לילה סוער באמבולנס • שבכל הלילות, חלק ב'

כשהעורך מטיל עליך משימה, הוא לא מנסה לצייר בדמיונו איך היא תיראה. הקטע היותר בעייתי הוא שהשאלה איך, איפה ומתי תצליח לבצע אותה – כלל לא מעסיקה אותו.

המשימה הפעם היתה, אם לא הבחנתם אמש ב'שומרים הפקד לעירך': תיעוד עובדי לילה. הוא גם מצא לזה שם מפוצץ: 'שבכל הלילות'.

עובדי מאפיה הפועלת מסביב לשעון? לא שייך בפסח.

הרעיון הבא שעולה בראש הוא מוקדי חירום. הם עובדים מסביב לשעון.

פניה למגן דוד אדום, מעלה חרס. הפעלת קשרים ולחצים השיגו תגובה קצרה והחלטית: חבל על הזמן שלכם, אנחנו לא נאשר פרסום תצלום, גם אם תככב בו רק הזרת השמאלית של המפונה ואפילו תצלום שירמוז מאיזה בית נערך הפינוי.

בשלב זה, הפכה המשימה לאתגר של ממש.

סבב נוסף של טלפונים והפעלת קשרים - ויצאנו לדרך.

חווית אקסטרים

הגעתי מתוכנן ומצויד כמו לקרב.

מי יוכל לתעד במצלמתו איך נראית עבודת לילה של נהגי אמבולנסים מבלי שיראו מהיכן ואת מי פינה האמבולנס? יעקב נחומי. זו היתה הקרבה מצידי. לעבוד עם נחומי זו חווית אקסטרים על כל המשתמע מכך. לאחר ההתחמקויות האופייניות לו, הגיעו 6 שעות עבודה צמודה כשהבחור מקפץ כמו רובוט. ואחרי 1000 קליקים - תקבל תמונות בודדות שאושרו על ידו לפרסום.

יצאנו לדרך.

בשעה 23:00 התייצבנו באחת מנקודות ההזנקה לאמבולנסים של מד"א במרכז הארץ, וכבר בחצר הסובבת נתקלנו בהם. אלו לא 'עובדי לילה' במובן הסטנדרטי של המונח. אלו הם אברכים ואנשי עמל העוסקים למחייתם כל אחד בתחומו בשעות היום. אחת לשבועיים, הם מגיעים, בהתנדבות, למשמרת לילה.

ניסינו ליצור שיחה, אך מערכת הכריזה שיבשה את התוכניות. קריאת 'דן 38 – לאמבולנס' הקפיצה שניים מהאברכים אל האמבולנס כשאני דוחף, כמעט בכוח, את נחומי בקריאת הפקודה: 'כנס, זהו, אל תשאל שאלות'.

הסיפוק עצום

ביציאה מהחניון, הספיק נהג האמבולנס לוודא את תקינות צירופם של צמד האורחים הבלתי קרואים וגם לקבל קריאה בביפר שהסבירה לו לאן פניו מועדות: מחוסר הכרה, הרצל 72, קומה 3, רמת גן.

צוות האמבולנס חזר אחרי קצת יותר מחמש דקות כשהוא מוביל לפניו אלונקה עליה שכב החולה. ה'פינוי' הפעם אל תל השומר ואנחנו מנסים לנצל את הדרך חזרה מבית החולים לשיחת דיבוב כושלת.

אפשר לדבר עימם על השכנים החדשים בשכונת מגוריהם או על הקואליציה היציבה של ראש הממשלה. על 'עבודתם' הלילית "מה יש לספר?"

גם כוס הקפה והסיגריה בחצר התחנה לא העניקו אופציות מיוחדות. "תסתכל", הם אמרו. "אין מה לספר...7 שעות משמרת, לא מגיעים ל-10 קריאות במשמרת והסיפוק עצום על כל מקרה שמסתיים בטוב".

אז הספקנו לבקר בבית יהודי ששעות הנקיון הארוכות של ערב החג טשטשו את חושיו והוא נפגע מחומרים שהיו פחות ידידותיים למשתמש, בשני מקרים של מחוסר הכרה בבית, בנער שנפגע מרכב חולף ובקטטה עם שלושה מעורבים.

חשבנו שלסיוםמשמרת, עם אור ראשון בדרך הביתה, נקבל 'דברי סיכום'. אז שוקי הנהג הסביר לנו: "פעם בשבועיים אני עושה משמרת בהוראת הגרש"א שטרן. בשעות היום אני מחוייב לפרנסתי ולביתי, אז נשאר רק לילה. אני לא עובד לילה ולא עובד מד"א, האחריות האישית שלי שילבה אותי בארגון הצלה ( גוש דן – ש.ק.) ובמסגרת זאת יש את הדרישה לקיים את המשמרות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!