"כן, גם אני בכיתי המון כשראיתי ההתעללות"

בכיתי.

כן, גם אני בכיתי המון.

הדמעות עדיין יורדות בכל פעם מחדש כשאני רואה את הסרטון של הגננת החולה.

אני קוראת לך חולה.

לא, לא מתביישת בכלל לאחל לך גם רפואה שלמה. כואב לי שאת "גיבורה" על ילדים קטנים חסרי ישע, שכל חטאם הוא בזה שהם רשומים בגן שלך.

כל חטאם הוא שאינם יכולים להגיד /לספר להורים את האמת שמסתתרת מאחורי הפרצוף הצבוע שלך.
כמה רוע אפשר לבלוע? אני שואלת את עצמי בפעם המאה, ואז עולות לי תמונות של זקנים שחוטפים מכות על ימין ושמאל ממטפלות שנראות אוהבות ודואגות (לכאורה).

הכאב שלנו ההורים קטן לעומת הכאב של הילדים שלוקחים את המכות לכל החיים, ואז הצלקת גורמת להם גם להיות אלימים, ומכאן הדרך קצרה להידרדרות בכל נושא ההתנהגות,

כשהלב בוכה - רק אלוקים שומע.

זה כואב בכל פעם מחדש לשמוע על מורה שהשפיל תלמיד לפני כולם או "רב" משלנו, שגמר בחור במשפט אחד קטן וגרם לו ללכת הכי רחוק שאפשר.

המציאות מוכיחה שאין לנו שליטה כהורים על הילדים 24/7 וטוב שכך, שידעו להתמודד אומרים "הגדולים".

למה?

למה הילדים שלנו לומדים תחת צוות שאינו ראוי לחנך, למה המבוגרים חוטפים מידי יום השפלות מכות ועלבונות וכל זאת בגלל שאין להם אפשרות לענות להגיב להחזיר לכם אנשים אכזריים.

אני לא מכלילה כמובן, יש צוות מקסים בכל מקום ועלינו להודות לאלו שעושים מלאכתם נאמנה,
בואו נהיה בני אדם,

נדע מי אנחנו ונלך עם האמת שלנו, לא מתאים לכם מקצוע של חינוך, סיעוד וכו'? אל תהיו שם,
לכו תעבדו עם דוממים במפעל של יצוא דברים, תהיו אמתיים.

זכרו, מחר זה יכול להיות הילד שלכם שיסבול מצוות אכזר, בואו אנחנו ההורים נהיה ערניים ונפעיל את החוש השישי ששמו רגש, נביט לילד להורה בעניים בכל פעם מחדש ונזהה כמה כייף לו עם הצוות.

בשורות טובות

שלכם, 
פארלי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!