מה גרם למשבר הסאב פריים?

בסוף שנת 2008 חזינו כולנו בהתפרצותו של משבר הנדל”ן הגדול בארצות הברית, אשר השפיע בצורה חסרת תקדים על שוויים של כלל הנכסים במרבית מדינות העולם. במבט לאחור ניתן לקבוע איפוא כי למשבר זה היו שלוש סיבות עיקריות.

אורי פריש, שותף מנהל בחברת CITYR (סיטי אר) המשקיעה בנדל"ן בארצות הברית, מסביר על שלושתן:

1. המדיניות הכלכלית

ראשית, יש לתת את הדעת על המדיניות הכלכלית כלפי שוק הסאב-פריים, אשר נחשב לשוק בעייתי נוכח העובדה שללא ספק מדובר בענף שהורכב מלווים בעייתיים, הן מבחינת נתוני הפתיחה הכלכליים שלהם, והן מבחינת הבטוחות כנגד ההלוואות, אשר היו נמוכות לאין שיעור מהיקפי ההתחייבויות של ההלוואות הללו. אשר על כן, וכתוצאה מהמצב הכלכלי הלא פשוט בארצות הברית בין השנים 2005 ו-2007, החלו לווי הסאב-פריים לפגר בהחזרי תשלומי המשכנתאות, משכנתאות שאותן הם קיבלו מלכתחילה מבלי שנעשו בדיקות ובירורים של ממש. כתוצאה מכך נכנסו בתים רבים בארצות הברית לתהליכי עיקול ובמקביל החלה ירידת מחירים דרסטית בנכסי הנדל”ן בכל רחבי ארצות הברית, אשר הורידה באופן משמעותי את שווי הבטוחות אשר הוחזקו בידי הבנקים.

2. מינוף

הסיבה השנייה הייתה רמת המינוף המשקפת את יחס האשראי לתוצר באותו המגזר. בשנת 2009 עמד החוב הכולל של המגזר הפרטי והציבורי על 53% לערך מהתל”ג. בנוסף לכך, הגיע החוב החיצוני של ארצות הברית באותה שנה לכ- 13.5 טריליון דולר- החוב הפדרלי הגדול ביותר מאז ומעולם. במילים אחרות, המינוף, הן של המגזר הפרטי והן של זה הציבורי, לא עמד בקנה אחד, ולמעשה חרג מכל פרופורציה ביחס להיקף הביטחונות ויכולת ההחזר של ההלוואות.

3. סיכון מוסרי

סיכון מוסרי הוא מצב שבו אדם או ארגון שאינו נושא באחריות לסיכון שאותו הוא נוטל עלול להגביר את הסיכון על מנת לגרוף רווחים גדולים יותר. מצב זה הביא את מנהלי המוסדות הפיננסיים ליטול על עצמם סיכונים בהיקף גבוה יותר ממה שיכלו להרשות לעצמם. המירוץ הבלתי פוסק לתשואות הגבוהות, בין השאר בסחר בתיקי משכנתאות מגובים ולא מגובי נכסים, גרם בסופו של דבר לבתי השקעות רבים להפסיד סכומי עתק, חלקם אף פשטו את הרגל וירדו אל תהום הנשייה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!