ולגרש אט-אט מידה מגונה זו מתוכנו.

תחת דיבורי הרכילות צריך להגביר את לימוד הזכות על יהודים ואת הדיבור בשבח הזולת. אמנם זה סנסציוני ומרתק פחות, ואולי פחות אנשים יתגודדו סביב מי שמספר חדשות חיוביות – אבל דיבורים כאלה יגבירו אהבת ישראל, יקרבו לבבות ויזרזו את בוא הגאולה.

הטור מתפרסם ב'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!