תובנה שבועית: גם אם המשיח טרם התגלה - אנחנו חיים גאולה

הסביבה הטבעית שלי מאוד מגוונת. מצד אחד (הצד שלו) חסידים בכל מני צורות וצבעים, מצד שני (שלי) ליטאים עם שורשים חסידיים, כמו רבים, וגם אצלנו, צבעים וצורות רב גוניות. ובכל זאת נשמה יש לה כוח משל עצמה, היא לא ניזונה מצורה חיצונית או מדרכים שניסו לתכנת אותה. יש לה חיים ורצונות.

כך שכאשר גיליתי את עצמי בגיל 31 הולכת לשיעורים קבועים שמשלבים, בין היתר, את שיטת חב"ד, לא התפלאתי על עצמי. זה לא הפך אותי לחב"דניקית, זה פשוט חיבר אותי לאמירות חכמות ומשנות חיים, שהרבי מליובאוויטש עומד מאחוריהן.

ומדוע אני מטריחה אתכם בהקדמה כה ארוכה? כדי שתבינו שאם רוצים, ואם מביטים ולומדים – אפשר לשנות המון, ואם לא הייתי פותחת את הראש כדי לקבל עוד כלים וצורות לעבודת ה', אולי הייתי נשארת תחת סטיגמות של חסידים/ליטאים ולא רוצה לקבל כלום ממי שלא כמוני בדיוק.

בעודי חושבת על התובנה השבועית, ובעוד אני מפרסמת ממש כאן, ב'בחדרי – נשים' את הפוסט המעורר של נעמה טוכפלד, על שבת חזון שיוצאת השנה ט' באב ממש - ואנחנו לא צמים את ט' באב - אלא חוגגים אותו, נזכרתי באחד השיעורים בהם השתתפתי, והסבירו לנו את משנתו של הרבי מחב"ד על 'לחיות גאולה'.

מה הכוונה לחיות גאולה?

נכון שאנחנו לא רואים את המשיח, ונכון שטרם נבנה בית המקדש השלישי. נכון שיש עוד כל כך הרבה אסונות וצרות ואנחנו לא יודעים איך להתמודד עם הכל. אך מי שיודע להשתמש נכון בכלים – יכול לחיות גאולה.

לשם כך צריכים לחזור אחורה, אל לפני בריאת העולם שלנו. מי שמכיר, יודע וזוכר, ומי שלא מכיר – זה הזמן, הרבי מחב"ד הסביר שבשנת תשנ"ג תמו אורות דתוהו. העולם שהיה בנוי לפני העולם הנוכחי, נקרא תוהו. האנרגיות שלו סבבו בעולם (אנרגיה הרי אינה נגמרת) ולמעשה הקשו עלינו את השימוש בכלים נכונים לחיים. מרגע שתמו שאריות האורות דתוהו שסבבו בעולם, יש לנו אפשרות להתחבר לנשמה שלנו, שהיא חלק אלוקה ממעל, ולחיות גאולה.

כשבן אדם חי את הרצון הפנימי שלו, את מה שהלב שלו מרגיש, בלי לחשוב כל הזמן מה אחרים יגידו או מה אחרים רוצים, בלי להקריב את עצמו בחסד חסר גבולות, בלי לוותר כל הזמן על הרצון האישי והפנימי שלו, בלי להיות קרבן של החיים – הוא יחיה גאולה. הכוונה, הוא ירגיש מהי התחושה שאותה נחיה כשיהיה לנו משיח ויהיה לנו בית מקדש.

נכון, עדיין צריך להתפלל ולבקש, ולעשות, ולבנות, אך בתוך כל זאת אפשר כבר עכשיו לחיות את תחושת הגאולה. הבעיה הגדולה, כך הוא מסביר, היא שרוב בני האדם התרגלו לחיות את הקושי ואת הרוע, ואינם מאפשרים לעצמם לחיות גאולה.

לא יכולתי בערב ט' באב לכתוב על משהו אחר, מכיוון שזה היה כה מתבקש. ואני יכולה רק לאחל לכל מי שקורא אותי, וכמובן גם לעצמי, שנזכה להתחבר כמה שיותר לחלק האלוקי שבנו, ללב שלנו, אל הרצונות והצרכים שלנו בדרך מאוזנת ומאירה, ונחיה גאולה.

נחמו נחמו עמי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!