האם 'פורת יוסף' חמסה נכס של קשישים? • הסיפור המלא

בתביעה המתנהלת לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד ישיבת 'פורת יוסף', מואשמת הישיבה בהולכת שולל, כביכול, של זוג קשישים, ובנטילת דירתם, תוך "מתן הבטחות שווא שלא מומשו מעולם" – דברי התביעה.

ראשיתו של הסיפור: בשנת 1984 חתם הבעל על הסכם עם אנשי הישיבה, לפיו הם ידאגו לו לחלקת קבר זוגית, ובתמורה יעביר הקשיש לישיבה את הבעלות על דירתם - שתהפוך לתקפה רק כאשר יסתלקו שני בני הזוג מהעולם.

על פי ההסכם – הישיבה תקבור את הזוג לאחר פטירתם על חשבונה, בחלקות הקבר שנרכשו מראש, תציג מצבה על הקברים, ותדאג לאמירת קדיש ביום השנה הראשון והשני לפטירת כל אחד מהם.

בתביעה, שדיון ראשון בה נערך לפני כשלושה שבועות, נטען כי הישיבה כלל לא רכשה חלקות קבר לקשישים בעת חתימת החוזה, וכאשר נפטר הבעל, הסתירה הישיבה, כביכול, את דבר ההסכם מהאלמנה, לא דאגה לסידורי קבורה לבעלה, ולא הקימה על קברו מצבה.

לדבריו של עו"ד גיא בית און, המייצג את אחיינם של בני הזוג שהוא היורש היחיד שלהם, היות ובני הזוג לא זכו לפרי בטן, האלמנה גילתה במקרה שהדירה הועברה לרשות הישיבה, רק לאחר מות בעלה, כאשר החלה בהליכים להעברת הדירה על שמה.

הקשישה גילתה את קיומו של ההסכם – רק לאחר מותו של בעלה בשנת 2000. כל שארית חייה, שלוש שנים נוספות,היא נאבקה בישיבה במטרה לקבל בחזרה את הבעלות על הדירה – אך לשווא.

בדיון שהיה בזמנו בבית המשפט המחוזי, קיבלה השופטת את טענותיה של האישה, והורתה לישיבה להעביר לרשותה את מחצית הדירה השייכת לה מתוקף חזקת השיתוף. חרף קבלת פסק הדין נגדה - סירבה הישיבה לבצע את העברת הבעלות, עד היום.

כספי השכירות מהדירה שהושכרה כאשר עברה הקשישה לגור בבית אבות, מימנו את שהותה שם עד מותה. לאחר מכן החלו לעבור כספי השכירות לרשותו של אחיינה.

היורש הופתע לקבל תביעה

משנפטרה האישה, הופתע היורש לקבל מכתבי דרישה מהישיבה להעביר את חלקה של הישיבה בדמי השכירות אותם גבה. היורש סירב להעביר לישיבה דמי שכירות, מפני שהיה מודע, לדברי התביעה, לכך שהישיבה כלל לא עמדה בחוזה שחתמה עם הקשיש המנוח. האחיין גם הופתע לקבל עם השנים מכתבים מהישיבה ובהם איום בתביעה, מהם התעלם.

בשנת 2010 הגישה הישיבה תביעה למתן חשבונות לבית משפט השלום נגד האחיין – במסגרתה ביקשה לקבל לידיה פירוט של דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה לאורך השנים. בית משפט השלום קיבל לפני כחודשיים את התביעה למתן חשבונות, וחייב את האחיין להגיש לישיבה חשבונות – זאת מבלי לקבוע אם הישיבה זכאית או אינה זכאית ליטול חלק מהכספים.

בד בבד הגיש עו"ד בית און תביעה לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לישיבה להעביר לבעלות העזבון את הדירה כולה. לטענת התביעה אותה הגיש עו"ד בית און, מחצית מהדירה מגיעה ליורש מתוקף חוקי הירושה, בכפוף להחלטת בית המשפט המחוזי אשר קבעה שמחצית הדירה שייכת לאלמנה. בית און טען עוד כי גם המחצית השנייה של הדירה איננה שייכת לישיבה – כי זו לא עמדה באופן גורף בהתחייבויותיה כלפי זוג הקשישים בחוזה עליו חתמה – כך שהחוזה למעשה בטל.

בדיון שהתקיים לפני מספר שבועות, שלח בית המשפט המחוזי את הצדדים לדון בפשרה אותה הציע היורש, אשר משקפת היטב את ערכיו ואמונתו של היורש – שהוא יהודי מאמין ואדוק.

לפי הפשרה, האחיין היורש מוכן לוותר על חלקו בדירה ולהעבירו לישיבה, בתנאי שהנכס יושכר במשך 18 שנה לזוגות על מנת שיביאו לפחות עשרה ילדים, במהלך אותה התקופה. היורש מעוניין בפשרה הזו, מפני שדודיו שהחזיקו בדירה היו חשוכי ילדים, ועל כן, לדבריו, השכרת הדירה כזרז להבאת ילדים ודאי תשמח אותם.

עו"ד נועם ברם המייצג את ישיבת פורת יוסף, הציע פשרה לפיה הישיבה תתחייב שלא למכור את הנכס במשך 10 שנים, וכן 80 אלף שקל שיתקבלו מיורש הנכס ישמשו לרכישת ריהוט עבור בית הכנסת, בית מדרש וספרייה.

עוד הוסיף כי בניגוד לנאמר הישיבה דואגת לנשמת המנוחים, רכשה חלקות קבר עבורם ומדי שנה מקיימת אזכרה לעילוי נשמתם. גם שמם נחקק בלוח הזיכרון של הישיבה. עוד הוא טוען כי בן המשפחה קיבל לידיו סכום של יותר מ-200 אלף שקלים אותם לקח לעצמו, כשלישיבה הזכות לקבל מחצית מסכום זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!