"פעם ראשונה שבכיתי, חשתי תחושת בגידה"

קיבלתי שיחת טלפון לפני תקופה, על הקו הייתה אימא של בחור ישיבה בן 16 ובקול דאגני משהו אמרה לי: "אני מרגישה שעובר על הבן שלי משהו לא טוב בתקופה האחרונה, ניסיתי לדבר איתו אבל הוא אמר שהכול בסדר איתו, אבל אני מכירה טוב־טוב את הבן שלי – זה פשוט לא הוא. אני לא חושבת שזה קשור לבית שלנו אני ובעלי ביחסים מאוד טובים וכן אנחנו ביחסים מאוד טובים עם כל הילדים. אשמח שתדבר איתו", סיימה.

קבעתי לו פגישה ולאחר שבוע וחצי הוא הגיע. התחלנו לדבר, הוא היה בחור מקסים, בחור חכם, פשוט בחור טוב במלא מובן המילה. צעיר, אבל מאוד בוגר יחסית לגילו. דיברנו על המשפחה שלו, עיניו ברקו כאשר הוא דיבר על היחסים הטובים שלו עם הוריו. גם על הישיבה הוא לא התלונן, רק מילים טובות.

שאלתי אותו: "יש משהו שמפריע לך?" "תשמע", הוא ענה, "אולי תצחק כשאני אספר לך, זה אולי משהו קטן אבל בשבילי זה משהו גדול שממש מציק לי".

"אני בחיים לא אצחק על משהו שאתה אומר", אמרתי לו.

והוא החל לספר: "היה לי חבר מאוד טוב, עוד מימי החיידר היינו חברים מאוד טובים. נכנסנו יחד לאותה הישיבה במכוון, ישנו באותו חדר בישיבה, ואף היינו חברותא בסדר עיון. היה לי כזה כיף איתו יחד, עד שאפילו לא הייתי זקוק לאף חבר אחר לדבר איתו. בתחילת בין הזמנים האחרון קרה משהו, הוא התקשר אליי ואמר לי שנראה לו שלא כדאי שנמשיך ללמוד חברותא בסדר עיון וגם אולי לא כדאי שנישן באותו החדר. זה היה בשבילי הלם מאוד גדול לא האמנתי למה ששמעתי, ככה פתאום בלי הכנה, פשוט לא האמנתי. מה קרה? שאלתי אותו. תשמע, הוא אמר בהתחכמות, אני מאוד מעריך אותך, רק אבא שלי דיבר איתי שיחה ארוכה אתמול ואמר לי שהוא חושב שהקשר שלנו מידי חזק וזה לא קשר בריא וכדאי שאני אעשה קצת מרחק ממך".

"זה לא משהו אישי נגדך", סיים החבר, "אבא שלי ממש הלחיץ אותי שכדאי לנו להוריד מהקשר בינינו". אני לא אמרתי מילה רק אמרתי לו: 'טוב אם זה רצונך אז אין לי מה להגיד'".

"באותו לילה נראה לי פעם ראשונה שבכיתי בגיל ההתבגרות, הרגשתי תחושת בגידה ובדידות שלא חוויתי אף פעם. המחשבות רצו לי בראש איך החבר שלי עשה לי כך אחרי כל־כך הרבה שנים שהיינו יחד החברים הכי טובים. תחילת הזמן הגיע, אני רואה שהחבר הטוב שלי לשעבר לומד עם חברותא אחרת וזה גרם לי לשבר עמוק יותר בנפשי. זהו, מאז אני גם כבר מצאתי חברותא אחרת אבל בתוך הלב שלי אני מרגיש לבד. יש לי כאלו הורים טובים ומיוחדים שלא רציתי להטריד אותם בסיפור הזה. אבל הכאב המשיך להיות לי בלב, לא הפסקתי לחשוב איך חבר כזה טוב שהייתי איתו בקשר שנים רבות כל־כך יכול כך תוך יום אחד להתנהג אליי בצורה כזו?".

"תגיד לי", שאלתי אותו, "סיפרת את הסיפור הזה למשגיח שלך? הוא לאחרונה ניגש אליך?" הוא החל ממש לצחוק, "המשגיח שלי ניגש אליי?" הוא חזר על דבריי, "נראה לך שיש לו זמן לשבת ולדבר איתי שיחות, הוא אחראי על כ־300 בחורים בישיבה נראה לך שיש לו זמן, הוא אמנם איש טוב מאוד, המשגיח שלי, אבל הוא גם אדם מאוד עסוק. "ניסית לדבר איתו?" שאלתי. "כן", ענה הבחור. "ניגשתי אליו פעמיים ובכל פעם הוא אמר לי שאני אגש אליו אחרי הסדר, אבל אז פעם אחת הוא היה בשיחה עם הראש ישיבה שנמשכה עד מאוחר ואני כבר פקעה סבלנותי והלכתי, ופעם אחת שקבענו הוא פשוט לא היה במקום שקבענו שנדבר".

ובכן, זהו הסיפור - בחור ישיבה עם בעיה חברתית קלאסית שמחפש בסך הכול אוזן קשבת.

כותב השורות מרדכי רוט

אני נפגש עם מגוון רחב של אנשים וביניהם גם בחורי ישיבות ואני אגיד את זה בצורה הכי זהירה אבל אמיתית: "היום בחורים חייבים שיהא להם עם מי לדבר בישיבה, שיהא איש צוות או משגיח שתפקידו יהא לדאוג לדבר עם בחורים בכל תחום שהוא. לא צריך להגיע לבחורים שיש להם בעיות קשות בכל מיני תחומים אלא אפילו בעיות קלות, כאשר לבחור ישיבה אין עם מי לדבר, אז בעיות קלות יכולות להפוך לבעיות גדולות. בדרך כלל למשגיח אחד או אפילו לשני משגיחים אין להם את היכולת להתמודד ולעזור כאשר הם אחראים על 300 בחורים ולפעמים אף יותר. זה פשוט חובה שהישיבה תשים על כל 30 בחורים אדם שתפקידו יהיה לשמוע את הבחורים, להקשיב להם, לדאוג להם, ולשדר להם אמפתיה".

גיל הנעורים הוא גיל שבו הנער מתפתח ועובר שינויים נפשיים ופיזיולוגיים והרבה פעמים מחמת זה עלולים לצוץ בעיות רגשיות מסוימות. ואפילו לאו דווקא בעיות רגשיות - ישנם כל מיני דברים שהבחור מגלה על עצמו ועל העולם ולפעמים אין לו את היכולת ואת הכלים להתמודד איתם. בדור שיש כל כך הרבה בעיות מבחוץ זה פשוט חובה שיהיו אנשים כאלו שידאגו לנפש ולנשמה של הבחור. אם משגיח תפקידו להשגיח על בחורים שיעשו הכול לפי כל כללי הישיבה אז מי ידאג לנפש של הבחורים?!

לפני כחודשיים הפנו אליי בחור חסידי צדיק שממש היה בבעיה רגשית קשה. התגלה לו דרך אחד הבחורים משהו שהוא לא ידע, והבחור היה ממש בטראומה - הוא לא ידע איך להכיל את זה רגשית וזה גרם לו להיות במצב רגשי קשה. אם אותו בחור ישיבה חסידי היה יודע שיש לו כתובת עם מי לדבר בישיבה ושיכול לעזור לו, הוא לא היה צריך בסופו של דבר להגיע אליי, וכמה כאב ועוגמת נפש של הבחור ושל ההורים שלו היו נמנעים. חשוב לי להדגיש שיש הרבה משגיחים שעושים עבודת קודש וממש מצילים נפשות, אבל ברור שאין הקומץ משביע את הארי.

דיברתי עם עסקן השבוע על מה שכתבתי בכתבה הזו והוא אומר לי: "מה שאתה אומר זה מתאים לישיבות של בחורים מטופלים לא בחורים רגילים". אני ממש הזדעזעתי מדבריו ואמרתי לו: "תגיד לי, אתה חושב שאותם בחורים שלומדים בישיבות הרגילות הם לא בני אדם? אין להם רגשות? אין להם קשיים רגשיים, רוחניים, נפשיים? אתה חושב שזה לא קורה?"

אמרתי לו: "אתה יודע שהיום בכל מוסד חינוכי צריך שיהיה שם פסיכולוג ועובד סוציאלי צמוד. לא ביקשתי את זה, ביקשתי רק שבחור יידע שיש לו אוזן קשבת בישיבה ואם הוא מתמודד עם קושי מסוים בכל תחום שהוא יש לו למי לפנות והוא יקבל עזרה ולא ידחו אותו בגלל בקשת העזרה ולא משנה מה שהוא יספר".

אם אנחנו רוצים לשמור על הנוער שלנו אנחנו חייבים את זה, כי אם לא יהיה מי שיקשיב להם בישיבה הם יחפשו השם ישמור מי שיקשיב להם בחוץ, דרך חברים לא טובים ודברים לא טובים. בחור שהוא יודע שיש אנשים טובים בישיבה שאכפת להם ממנו ודואגים לו ולא רק אומרים לו ועומדים לו על הראש שהוא צריך לעמוד בכללי הישיבה - אלא שלישיבה אכפת ממנו באמת גם מאיך שהוא מרגיש, ואם קשה לו, ואיך אפשר לגרום לו להרגיש יותר טוב.

פעם סיפר לי בחור ישיבה שלמד בישיבה שיש בה כמה מאות בחורים והוא היה זמן שלם בלי חברותא, הוא אמר לי: "אפילו פעם אחת אף אחד מאנשי הצוות לא ניגש אליי ושאל אותי האם אני צריך חברותא, הרגשתי בודד מאוד, כזה בזוי ומושפל". איפה נמצא הבחור הזה היום, השם ישמור, רק תפילות יכולות לעזור.

ושוב, אני בטוח ואני גם רואה שיש נכונות ורצון ממשגיחים וראשי ישיבות - אבל זה דבר שצריך לפתור אותו מהשורש.

השם יתברך תשמור על עמך ישראל.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!