קרב הארנונה: ברקת, יהדות התורה, גפני והאוצר נגד אלי ישי • מי ניצח?

מאז נבחר ניר ברקת לעמוד בראשות עיריית ירושלים, לא מפסיקה הקואליציה שלו לספק הצגות מעניינות. אחת מהן התנהלה במהלך השבועות האחרונים, והגיעה לקיצה המרתק אתמול (ה) בערב, במהלך ישיבת מועצה, שלאחריה יצא כל צד לתקשורת בהודעה משמחת של 'ניצחונו'.

איך יכולים כל הצדדים לנצח? טוב, ככה זה בעיריית ירושלים.

תחילתו של הסיפור ברפורמה שהנפיק שר הפנים, אלי ישי, לפיה תשתנה טבלת ההנחות בארנונה כלפי מעלה, קרי תוספת של 25% לשכר אותו יכול כל אזרח להשתכר, כחלק מטבלת ההנחות. לכאורה, הישג מרשים. אין כמוהו כדי למלא את הכותרת הראשית באתר החדש של התנועה; אין כמוהו גם כדי לבוא איתו למערכת בחירות. הבטחנו לעזור לחלשים וגם קיימנו, יאמרו הש"סניקים.

אלא מאי? השר ישי לא טרח לתאם את ההחלטה שלו עם הרפרנטים השולטים על הארנק של המדינה. למה לא? כי הם לא היו מסכימים. למה בעייתי שלא תיאם? כי עכשיו הם יעשו הכול כדי לטרפד את המהלך המוצלח.

בערים השונות החליט כל ראש עיר מה שהחליט. יש מי שקפץ על העגלה, לטובת ולרווחת התושבים, יש מי שלא. אחרי הכול, קצת קשה בעיצומה של שנת תקציב להעניק הטבות לתושבים, כשמשרד האוצר אינו מתכוון לשפות את העיריות ולכסות את הפסדיהם.

ראשי הערים החרדיות מיהרו, כמובן, להרים את הכפפה, שכן איש מהם אינו מוכן להסתכן בלהמרות את פי שר הפנים, על כל המשתמע מכך. גם ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול, שבתחילה נראה היה כי הוא מתלבט מעט, יישר קו בסופו של דבר.

רק ראש עיר אחד, ראש עיריית ירושלים, סירב להודות על ההטבה לתושבים שנחתה לפתחו, עשה שרירים, ועמד במריו שלא לקבל את המתנה. מתנה לתושבים זה יפה, אמרו אנשיו, אבל מאיפה ייקח את הכסף? אליהם הצטרפו גם חברי סיעת 'יהדות התורה' העירונית, שלמרבה ההפתעה סירבו לגלות לוויאליות להחלטתו של ראש המפלגה החרדית השנייה.

בכלי התקשורת החרדיים תקפו אותם. היתכן? לא לדאוג לחלשים?

אבל הם עמדו על שלהם. גם ככה קשה היה לסגור את התקציב השנה, טענו, עד שכל אחד מהם הצליח לקבל למחלקה בראשה הוא עומד את מה שהיה צריך. על כל מיליון היו צריכים לירוק דם, אמרו, אין מצב שהולכים כעת ראש בראש נגד ראש העיר. המחיר יכול להיות גבוה מדי.

ובכל זאת, כפי הנראה יש לשר פנים מספיק דרכים משלו, כדי לכופף ראש עיר, חזק ככל שיהיה, תקיף ככל שיהיה.

סדרת פגישות שנערכה בין השניים, הובילה לפשרה די מעניינת: מחד, ברור שהשר לא יכול היה להרשות לעצמו ראש עיר מרדן שאינו מקבל את הטבלה החדשה, ואשר עלול להפוך מודל לחיקוי לראשי עיר נוספים. מאידך, ראש עיר לא יכול להרשות לעצמו למתוח יתר על המידה את החבל המקשר בינו לבין שר הפנים, מה גם שלאחרונה הרגיז ברקת את ישי כששלל את תפקיד סגן ראש העיר מנציג ש"ס, אלי שמחיוף, למורת רוחה של צמרת התנועה להשבת עטרה ליושנה.

התוצאה: אתמול העבירה העירייה תוספת של 10% לטבלת הארנונה, את שאר 15% הנוספים יעבירו לקראת העברתו של תקציב 2013.

ומי ניצח?

ועכשיו, למנצחים ולמפסידים: אז זהו, שאין מפסידים. תשאלו כל צד ותשמעו איך הצליח לכופף את משנהו - ולנצח בגדול.

אנשי ברקת טוענים: יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, הביא לנו תקציב חדש של ארבעה מיליון שקל שהשיג מהאוצר למימון 10 אחוז הנחה בארנונה, רק כדי שלא יאמץ את רפורמת ישי. את הכסף הזה אנו מעניקים לתושבים. זה יכסה לנו את ההנחות שאישרנו אתמול. כך הצליח האוצר, יחד עם גפני וסיעת יהדות התורה הירושלמית, לכופף את תקנותיו של שר הפנים, שקבע אותם עם הפנים קדימה למערכת הבחירות הבאה.

השר ישי עצמו מרוצה לחלוטין. "אין מצב שעירייה תעביר 10% הנחה, ועוד 15% הנחה בהמשך, בלי גיבוי של משרד הפנים ושר הפנים", מבהירים אנשיו, ומנסים לנטרל את הטענה של אנשי ברקת לפיה גם אם לא היה השר קובע את התקנה, היו ההנחות עוברות.

למען האמת, סביר שהם צודקים. האישור מאתמול הוא תוצאה ישירה של משא ומתן, שבסופו נאלץ ראש העיר ליישר איכשהו קו. "ארבעה מיליון הם לא מה שיכסה על הפער שנוצר בשל ההנחות החדשות. אם כדי לכסות את כלל ההנחות (25%) צריך לא פחות מ-25 מיליון, איך ארבעה מיליון מכסים 10%?" – הם שואלים, ונראה שגם צודקים.

"אני מברך את עיריית ירושלים שהחליטה לאמץ את טבלת ההנחות שהנהיג משרד הפנים, ואשר תסייע רבות לאלפי משפחות בישראל", הייתה תגובתו הרשמית של השר ישי. טוב, הוא לא נכנס לפרטים. לא לכך שמדובר באישור שיעבור בשני שלבים, ולא שהיה עליו 'להוציא את נשמתו' עד שכופף את ברקת.

ראש עיריית ירושלים בטוח גם הוא בניצחונו. הנה, בצעד כמעט חסר תקדים, מגיע ראש עיר ואומר לשר פנים: "אדוני, אני לא כפוף להחלטותיך, בוא נדבר על זה".

ואולי, אחרי הכול, המנצחים הגדולים של הקרב הזה הם אנשי האוצר וגפני. אנשי האוצר, שלימדו את שר הפנים לקח מר של 'ככה ייעשה לשר שלא מתייעץ איתנו לפני שמעביר החלטה'; גפני שהצליח לגרום לכך שאנשיו בסיעה בירושלים יישרו קו עם ראש העיר, החילוני צריך להזכיר, נגד סיעת ש"ס החרדית, והשר העומד בראשה. לגפני, כמובן, חשבון ארוך עם ישי, חשבון שראשיתו ברבנות ירושלים, עובר דרך רבנות פתח-תקווה, חוק צוהר, וחוק הרב עמאר.

בשוליים יש עוד הרבה מאוד כעסים שלא כאן המקום לפרטם. וכשגפני כועס, ממש לא כדאי לעמוד בקרבתו, יודע גם השר ישי ולא מהיום.

השושבין אגב, זה שהצליח להדביק בין הצדדים ולסיים את הפרשה בפשרה, הוא כמו תמיד סגן שר האוצר, איציק כהן, שלא תשמעו ממנו מילה וחצי מילה על חלקו בפרשה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!