יופי, שדולת הנשים, הצלחתן להרוס לי - לזה אתן קוראות ניצחון?

לפני שהגיעה הפסיקה בעניין האירוע בעפולה, התייחסתי בעדינות יחסית אל העובדה שהוגשה עתירה. היה לי ברור שמדובר בעניין שיגיע לסיומו מידית ולא יגרור אחריו אישיוז מיותרים, אלא שהתבדיתי.

הכותרות בתקשורת הכללית זעקו: ניצחון לשדולת הנשים. ואני, כאישה חרדית, שנותנת קול ובמה בשיח הציבורי לזכויות נשים, לקידום נשים, וחושבת שצריכים לתת מקום של כבוד למשהו שקצת השתגע בשנים האחרונות, מוצאת את עצמי שואלת את אחיותיי החילוניות: על איזה ניצחון אתן מדברות? אתן מחפשות לעזור לי או להרוס לי? לא מבינה, באמת.

האם אחת מכן ישבה איתי, אי פעם ובדקה מהם הצרכים שלי? ברצינות. ויודעים מה? אני לא אישה מתוך ההארד קור, להפך, אני יותר פתוחה וליברלית, ואפילו איתי לא ישבתן. יודעות מה? לא ישבתן, אבל טלפון? הודעה? משהו? לשאול אותי או לנסות להבין מה הצרכים שלי או של אחיות שגדלו וגדלות ומגדלות משפחות בתוך קהילה מסוימת?

הלכתן ונפנפתן בניצחון מפוקפק שמסייע לי להגיע למרחב הציבורי ללא הדרה – איזה יופי! מדהים. אני מלאת אושר, גאלו אותי מייסורי. לא באמת...

אני שואלת ככה:

למה מירוץ נשים הוא מקובל ואפילו מבורך?

למה מכון כושר לנשים בלבד הוא הגיוני ומתקבל ונכון?

למה אירועי העצמה לנשים, סדנאות לנשים, ועוד ועוד ועוד לנשים – הם שוויוניים?

בשם איזה שוויון אתן מדברות, אה?

לפי מה מחליטים איזה אירוע הוא הדרה ואיזה לא? למה לנשים בלבד זה בסדר אבל לגברים בלבד זה לא? אם רוצים שוויון, צריכים לתת שוויון גם לנשים וגם לגברים.

אני לא יודעת איך אתן עושות פמיניזם, וזה גם ממש לא מעניין אותי. אני גם ככה שונאת הגדרות. אני כן יודעת שיש אלפי נשים חרדיות שמשוועות לעזרה שאפשר להגיש להן אותה, ובמקום זה אתן נאבקות בהן. אתן פשוט נאבקות בנשים! אתן לא עושות להן שום טובה, אתן הורסות להן את המעט שנותר להן. בואו נשב ונדבר, שתבינו את המורכבות, שתבינו עם מה אנחנו מתמודדות, שתבינו את פערי השכר, את עול הפרנסה, שתבינו שאנחנו לא יכולות להגיע להיבחר לכל מני מקומות, כמו מועצה דתית למשל... מקום שהכי הגיוני שתהיה בו אישה, למשל בכל הנוגע לשירותי דת שקשורים לאישה.

הרבה לפני אירוע קיץ כזה או אחר, שהוא כל כך חסר משמעות לאחרים, וכל כך מלא משמעות לאלפי משפחות שזה האירוע אולי היחיד שילכו אליו, אתן פשוט חוטאות להם. לילדים, למבוגרים, לגברים ולנשים. בשם השוויון כמובן.

אם אתן לא מבינות באורח החיים שלנו, או שלא תתערבו, או שתבואו קודם ללמוד. זה בסיס לפני שרוצים להתערב במשהו. אני צריכה ללמד אתכן?

הצלחתן לעצבן אותי כי אתן עושות הרס. גם לא עוזרות לנשים, וגם הורסות למשפחות שלמות. ויודעות מה? אתן גם לוקחות את כל הפוקוס מהמלחמה האמיתית ומהצרכים האמתיים ועכשיו כולם יתמקדו בסיפור הספציפי הזה ותהיה להם את כל הלגיטימציה להראות ששדולת הנשים זה אסון. אז גם לשתף פעולה לא נוכל – וזה עצוב! לא עצוב, מכעיס.

הצלחתן לעצבן, הצלחתן להרוס, הצלחתן לדכא, הצלחתן להחזיר אותנו אחורה שנות דור, שמי יודע כמה זמן ייקח לשקם את ההריסות, שגם ככה אנחנו עמלות בצורה כה סיזיפית לצאת מהן. מאחלת לכן שיום אחד תרגישו את מה שאנחנו, הנשים החרדיות מרגישות, ותיאלצו לנהל מאבקים כמונו, רק כדי שתבינו שבחיים, לא צריכים להיות צודקים, אלא חכמים, והניצחון שלכן הוא כתם שחור מאוד לדמוקרטיה החרדית, ובטח, אם נשתמש בשפה שאתן מכירות, לפמיניזם החרדי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!