ואיך אתם הייתם מסבירים לילדה מדוע לא שומעים מוזיקה?

"אמא, אוף, אני רוצה לשמוע שירים", כך בת ה(כמעט) שבע, ניגשת אלי ברגע שצנחתי לי בבית, אחרי יום לא קצר במיוחד.

מיד הרגשתי נקיפות מצפון על כך שאני לא מסבירה לה מספיק את חשיבות ימי האבל והחלטתי לפתוח בשיעור חינוך מתבקש.

"את יודעת למה אנחנו עצובים בימים האלו"? ניסיתי לפתוח בעניין, אלא שהקטנה כבר הגיעה מוכנה עם תשובה.

"אני לא יודעת למה כולם עצובים, אני יודעת למה אני עצובה. אני עצובה כי אני לא שומעת שירים"! ויצאה בהפגנתיות מהמטבח.

בסך הכל רציתי להתחיל להסביר לה על שריפת בית המקדש ועל הצער שאנחנו מרגישים – אבל לא היה יותר מדי עם מי לדבר.

את השיחה הקטנה איתה, העליתי לרשת החברתית וקיבלתי ביקורת: למה ילדה קטנה צריכה לשמור באדיקות את ההחמרות וכו'?

אז לא, אני לא חושבת שילדה בת 7 צריכה להדר באופן שגורם לה לעצב גדול, בזמן שהיא לא באמת מבינה את כל הסיטואציה, אבל היא כן צריכה לשמוע, להרגיש, לדעת. מאוחר יותר ניגשתי אליה ואמרתי לה שאם זה ממש קשה לה, היא יכולה ללכת לחדר ולעשות לעצמה שיר שהיא בוחרת. כשהיא עוד קצת תגדל, היא תבין את המשמעות בצורה שונה.

לא יכולתי שלא לחשוב על הדברים שהכו בי: אנחנו כל כך הולכים ומתרחקים. העולם שלנו כל כך מתקדם, כל כך טכנולוגי, כל כך מהיר, איך אני מסבירה היום לילדה בת 7 את הטרגדיה של שריפת בית המקדש? בקושי את סיפור השואה של סבתא שלי אני מצליחה להעביר להם, אפילו לגדולים, כשהיא כבר אינה בין החיים. סיפור של 80 שנה אחורה, כשיש אנשים שעדיין חיים ביננו וחוו את הזוועות, ובכל זאת רבים הם בני הנוער שאינם מחוברים ואינם יודעים. אז מה על חורבן הבית?

וכשחשבתי על פתרון, עלו בי דברים ששמעתי בשם הרבי מליובאוויטש. הוא מדבר על להוסיף בטוב. כשאין לך אפשרות לתקן משהו רע – תוסיף בטוב, אפילו במקום אחר, שלא קשור למעשה הספציפי שאינך יכול לתקן. אפילו תוסיף בטוב לעצמך, כשמישהו אחר עושה לך רע.

הדברים האלו חיזקו בי את המחשבה שאם אני אוסיף בתחושות הצער, ואם אני אחזק בעצמי את הצער על חורבן בית המקדש, על שריפת בית הבחירה, ביתו של הקב"ה, תהיה זו ההוספה שלי בטוב, כנגד הילדים הקטנים יותר, שעדיין אינם מבינים את המשמעות.

ואז היא חזרה אל המטבח, ועל פניה חיוך, אחרי שיר אחד ששמעה. ואני חייכתי אליה חיוך רחב ובלבי נשאתי תפילה לבורא עולם, שייקח את חיוך פניה ואת השמחה שבלבה, וישתמש בהם כדי לבנות עוד אבן לבית הבחירה. ואני, הוספתי בהבטחה לעצמי, לוקחת על עצמי החמרה קטנה נוספת שכבר מזמן לא קיימתי, והיא זו שתצטרף אל החיוך של הילדה שלי, ומי יכול לעמוד מול שותפות כזאת?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!